להישאר רעבים, להישאר ילדותיים / טור אישי

• הצטרפו לעמוד של ynet ספורט בפייסבוק 
  

2. והרי הענין שלכם ברגעים ה"דרמטיים" הנ"ל הוא לא בספורט עצמו, אלא ברכילות סביבו. ברגעי השיא יוצא כל הזבל. על מה המאמן רב עם השחקן, מי קיבל בונוס יותר גדול או קנס יותר כואב, ולמה הכוכב שלנו הבריז ולא הגיע לאליפות? "בדיוק, זה ספורט במיטבו", אתם רוטנים בעודכם רכונים מול הטלוויזיה, נוגסים בכנפי עוף ברוטב מתקתק, כשהבטן משתפלת לכם על הברכיים. "מי התותח במקום ראשון? מי הלוזרים במקום השני? מי האפסים במקום האחרון?" חוץ מזה לא מעניין. מציצנים נהייתם.

תודו שאתם מתגעגעים לכדורסל על הבלטות(צילום: AP)

4. אבל כשאנחנו גדלים, והחיים מנערים מאיתנו את שמחת הילדות, חלק מיצר המשחקיות הזה הולך לאיבוד, והרגש בא בקושי, בזעם, במשורה. תפקיד הליגות, על חוקיהן וירידותיהן, עליותיהן והאליפויות שלהן, הוא רק לייצר מסגרת שמאפשרת סביבה מדרבנת, שתחזיר את חדוות המשחקיות לאלה שאיבדו אותה, בין אם הם צופים בבית, יושבים ביציע או מתרוצצים על המגרש, ובדרך גם להכניס קצת כסף כדי לשלם למשתתפים ולהפוך את העסק לבידור. רק שמרוב בידור אנחנו שוכחים מאיפה זה התחיל. שני ילדים שמשחקים אחד על אחד, על סל רעוע במגרש בלאטות בבית ספר יסודי.

יורדת שלא ירדה, זוכרים? שחקני עירוני אשקלון בחודש אפריל(צילום: רועי עידן)

6. ולגבי האליפות ומשמעותה. גם בתחילת העונות בהן חולון (2008) וגלבוע/גליל (2010) זכו באליפות, הציפיה היתה שמכבי תיקח בהליכה. תמיד יש לה על הניר קבוצות בלתי מנוצחות, ותוך כדי העונה יש סדקים בשיריון ומתגלה הבטן הרכה. אז נכון שדיוויד בלאט מקשה על הסיכוי לתפוס את מכבי לא מוכנה, אבל דווקא עכשיו, כשהמועדון שוב יוצא מאזור הנוחות שלו לטיולי סיירים ברחבי מזרח אירופה, הדיבור על האפשרות, גם אם קלושה של סיום ההשבתה ב-NBA, מאיים לשלול מהקבוצה את פארמר - היתרון היחסי המכריע שלה. דווקא עכשיו מוותרים מראש? שלא לדבר על העובדה שסופו לא ישחק בליגה (לפחות על פי בלאט) והשארתו של הפיינל פור האומלל כמנגנון שמכריע את האלופה.

גם ב-2010 מכבי ת"א היתה אמורה לטייל. תשאלו את מקל ויזרעאלי(צילום: אורן אהרוני)

7. חוסר הספורטיביות האמיתי מתמצא לא בזהות האלופה, אלא בחוסר החשיבות של הקביעה הזו. תקציב מכבי גדולה משאר תקציבי הקבוצות גם יחד. נכון שזה נוצר במקור מכסף ציבורי של ערוץ אחד ויחיד, והיה גם ניהול של אנשים עם חזון וניצול הזדמנויות קיצוני ולעיתים דורסני. אבל זה מה שקרה בעבר. תורת המשחקים לא דנה בשאלה איך נכנסים לשיווי משקל. מה שמעניין זה איך אפשר לשבור אותו.

