שתף קטע נבחר

ג'וזף גורדון לוויט: "עושה רק מה שמרגש אותי"

כבר כנער הוא פרץ ב"מפגשים מהסוג האישי", ובשנים הארונות הפך ג'וזף גורדון לוויט לכוכב הוליוודי שבוחר את סרטיו בקפידה. כעת הוא מגלם חולה סרטן בקומדיה "50/50" ומדבר על ההומור שבמחלה: "יש בזה משהו אנושי - לצחוק זה טוב להחלמה"

בעידן בו כוכבי קולנוע רבים מוצאים את דרכם לסדרות טלוויזיה, גם כיוון שזה משתלם כלכלית וגם כי הופעה על המסך מדי שבוע משמרת פופולריות, קל לשכוח שג'וזף גורדון לוויט עשה את הדרך ההפוכה.

 

 

גורדון לוויט החל את הקריירה שלו עוד בנעוריו, בתפקיד סמי-קבוע בשתי העונות האחרונות של "רוזאן" ואחר כך בתפקיד קבוע בקומדיה עטורת השבחים "מפגשים מהסוג האישי". משם הוא כבר הצליח לשעתק את הקריירה שלו גם לקולנוע. עכשיו, כשהוא שחקן בוגר ורציני, שעל פי השמועות בהוליווד מחזיק בפוזה של אחד שעושה רק סרטים איכותיים, הוא מסביר בגלוי שאותן סדרות טלוויזיה שעשה בניינטיז סידרו אותו לכל החיים.

 

"עשיתי כסף בתוכניות הטלוויזיה שהייתי בהן", הוא חושף בראיון מיוחד ל-ynet. "אז התמזל מזלי מבחינה כלכלית ואני יכול להרשות לעצמי לא לקחת עבודות רק בשביל הכסף. זה בהחלט מותרות, ואני לא לוקח את זה כמובן מאליו". כבר בדקה הראשונה של פגישתנו במלון הוליוודי, גורדון לוויט היה חייב לזרוק לי את המילים שהוא יודע בעברית: "כן, לא, שלום, תודה, סליחה", הוא צוחק, ומספר על לימודי העברית הבסיסית שלו בבית הספר, כיהודי מן המניין.

 

ג'וזף גורדון לוויט ב"מפגשים מהסוג האישי". סוג של מותרות

 

המפגש הזה נועד לקדם את "50/50", הסרט החדש שלו שבו הוא משחק את אדם, גבר צעיר בן 25 שחייו מתהפכים כשהוא מגלה שיש לו סרטן בעמוד השדרה. החבר הכי טוב שלו, קייל (סת' רוגן), מנסה לתמוך בו, אבל הוא מוצא נחמה בדמותה של פסיכולוגית צעירה (אנה קנדריק) שמונתה לעזור לו בהתמודדות עם המחלה.

 

למרות התיאור הכבד, חשוב לציין שמדובר בדרמה קומית, או במילים אחרות - לא ממש מסחטת דמעות. "האינסטינקט הראשוני שלי לגבי הסרט היה: 'מה כבר יכול להיות מצחיק בסרטן?'", הוא אומר. "ואז דיברתי ארוכות עם וויל רייזר (התסריטאי, שהסרט מבוסס פחות או יותר על סיפורו האישי - י.ד) וגם עם חולים אחרים, והדבר הראשון ששמתי לב זה שאמנם החוויה של כל אחד היא שונה, אבל כולם מצאו בזה גם קצת הומור. אני חושב שיש בזה משהו אנושי, כי לצחוק זה טוב להחלמה ולבריאות".

 

גורדון לוויט עדיין לא רואה את עצמו כמגה-סטאר הוליוודי, אבל הקריירה שלו בהחלט מתקדמת בכיוון הנכון. רק בשנתיים האחרונות אפשר היה לראות אותו ב"התחלה" לצד ליאונרדו דיקפריו, "Hesher" עם נטלי פורטמן ו"500 ימים עם סאמר" עם זואי דשנל. בקרוב נראה אותו על המסכים גם ב"עלייתו של האביר האפל" (הסרט החדש בסדרת באטמן) וב"לינקולן", הסרט המדובר של סטיבן שפילברג על הנשיא האמריקני, בכיכובו של דניאל דיי לואיס.

 

הטריילר של "Hesher". "המצלמה נותנת לי את הכוח לעשות כל דבר"

 

בנוסף, וכיאה לכוכב איכותי בעליה, לגרדון לוויט אין קווים אדומים בכל הנוגע לדרישות התפקיד. ב"50/50" הוא מגלח את ראשו לעיני המצלמות, אבל בעבר הוא גם לקח חלק בסצינות הומוסקסואליות נועזות ב"מצב לאהבה", וכן הופיע עירום מלא ב"עור מסתורי". "זה הקסם של קולנוע בעיני", הוא אומר. "אם אני אוהב את הסרט, ברגע המצלמה נותנת לי את הכוח לעשות כל דבר".

 

אמרת שאתה עושה עכשיו "רק סרטים טובים". מה זה סרט טוב בעיניך?

