בתו של גנדי: עבורו לא היה קדוש יותר מחייל שבוי

היום לפני 10 שנים ארבו שלושה מחבלים מ"החזית העממית" לשר רחבעם (גנדי) זאבי במלון "הייאט" בירושלים והתנקשו בחייו. ערב העסקה לשחרור גלעד שליט וביום השנה למותו, נזכרים בני משפחתו ומקורביו באיש ארץ ישראל השלמה והאלוף במיל', ומנסים לשער מה היה אומר זאבי - מי שבחר להסתובב ללא מאבטחים על מנת שלא להיכנע לאיומי הטרור וענד לצווארו דיסקית עם שמות השבויים והנעדרים - על העסקה השנויה במחלוקת. 

"הוא היה הולך תמיד עם דיסקית ועליה חקוקים שמות הנעדרים והשבויים, היה ברור למי הדאגה שלו נתונה", אמרה בשיחה עם ynet יעל, אלמנתו של זאבי. גם היום, היא הסבירה, הייתה מסכימה לשחרר את רוצחי בעלה תמורת שליט, "נראה את הילד עם האימא שלו, אין אדם שלא יחייך למראה כזה". לדבריה, לגנדי הייתה חשובה יותר השבת השבויים הביתה מאשר ערך הנקמה. ידוע בעד מה הוא היה תמיד", היא הסבירה, אך ביקשה "אל תשאלו אותי מה הוא היה מצביע".

תמיד הלך עם דיסקית ועליה שמות שבויי ונעדרי צה"ל. רחבעם זאבי(צילום: אורן אגמון)

גלעד שליט - כתבות אחרונות ב-ynet:

• מציירים ויורים: עסקת שליט בקריקטורות הערביות
• "צה"ל אמר שאי אפשר להודיע למשפחות הנרצחים"
• אב שכול בבג"ץ: נועם שליט מסובב את הסכין
• לא מספיק להתפלל לשליט, צריך לשחרר מחבלים / רחלי מלק-בודה
  

"זו שאלה קשה ומורכבת. קשה לדבר בשם אבי, אבל עם מוסר, רגש והיגיון הייתי רוצה להאמין שאת הקול שלי ינקתי ממנו", אמרה בתו של גנדי, מצדה. "גדלתי על שלושה ערכים רלוונטיים לסוגיה, התפיסה הצבאית המאוד ברורה שכוח, חוזק והרתעה הכרחיים, השני שהערך של צה"ל וחייליו הינו מקודש מאוד, והשלישי שחייל לא מפקירים בקרב על אדמת האויב, עושים הכול בכדי להחזיר אותו לארצו ולחיק משפחתו. ואת מה שינקתי יש לפרוע ברגע האמת".

לדבריה, היא בטוחה "שכל החלטה שאבא היה לוקח הייתה שקולה ונבונה. אני יודעת מה הייתה עמדתו כלפי חייל צה"ל - קדוש ומקודש, חייל בשבי אין יותר מזה. לכן ברגע ההחלטה החלטתי לתת את הקול שלי".

לדברי מצדה, "אבא היה מחלוצי המאבק לשחרור השבויים והנעדרים, זה היה בראש סדר העדיפויות שלו גם בתקופה שהעניין היה רחוק מסדר היום הציבורי". היא ציינה כי אביה זעם כאשר חברי כנסת נעדרו כאשר הנושא עלה לסדר במליאת הכנסת. "ברגעים קשים צריך לקבל החלטה גם אם היא כואבת, גם אם הנגיעה הביטחונית - בה אני לא מתיימרת לשלוט - לא פשוטה. גם כך יש מספיק משפחות שהלב יוצא אליהם, אבל גלעד נתן את חייו והגיע הזמן להחזיר את חייו לו ומשפחתו", הסבירה מצדה את משנתה, אותה היא מאמינה כי ינקה מאביה.