המצב נשמר בגלל שלמכבי מובטחת השתתפות ביורוליג ויש לה אולם של 11,000 מקומות. זה מכניס לה הרבה כסף ממנויים ותאי צפיה, מאפשר לה לפרסם עשרות ספונסרים על מסכי ענק והשלטים האלקטרוניים, ודרך חשיפה טלוויזיונית עצומה בשלוש מסגרות. השחקנים הטובים עוברים אליה כי יש שם כסף גדול יותר, פרסום, וניצחונות. והתוצאה: הליגה מראש לא תחרותית. גם כשקבוצות אחרות לוקחות אליפות זה לא משנה. להפך - זה מפרק אותן.

היכל נוקיה. ממרכיבי ההצלחה של מכבי ת"א(צילום: ראובן שוורץ)

8. הדרך לשבור את מעגל הקסמים עוברת דרך מרכיבי ההצלחה של מכבי: בנית אולם בתקן יורוליג וכניסת עוד קבוצה למעגל הגדולות. ספונסר שמוכן להתחיל במקום השני ולא רק להצטרף להצלחה מובטחת. השקעה כספית גדולה של בעלים עם חזון. ובמקביל - הפסקת ההתרפסות של הליגה בפני מכבי שמתבטאת בהתחשבות בתאריכי המשחקים שלה, דרישה לחשיפה שווה בשידורים הטלוויזיוניים, וקביעת חוקים שטובים לשוויוניות בליגה ולעיתים מתנגשים עם האינטרס של מכבי באירופה (למשל הקטנה נוספת של מספר הזרים או אולי אפילו הגבלת שכר מסוימת).

עוד ב-ynet ספורט

• צפו בחמישייה של הפועל ת"א מול פ"ת
• וב-1:1 המאכזב של חיפה בבאר שבע
• אוסידון נגד מרססי כתובות הנאצה: "מעשה נתעב"
• בייסבול: טקסס עלתה לוורלד סירייס
  

ולסיום: החלטות אמיצות של שחקנים ישראלים לקחת אחריות ולהוביל את הסיכוי לשינוי במקום להצטרף לקיבעון. כן, מצבים קשים דורשים פעולות של גיבורים. הרבה דברים צריכים לקרות כדאי שנגיע לתחרותיות אמיתית. ובינתיים, תוכלו להמשיך לילל על חוסר ספורטיביות כי בליגה אין יורדות, במקום להתעסק בסיבות האמיתיות לשקיעת הענף.

הצעירים צריכים להוביל את הסיכוי לשינוי. שון דניאל(צילום: דרור עינב)

9. כמי שליווה מקרוב את האליפות של חולוניה לפני ארבע שנים, אני חייב להתוודות שזה היה אירוע נפלא ומשכר, אבל המשמעות שלו הסתיימה שבוע אחרי. ואם תרצו לדעת, זה אפילו לא היה הרגע המופלא ביותר שלי כאוהד הקבוצה. גם לא השלשה על הבאזר של בראיין טולברט שהביאה גביע. זה קרה בחורף שעבר, כשקבוצה צהובה סגולה מפורקת כלכלית אך גאה מקצועית הגיעה למלחה בידיעה שזה אולי המשחק האחרון בתולדות האגודה, ניצחה בקרב הירואי את להקת כוכבי הפח של עודד קטש וחזרה לחיים. ספונסרים הצטרפו, התקציב התייצב, הניצחונות המשיכו לפלייאוף והמועדון שרד.

זו היתה תמציתה של הספורטיביות הטהורה, כי מורן רוט, עמית בן דוד וחבריהם, בניצוחו של דני פרנקו, הוציאו מעצמם 120%, וזאת ללא כל הבטחה לפרס, ובלי כל איום בעונש. פשוט התחברו לילד שבהם ולמשחקיות הנקייה שליוותה אותם מאז התחילו לגלגל כדור בגיל שנתיים. בפירמידת הצרכים האנושיים של מאסלו, השלב העליון הוא ההגשמה העצמית. זה המניע העליון של האדם, ושם נמצא הקסם של הספורט.

10. אם אתם מקבלים את הכתוב לעיל, הנה לכם הצעה לדברים שאפשר להנות מהם בעונת כדורסל ללא ירידות, וכשהאליפות היא רק ענין סמנטי. צאו מהספה, רדו למגרשים, חפשו את הזהות והפנים של הקבוצות. לוו את הצעירים המבטיחים בתחילת דרכם. כבדו את הותיקים ששומרים אמונים לליגה ולמועדון שלהם. הריעו ללחימה, תבונה, אומץ לב וקשיחות. בוזו לפחדנות, התרפסות, חולשה ופרובוקטיביות. יש הרבה מה לראות. ואל תשכחו את המסר של סטיב ג'ובס זצ"ל: "הישארו רעבים, הישארו ילדותיים".