 

"אני חושב שאם נהיה מדוייקים יותר, החלטתי שאני לוקח עבודות שמרגישות לי נכונות עבורי, כאלה שנותנות לי השראה ומעוררות בי יצירתיות. יש הרבה לחץ כשאנשים אומרים לך 'התפקיד הזה יהיה טוב לקריירה שלך, זה צעד קדימה', ולא רציתי לעשות את זה יותר. עכשיו כשאני לוקח עבודה זה אומר שאני צריך ממש לאהוב את הסיפור ואת הדמות. לאו דווקא באותה צורה, אגב. סרט כמו '50/50' משפיע עלי בצורה מסויימת, וסרט כמו 'התחלה' עושה לי את זה באופן שונה. אבל אני עושה את זה רק אם זה באמת מרגש אותי".

 

ברוך שלא עשני ביבר

ג'וזף גורדון לוויט נולד ב-1981 בפרבר של לוס אנג'לס, לאב שעבד ברדיו ואם פוליטקאית, עם שורשים בתעשייה ההוליוודית (סבא של ג'וזף היה במאי קולנוע בשנות ה-40 וה-50). כבר בגיל 6 הוא קיבל תפקידי אורח בסדרות כמו "קשרי משפחה" ו"רצח במשיכת קולמוס", והתרגל לראות את עצמו בכל מיני מגזיני נוער ורכילות, דבר שהוא סולד ממנו היום.

 

"הדברים האלה ממש משעממים אותי, ואם להודות באמת, זה לא בריא בעיני לקרוא את המגזינים האלה", הוא אומר. "אנחנו חושבים על זה לפעמים כמשהו כיפי, מין גילטי-פלז'ר בלתי מזיק. אני דווקא חושב שזה כן קצת מזיק. זה לא בריא, זה כמו לאכול ג'אנק פוד".

 

כמי שהיה ילד שחקן, איך אתה מסתכל היום על ילדים מפורסמים? נגיד, ג'סטין ביבר?

 

"אף פעם לא הייתי סופר-מפורסם כמוהו. אני לפעמים מצטער בשביל אנשים שצריכים להתמודד עם כל כך הרבה תהילה בגיל כל כך צעיר. למזלי, הפרסום שלי בגיל צעיר לא הגיע לרמה כזאת".

 

באיזשהו שלב בקריירה שלך עשית הפסקה מהמשחק כדי ללכת ללמוד. מה קרה?

 

"שיחקתי מגיל 6, רציתי ללכת לאוניברסיטה, לראות מה עוד יש בחיים. כשהייתי צעיר אהבתי משחק, אבל זה היה מסיבות די אנוכיות. כשלקחתי הפסקה ועברתי לניו יורק, זה היה שונה. זה כמו שאתה עובר מעיר קטנה בישראל נגיד לתל אביב. אתה נמצא בסביבת אנשים בצורה יותר אינטנסיבית, אתה לא נוסע הרבה ברכב. זה גרם לי להעצים את התקשורת שלי עם אנשים. אז כשחזרתי למשחק, רציתי לעשות את זה לא רק בשביל ההנאה שלי, אלא בשביל לתקשר עם אנשים על הדברים שאני עושה".

 

מתוך "50/50". המשחק זה לא הכל בחיים ()
מתוך "50/50". המשחק זה לא הכל בחיים

 

לתקשר עם אנשים על הדברים שהוא עושה הפך לסוג של מוטו עבור גורדון-לוויט בשנים האחרונות. בשנה שעברה הוא השיק לקהל הרחב את המיזם החדש שלו, "היטרקוד", פורום יצירתי המאפשר ליוצרים מתחום הקולנוע, הספרות והמוזיקה להעלות יצירות שלהם או להוריד יצירות של אחרים ולעבד אותן, עד שהן הפכות ליצירות מוגמרות.

 

"הדבר הזה קרה באופן אורגני," הוא מספר בהתלהבות. "זה התחיל מהדברים הקטנים שעשיתי ושמתי את זה באתר, ואיכשהו נבנתה קהילה מתוך האתר שהביעה דעה. ואז חשבתי שאולי במקום שהם ישבו ויצפו בדברים שאני עושה לבד, נעשה את הדברים יחד - וזה התחיל לקרות. לפני שנתיים זה כבר הפך ממש לחברת הפקות".

 

זה גם עסק רווחי?

 

"אנחנו עושים כסף. למשל, עשינו לא מזמן הופעה בלוס אנג'לס, ומכרנו 2,000 כרטיסים שמילאו אולם. זה כסף. ואני דואג לחלק את הרווחים, וחלק מזה גם

חוזר לאותם אמנים שהיצירות שלהם היו חלק מההופעה. אני לא חושב על זה כנדיבות, זה פשוט שהם אמנים ממש טובים ויש להם רעיונות מעולים, וזה כיף לעבוד עם אנשים כאלה".

 

אז החברה הזאת היא חלק מהעובדה שלא מספק אותך רק להיות שחקן?

 

"זה בטוח. כשבאתי עם הרעיון הזה זה לא היה בקטע של לעשות חברה וכאלה, זה יותר היה קטע אישי שלי, פשוט הבנתי שלשחק תפקיד שאנשים אחרים יצרו זה לא לגמרי מספק אותי. אני אוהב את זה, אבל לא רציתי שזה יהיה הדבר היחיד שאני עושה בחיים".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ג'וזף גורדון לוויט ב"50/50". "לצחוק זה טוב להחלמה"
לאתר ההטבות
מומלצים