"היזהר לך אסד!"
המהפיכות העממיות בעולם הערבי מסמנות מסלול התקדמות לכיוון דמשק
אוסאמה בן לאדן אמנם לא עמד בראש מדינה אלא בראש אירגון טרור, אבל הוא יצג את הרוע של ממלכת טרור בינלאומית. הוא הוצא להורג על ידי כוחות קומנדו אמריקאים, שחדרו באישון לילה לביתו בפקיסטאן, וגופתו הושלכה לאוקינוס. בשבוע שעבר הגיע תורו של קדאפי. ארבעים שנה ניהל מועמר קדאפי דיקטטורה בלוב, הפעיל נשק נגד מתנגדיו הפוליטיים וטבח בבני עמו. לאחר פריצתה של ההתקוממות העממית הצליחו כוחות אמריקאים וכוחות נאט"ו לפורר את אחיזתו בלוב, ואת ימיו האחרונים הוא בילה כשהוא מסתתר בעיר הולדתו וכמו כלב ניזון משיירים של אוכל שמצא בבתים נטושים. היה משהו דוחה באופן בו סיים קדאפי את חייו: המורדים שלכדו אותו בצינור ביוב שלפו אותו מהחור באדמה, היכו אותו עד זוב דם, וכמה שהתחנן על חייו זה לא עזר לו. קדאפי נורה בראשו על אם הדרך כאשר שערו הפרוע מרוח בדם וההמונים עושים בגופתו שפטים.
כך בדיוק הוא נהג במתנגדיו ובכל זאת היה מאכזב ומקומם לראות כי אלה המתיימרים להחליף את שלטון העריצות במשהו אחר מתנהגים באותה צורה אכזרית. במקום לפתוח בדרך אחרת עם משפט ציבורי וגזר דין רשמי של צוות השופטים בחרו ההמונים להפוך את גופתו למוקד עליה לרגל, כאשר ההמונים עומדים בתור כדי להצטלם עם גופת העריץ מכוסת הדם.
אם הנשיא הסורי אסד יודע לקרוא את המפה של המזרח התיכון הוא צריך כבר עכשיו להודיע כי הוא פורש ומחפש לעצמו מקלט מדיני היכן שהוא. אבל כדרכם של עריצים, עד הרגע האחרון הם לא מסוגלים להאמין כי הגיעו לסוף הדרך. יש להניח כי אסד לא יברח לשום מקום. יש גם להניח כי הגורל הצפוי לו ידמה יותר לזה של מובארק מאשר לגורל של קדאפי.
השבוע החזירה ארצות הברית את השגריר שלה מדמשק ובתגובה סוריה החזירה את השגריר שלה מוושינגטון לסוריה. בפועל היחסים בין שתי המדינות מתנהלים החל מהשבוע בדרג דיפלומטי זוטר. רוברט פורד, השגריר האמריקאי לדמשק, התייצב בבירה הסורית לראשונה לפני שנתיים, זאת לאחר שש שנים בהן לא היה שגריר אמריקאי בסוריה. המטרה הייתה לשפר את הקשר בין המדינות. השגרירות האמריקאית בדמשק שופצה והורחבה, והשליחים האמריקאים לענייני המזרח התיכון דילגו בין דמשק לירושלים כדי לבדוק אפשרות להתחיל בדיאלוג כלשהו שיחזיר לחיים את האופציה לשלום בין ישראל לבין שכנתה מצפון. אלא שההתקוממות בסוריה נגד אסד הקפיאה בראשיתם את אותם הניסיונות. השגריר האמריקאי, בניגוד לדיפלומטים אחרים, יצא ממשרדו בדמשק והלך לראות במו עיניו את מחאת ההמונים בסוריה. הוא אפילו הרחיק עד העיר חמה, מבצר ההתנגדות הגדול ביותר לנשיא אסד. התושבים המקומיים קיבלו אותו בענפי זית ופרחים אבל שר החוץ הסורי הוציא הודעה חריפה בה נקרא השגריר האמריקאי לא לצאת מגבולות דמשק ללא אישור השלטונות. בעודו בדמשק, נזרקו על שיירת המכוניות שלו ביצים סרוחות ועגבניות רקובות, ככל הנראה על ידי תומכיו של אסד. השלטונות הסורים הבהירו לשגריר האמריקאי כי ארצות הברית בוחשת באמצעותו בענייניה הפנימיים של סוריה, מעשה שאיננו מקובל על ההנהגה הסורית.