בואו למגרשים. אוהדי הפועל ירושלים עשו זאת בגביע צ'אנס(צילום: אורן אהרוני)

מכבי תל אביב

הפנים של הקבוצה: דיוייד בלאט. ככתוב, מאמן שהורס כל סיכוי לתפוס את מכבי לא מוכנה. מקצוען, מחבר חלקים שלא נועדו להם יחדיו, מתפשר כשצריך ומתעקש כשצריך.

מתבשל על האש: יוגב אוחיון. יצליח כנגד כל הסיכויים? המפתחות: הקליעה מרחוק ויכולת המסירה בחדירה. במשחקים הראשונים נצפה שיפור ניכר.

ותיק ומרגש: אלון שטיין. פעם הבטחה גדולה, 60 נקודות בגמר גביע המדינה לילדים. קלעי אבסולוטי. סמל לשחיקה מוגזמת של שחקני נוער בשל ריבוי מסגרות.

זוכרים אותו? היום הוא בצהוב של מכבי ת"א. אלון שטיין(צילום: מור שאולי)

גלבוע/גליל

הפנים של הקבוצה: עמית גל. אולמות יוחלפו, שמות ישונו, אליפויות ייחגגו, שחקנים ומאמנים יבואו וילכו. עמית גל נשאר שם, בוחר זרים, מעודד את הילדים, וצועק על השופטים.

מתבשל על האש: נמרוד טישמן. גארד גבוה ושגדל בנוער של מכבי ת"א, הראה שללכת לקולג' זה לא תמיד מתאים, ועכשיו ינסה סוף סוף לפרוץ. המפתחות: קליעה בתנועה, קבלת החלטות, אופי.

ותיק ומרגש: אבישי גורדון ועידו קוז'יקרו. חולקים 32 שנות ליגה. נולדו בגליל, אוהבים את הקבוצה, ממשיכים להיראות ולהתנהג כמו ילדים.

אין עוד מלבדו. עמית גל(צילום: אורן אהרוני)

הפועל ירושלים

הפנים של הקבוצה: עודד קטש. האם יצליח לבנות קבוצה אלופה בירושלים? האם יהיה בהוויה של מאמן במאה אחוז מהזמן?

מתבשל על האש: גיא דותן. שחקן בית, יכול להיות אולי דרור חג'ג' החדש. חייב להעז ולקחת מנהיגות בדקות שיקבל.

ותיק ומרגש: אורי קוקיה. כשהוא בריא הקבוצה טובה. משנה משחק בלי לקלוע, עם יכולת שמירה מופלאה על גבוהים וחזקים ממנו, ותנועה ללא כדור בהתקפה ברמה של ליאור אליהו. להקליט וללמוד.

כשהוא בריא, הקבוצה טובה. אורי קוקיה(צילום: דרור עינב)

בני השרון/הרצליה

הפנים של הקבוצה: אלדד אקוניס. קיץ קשה עבר עליו, המלחמות עם עיריית רעננה, השמירה על לני רקנאטי, בחירת הזרים בתקציב הנמוך. העונה הוויכוחים המקצועיים יהיו עם רועי חגאי. וכרגיל, עם השופטים. שנה על הקצה.

מתבשל על האש: גיא לביא. אחרי טריפל דאבלים בליגת בתי הספר משהו נעצר, אבל הפציעה העצובה של בן רייס תקפיץ אותו למעמד של ישראלי בכיר. ובאין ואקום, הוא יצטרך לספק תפוקה של שחקן מוביל. והוא יכול.

ותיק ומרגש: ארז כץ. למרות כל הבלגן ואי הוודאות החליט להישאר במועדון שהפך כבר לביתו. נחישות, הקרבה, הגנה, מסירות. ארז כץ ייתן לכם חבילה שלמה להתרגש ממנה.

