נולדה מחדש: הפועל ר"ג בכדורסל קמה לתחייה
אריה מליניאק, פעם מאמן הקבוצה, הלך לצפות בתקומה של האימפריה שנמחקה מהמפה וחזרה לפעילות. סטיב קפלן לא היה, אבל ניצחון על מכבי יפו זו דרך יפה להתחיל מחדש
מכבי ת"א שולטת בכדורסל הישראלי כבר 40 שנה. לך תסביר לצעירים של היום, שלפני 20 ו־30 שנה היו כאן קרבות ראש בראש בין 3־4 קבוצות. עם כל הכבוד להפועל ירושלים, חיפה ולדרבים באוסישקין, היריבה הכי מפחידה של מכבי ת"א הייתה הפועל ר"ג.
כשמכבי לקחו ב־77' את גביע אירופה בבלגרד, הם היו מדורגים רק במקום השני בישראל. אחרי הפועל רמת־גן. לפני משחק האליפות שאלו אותי מה אעשה אם ננצח ונזכה באליפות. אמרתי שלא אקפוץ לבריכה בכיכר מלכי ישראל. הפסדנו, וביציאה מההיכל חיכו לי מאות אוהדי מכבי בבגדי ים. הומור זה לא הדבר היחיד שחסר היום, חסרים דמויות וסיפורים. זו הסיבה שהלכתי אתמול (ב') לראות במו עיניי את שובה של הפועל ר"ג.
מסלים עם קרשים, לרצפת פרקט
בשנות ה־50 שיחקו כדורסל במגרשים פתוחים בלילות שבת. שעתיים לפני המשחק היה מזכיר הפועל מטפס על סולם, ומחליק טבעות לתוך מסילות שהיו תקועות בלוחות הסלים. בסוף המשחק היה לוקח את הטבעות הביתה. שלא ייגנבו בלילה. שימי ריגר משתמש עד היום בביטוי "קרש־סל" לקליעה עם הלוח, בגלל שלוחות הסלים היו עשויים פעם מקרשים. העונה הפועל ר"ג תשחק על רצפת פרקט!
תחילת הסוף הייתה כשהחליטו לעבור לשחק באולמות. מכבי ר"ג נדדה לשפיים, הפועל להיכל הספורט ביד־אליהו, ישר ללוע הארי. אוהדים נטשו בדרך, השרופים נכוו מפספוס כמה אליפויות וגביעים על הבאזר ומועצת הפועלים לא הייתה מסוגלת להחזיק קבוצה מקצוענית. כך נחרץ גורלה של הפועל ר"ג. הניסיון של אברהם חמו, מהיחידה למלחמה בסמים, לבנות קבוצה סביב שוגר ריי ריצ'רדסון המסומם, היה סיפור טוב עם סוף רע.
בסופו של דבר מועדון זה אוהדים ומגרש. מנהלים, מאמנים ושחקנים יכולים לבוא וללכת, אוהדים נשארים. יש משהו סמלי בתקומת קבוצת הכדורסל, כחודש אחרי שעלו בולדוזרים על המכתש המיתולוגי, כי המכתש, ע"פ האגדות, נמכר כדי לכסות את חובות הכדורסל.
איך הכל התחיל מחדש?
לסיפתח הגיעו אתמול 150 אדומים, חלקם מ"וינטר" (0:2 על הכח בדרבי), 50 קנו מנויים, כולל עבדכם. בטריבונה נצפו כמה פרצופים מוכרים שהיו מגיעים לפני 40 שנה למכתש בשבת, לכדוריד ביום רביעי ובליל שבת לכדורסל. וזה חוץ מאימונים.
ולמי התודה והברכה? לכמה אוהדים שהקימו לפני שנה את "עמותת המכתש". מי היה חסר לי? כמה אנשים שלא זכו לראות את תקומת עוף החול. היו"ר איתן מגידו, שהחזיק את המועדון על כתפיו וכיסו. המאמן אייבן דנקן והסנטר סטיב מאלוביק, שהלכו לעולמם בארצות הברית. אוהדים כמו "לוטו", שהיה מנצח על המקהלה ורוכב למשחקי חוץ על אופניים. לשער הנגב היה יוצא יום לפני המשחק, בסוף מצא את מותו בכביש.
את הסל הראשון בגלגול הנוכחי קלע נמרוד כהן. שלשה שתיכנס להיסטוריה של הפועל ר"ג, עם עוד מהלכים של שחקנים גדולים. היום, בעונה בה אין יורדות מליגת על והאלופה היא לפרוטוקול, נעים להיזכר בזמנים שבליגה השנייה היו משחקי עלייה וירידה שנראו כמו שדות קרב. כששמוליק "סם הקוסם" יעקובסון הגיע להפועל ר"ג (בדיוק נחת עלינו סטיב קפלן, שהשלים עם סטיב שלכטר ומאלוביק את שלישיית הסטיבים. קפלן היה לטעמי שחקן הליגה הטוב ביותר ששיחק בישראל אי פעם, ויסלח לי מ.י.ק.י. ברקוביץ'.
להתרפק על נוסטלגיה זה נחמד, אבל העתיד של כל הכדורסל לא ברור. מי זוכר ניצחון על קאזרטה ב־30 הפרש, והפסד בגומלין ב־44? מאיפה יבואו רכזים כמו אביגדור מוסקוביץ', קלעים כחנן קרן ואור גורן, ויסלחו לי כל היתר שלא אזכיר מחוסר מקום? עד אתמול אהדתי קבוצה שלא קיימת. ממחר אוכל לפחות לפתוח מדור ספורט, ולחפש כמה יצאו הפועל ר"ג בכדורסל. אתמול זה נגמר 65:92 על מכבי יפו.
לתגובות: arie@maliniak.co.il
לפנייה לכתב/ת 