הסנטור ג'ון מקיין מאוד רוצה שארצו תפציץ את סוריה ותשחרר את העם הסורי מעולו של אסד. לפני שנים אחדות הוא יצא בקריאה דומה לגבי איראן: להפציץ, להפציץ, להפציץ, הוא אמר בשידור חי. ספק אם זה יקרה בקרוב. אובאמה נמצא בעיצומו של קמפיין למען בחירתו לקדנציה שניה. קשה להאמין שירצה למתוח עוד יותר את כוחו של הצבא האמריקאי. רק בשבוע שעבר הוא הודיע כי עד סוף דצמבר יחזרו כל החיילים האמריקאים מעיראק. כמו שזה נראה עתה, אם תושבי סוריה לא יקחו את גורלם בידם ויסלקו את הנשיא ממנו הם תובעים ללכת, טיפול המערב בו יהיה, אם בכלל, רק לאחר בחירות 2012 לנשיאות בארצות הברית. עד אז ישאר אסד רק על הכוונת, מרחוק.
הבל ואחיו
הרמן קיין ודאי מתמוגג: ביום שלישי השבוע פורסם סקר של רשת סי.בי.אס בשיתוף עם "ניו-יורק טיימס", ממנו עלה כי קיין, בן ה-66, לשעבר בעל רשת פיצות "הסנדק", הוא המוביל במבין המועמדים לנשיאות במפלגה הרפובליקאית. קיין קיבל 25 אחוזים בסקר ואילו השני אחריו, מיט רומני, זכה ל-21 אחוזי תמיכה בלבד. תוצאה זו עדיין נמצאת בתחום הטעות הסטטיסטית, אבל עדיין: הרמן קיין היה האחרון שהאמין שמצב כזה יגיע. סקרים באים והולכים והבחירות לנשיאות יתקיימו רק בעוד יותר משנה, אבל הבלבול השורר במירוץ הרפובליקאים לנשיאות מעורר דאגה רבה בממסד הרפובליקאי, שעד כה לא הצליח לסמן מועמד שמעורר השראה ותקווה, מישהו שיכול לעמוד בראש המפלגה ולנצח את הנשיא המכהן.
לכאורה הייתה צריכה להיות זו שעתם הגדולה של הרפובליקאים כשאובאמה מאבד גובה בסקרים והציבור איננו מרוצה מהמצב הכלכלי ומהכיוון אליו אובאמה מוביל את ארצות הברית. אפילו מייקל מור, תומכו הנלהב של אובאמה שעודד אנשים להצביע עבורו, יצא השבוע בהצהרה משונה בה הוא מביע את אכזבתו מאובאמה. בימים כאלה הייתה המפלגה הרפובליקאית צריכה לחפור במעמקי שורות הימין ולמצוא מועמד ראוי. ניוט גינגריץ', שעמד בראש הקונגרס שמירר את החיים לנשיא קלינטון בזמנו, איננו נושא עמו כל בשורה שיכולה להלהיב את הדור הצעיר ואת אלו המצביעים בפעם הראשונה. הרמן קיין מוביל בסקרים, אבל הוא חסר כל נסיון פוליטי משמעותי. הוא יודע לספר היטב את סיפור חייו, אבל כשהוא מתחיל לדבר על נושאים של מדיניות חוץ הוא נשמע לא עדכני ולא משכנע. מיט רומני יודע לשכנע אבל הוא מחליף את דעותיו חדשות לבקרים. חוץ מזה הוא נחשב למתון מדי, דבר שיקשה על רפובליקאים רבים להצביע עבורו. מישל באקמן וריק פרי מזמן כבר הפכו את עצמם לבדיחה גרועה, וכאשר הרפובליקאים מביטים לעבר המסלול המוביל לנשיאות, הם רואים בעיקר שממה.
האם נותר להם מספיק זמן כדי למצוא סוס חדש ולהריץ אותו? קשה להאמין. בינואר יתחילו הפריימריז של המפלגה הרפובליקאית, ומי שלא ערוך עתה עם צוות הקמפיין, ובעיקר עם תקציב שמן וזמין כדי לצאת לדרך, יתקשה לקפוץ ברגע האחרון לעגלה ולנצח.