חבילה שלמה להתרגש ממנה. ארז כץ(צילום: אלי אלגרט)

מכבי ראשון לציון

הפנים של הקבוצה: אפי בירנבוים. איך אפשר ליגה בלי אפי? אפילו החיקוי ב'בובה של לילה' לא מתקרב לאורגינל. ימשיך ללמד צעירים, להכשיר מאמנים, ולהיות סמל לאלטרנטיבה גם אחרי, ובמיוחד אחרי שעבר במכבי. תקשיבו לו.

מתבשל על האש: אור סולומון. 200 סנטימטרים של כישרון מתפרץ ואופי, יקבלו אצל אפי את הדקות שיאפשרו לו להפוך לשחקן מוביל בליגה תוך שנתיים. עכשיו זו ההזדמנות להגיע לבית מכבי ולראות את הצעדים הראשונים שלו.

ותיק ומרגש: עמית בן דוד. חביב המדור שהשלים עונה נפלאה בחולוניה, ייתן לאפי ביטחון מהספסל. תמיד מוכן, תמיד נלחם, תמיד קבוצתי ותמיד משנה את המשחק כשהוא נכנס. נכס.

אין ליגה בלי אפי. בירנבוים בעוד חיוך לאוסף(צילום: מור שאולי)

מכבי אשדוד

הפנים של הקבוצה: מאיר טפירו. נאמר כבר הכל על שחקן העשור. שווה לנסוע לאשדוד ולראות את מאיר משחק. אולי יהיו טובים ממנו, אך טובים כמוהו אין.

מתבשל על האש: אנטון שוטבין. האם עופר ברקוביץ' יצליח להוציא את הפוטנציאל המגולם באתלט המוכשר הזה? דקות משחק וקצת הכוונה, ויש לנו פורוורד לתפארת.

ותיק ומרגש: דרור חג'ג'. שחקן שנותן השראה לדור שלם של צעירים נמוכים - אפשר להיות שחקן בליגה, בנבחרת ובאירופה גם בפחות מ-1.80 מ'. אבל בשביל זה צריך להיות עם אופי של חג'ג'. ואין הרבה כאלה.

הפנים של מכבי אשדוד. מאיר טפירו(צילום: אלי אלגרט)

הפועל חולון

הפנים של הקבוצה: פיני גרשון. סוגר מעגל וחוזר לעיר אחרי יותר מ-30 שנה. רק הפרצוף שלו מדליק אולם שלם. עכשיו נראה אם גם יצליח להדליק ספונסרים, ובעיקר לבנות את האולם החדש שיעשה מהפכה בכדורסל. והעיקר שלא יבריז באמצע העונה כמו שחוששים רבים.

מתבשל על האש: שלומי הרוש. אפשר להגיע לליגת העל גם מכפר סבא ועם 1.85 מ' בלבד. אבל בשביל זה צריך חוצפה חיובית, מהירות אינסופית וקליעה קטלנית. וכשיש לך את מורן רוט בתור מנטור ואת פיני בתור משגיח - נשאר רק לעבוד קשה ולהאמין.

ותיק ומרגש: מורן רוט. השחקן המרגש בליגה, שאחרי האליפות הגדולה ב-2008 התחבר למועדון ולאוהדים, וכל שנה בוחר באולם הפחים כבית. שילוב מושלם של אופי, כישרון גופני וכוח רצון נעלה. בדרך להיות סמל - גם אלימלך מסכים.

השחקן המרגש בליגה. מורן רוט(צילום: מור שאולי)

ברק נתניה

הפנים של הקבוצה: דני פרנקו. עוד יקיר מדור שנדד מחולון לאגודה מאוד דומה, וגם שם יהיה הרבה יותר ממאמן. מתחבר במהירות לכל מועדון ותורם מניסיונו הרב לכל רבדי הניהול המקצועי.

מתבשל על האש: דולב דראפיץ'. הבן של מאמן הכדורגל מוכשר בכדורסל - מה שחשוב זו הגישה הספורטיבית מהבית. גארד אתלטי עם אופי וגישה למשחק. פרנקו יחפש לתת לו ולנו הזדמנות לראות מספר 2 אמיתי הופך ליהלום.