"ברגעים קשים צריך לקבל החלטה גם אם היא כואבת", מצדה זאבי(צילום: ירון ברנר)

נוכח כך שגנדי הביע את התנגדותו לשחרור מחבלים, היא הסבירה כי "כמו שאומרים על נתניהו שבעבר הוא נהג אחרת, לפעמים יש צו שעה. מותר להחליט נקודתית שפועלים אחרת, וגם אפשר לקבל החלטות שמנוגדות או מצטרפות לתפישת עולם שלך, לכן אני מצדיעה לביבי". 

הבת ציינה כי גם 10 שנים אחרי, הכאב עמוק "אובדן כל כך אכזרי זה לא משהו שהולך ונעלם, הולך ודוהה, אתה אולי לומד לחיות עם זה, אבל אתה חי את זה. זה משהו בתודעה, בהוויה, זה איתך לאן שתלך ותחשוב, זה מחבק אותך חיבוק אכזרי, אך זו מדינה שזה הגורל שלה".

"ויתור לטרור - זו לא הדרך"

במסגרת עסקת שליט, החליטה הממשלה בסופו של דבר, שלא לכלול אסירים בכירים, בהם ראש החזית העממית, אחמד סעדאת, שאחראי לרצח גנדי. סעדאת הועבר היום לבית חולים, לאחר שהתמוטט עקב שביתת רעב בת 21 יום בבית הסוהר.

"אין יום שאני לא חושב עליו, לא משנה התאריך, ממש לא משנה שזה 10 שנים", הסביר בשיחה עם ynet עדי ממן, מי שהיה נהגו של גנדי וליווה אותו ברגעיו האחרונים. ממן נזכר כיצד גנדי התעקש שלא יעלה איתו למלון ובכך ניצלו חייו, ובעקבות כך אף חזר בתשובה. "אין בית כנסת בו אני מתפלל ושמו של שליט לא עולה. בשבילי, רוצחיו של גנדי או אחרים כולם אותם רוצחים, ואין נחמה בכך שהם לא משתחררים".

"הוביל רבים בדעה ובחזון, הציבוריות הישראלית חסרה אותו מאוד"(צילום: דוד רובינגר)

"קשה לדעת מה בדיוק גנדי היה אומר", מסביר גם ממן אך מציין נחרצות "הוא היה זועק על השלכות העסקה, והיה מבקש שנזכור במה היא כרוכה. הוא תמיד הזהיר שזו לא הדרך, שזה ויתור לטרור, שצריך להיות נוקשה מולו אחרת נשלם. הוא תמיד השמיע את האני מאמין שלו, גם שהיה במיעוט".

אריאל סנדר, מזכ"ל תנועת מולדת לשעבר שמכהן כיו"ר המועצה הציבורית להנצחת זכרו ומורשתו של גנדי, הסביר כי לזאבי הייתה "אסכולה מאוד ברורה לנושא הטרור ומדיניות שחרור טרוריסטים תמורת שבויים". לדבריו, גנדי האמין כי מצוות פדיון שבויים "כמו שנתניהו מתהדר בה היום, נכונה בכסף, לא בחיי אדם תמורת שבויים. לכן, לאורך ההיסטוריה הפוליטית, בעסקת ג'יבריל ואחרות, הוא התנגד נחרצות".

מהשבוע הבא יצוין הרצח בשורת אירועים, בהם הטקס הממלכתי בהר הרצל, ציון יום השנה בכנסת, השקת בול לזכר זאבי במעמד ראש הממשלה, פרסום ספר עם מאמריו,

ערב לזכרו בהשתתפות אמנים במרכז בגין.

על רקע זאת מצביעים מקורביו על חסרונו הגדול של גנדי במישור הפרטי והציבורי. "10 שנים ואנחנו עדיין מחפשים מנהיגות שאיננה, אני מסתכל ימין ושמאל, ולא מוצא מנהיגות שתיקח אותנו לכיוון מסוים", ציין סנדר, "לעיתים מעט הנהגה מנצנצת מאדם כזה או אחר, אך זה בשוליים, נותרנו במצב כואב ובעייתי.

גם אם דעותיו לא היו מקובלות על כלל העם, היה גנדי מוביל רבים בדעה ובחזון, והציבוריות הישראלית חסרה אותו מאוד. יכול להיות שבפרספקטיבה של 50 שנה הוא אף יכול היה להוביל את המדינה".