ותיק ומרגש: יהוא אורלנד. עונה 13 בליגה, נצר לקבוצה הולכת ונמוגה של קלעים אבסולוטיים, שמסוגלים לדפוק רצף של חמש שלשות ברבע ולהפוך משחק. משתדל לעקוב אחרי פרנקו - אהבה הדדית בין מאמן לשחקן.

יקיר המדור שנדד לנתניה. דני פרנקו(צילום: יובל חן)

מכבי חיפה

הפנים של הקבוצה: ג'ף רוזן. הפרצוף של חיפה נמצא בכלל בפלורידה. המוטיבציה שלו לא ברורה, אבל אנחנו מברכים על ההשקעה. והשנה אולי יחזרו ימי הגלובטרוטרס של נתניה בשנות ה-80. השאלה היא רק אם מיקי גורקה יצליח להשתלט עליהם...

מתבשל על האש: דניאל איידן. אחרי שכבר פרש הוחזר למגרש על ידי חנוך מינץ, התקדם והשתלב בנבחרת העתודה, ועכשיו יקבל צ'אנס לסגור פערים. 205 סנטימטרים של שכל, יכולת מסירה וקליעה מרחוק. ובגלל שהוא שמאלי, מותר להגיד 'תואם קוקוץ''.

ותיק ומרגש: אבי בן שימול. חיפה ידועה בתחלופה הגבוהה של שחקניה, והוותיק ביותר הוא בן שימול, עדיין ילד, שתמיד נזכור לו לטובה את הנקודות בגמר היורוליג של מכבי ב-2004. ינהיג צוות של זרים קפיציים וינסה לאזן את הקבוצה על המגרש.

ועודני ילד. אבי בן שימול(צילום: אלי אלגרט)

עירוני אשקלון

הפנים של הקבוצה: שמעון אמסלם. זה היה כל כך חסר באשקלון, דמות מקצועית בכירה שתעשה סדר בהנהלה המסורה אך החובבנית. מכניס סדר, משמעת, סדרי עדיפויות ויעדים ברורים, שכוללים טיפוח הנוער והקהילה. אלוף.

מתבשל על האש: כרגע לא מסומן כישרון צעיר שיכול לפרוץ קדימה. לפחות התעקשו שם על שחקני בית כמו אחיעד בוקרא ודודו שמריז שיתנו זהות למועדון, ימשכו קהל ביתי ויחדירו בשחקני הנוער מוטיבציה להגיע ולהצליח בבוגרים. ואולי מישהו עוד יפתיע אותנו.

ותיק ומרגש: רביב לימונד. לא ממש ותיק אבל לימונד - הילד מנתניה כבר שנה שמינית בליגה, עם קריירה לא מגובשת ובחירות לא תמיד ברורות. באשקלון הוא צריך לשחק ברמה של זר ולתת לאלפסי בטחון בקו האחורי.

דוגמא לשחקן שמבין את מגבלותיו. יחזקאל סקוורר(צילום: רועי עידן)

מ.כ. הבקעה

הפנים של הקבוצה: מוטי אמסלם. אחרי שהיה פרויקט של איש אחד בגבעת שמואל הוא הכניס שותפים ובנה מועדון קטן ומצוין, שלקח שנתיים ברציפות את אליפות הלאומית. אולם לתפארת, מאמן מעולה, רק שיבוא קהל. ולפי תסמונת העולה החדשה - הבקעה תהיה ההפתעה של העונה.

מתבשל על האש: יחזקאל סקוורר. לא ממש ילד אבל עדיין צעיר, מיועד להיות רכז מחליף, אבל בשל פציעתו של שמוליק ברנר עשוי לקבל דקות רבות. דוגמא לשחקן שמבין את מגבלותיו, שומר ונלחם, יציב בהובלת הכדור ומבין את המשחק.

ותיק ומרגש: גור פורת ואיתי לב. כבר 12 שנה מסתובבים בליגות שלנו. פורוורדים מוכשרים שתמיד יש זר על הבלטה שלהם ודוחף אותם לספסל. אם היינו שמים את התבונה והקליעה של פורת על הגוף והלב של איתי היה לנו שחקן על. בינתיים יתנו לאשכנזי גמישות בחמישיות.