העד "שהפליל": "מנבר לא הקשיב לאזהרות שלי"
עמוס קוצר היה במשך שנים שותפו וחברו הקרוב של נחום מנבר, ששוחרר מכלאו לאחר 14 שנה. מאיש צללים ומתווך נהפך לעד תביעה מרכזי שפרס את השתלשלות הפרשה. "הוא חשב שהוא חכם יותר מהמערכת, אמר שהפסיק לסחור וסחר", סיפר ל-ynet
"באותם ימים שמנבר החל לסחור בחומרים כימיים עם איראן, היתה לי תחושת בטן שכך זה יסתיים, אמרתי לו שהוא ייתפס, אבל הוא אמר שאני חי בסרט ג'יימס בונד". איש צללים, שותף עסקי וחבר קרוב - תא"ל במיל' עמוס קוצר מכיר היטב את נחום מנבר, שהשתחרר אתמול (ב') מכלא השרון, שנה וחצי לפני שסיים לרצות את עונש 16 שנות המאסר שנגזר עליו, לאחר שהורשע ב-1998 במכירת נשק לאיראן.
שחרור נחום מנבר - כותרות אחרונות ב-ynet:
- מנבר שוחרר מהכלא אחרי 14 שנה: "אני מאושר"
עוד בערוץ החדשות של ynet:
במשך שנים, שיתפו מנבר וקוצר פעולה בעסקי הנשק, והאחרון אף השתתף בחתונתו של מנבר עם פרנסין בריביירה הצרפתית. איש הצללים שחיבר בין מנבר למערכת הביטחון בנושא מכירת עודפי נשק צה"לי הוא שזיהה שמנבר משחק באש. במובנים רבים, קוצר הוא מחולל הפרשה, האיש שהביא לידיעתם של שירותי המודיעין את העובדה שמנבר סוחר בנשק כימי. כיום, 14 שנה מאז ההרשעה ועם שחרורו של מנבר, משוכנע קוצר: "זה היה רק עניין של זמן עד שייתפס".
ההיכרות בין מנבר לקוצר, קצין בכיר בצה"ל וסוחר נשק, החלה בשנות ה-80. "היינו שותפים בתחומים קונבנציונליים של עודפי צה"ל, בזכות קשריי, העברתי את הבקשות בשמו למלמ"ב וקיבלתי את האישורים, מה שאי אפשר היה לשלוח - לא נשלח, ומה שלא אושר - לא אושר. אלא שבמקביל, הוא החל לגשש בתחום החומרים הכימיים, והיה לו אגף בפני עצמו שמרכזו בפולין עם אנשים שלו".
לדברי קוצר, הוא נחשף לראשונה לעסקים המפוקפקים למכירת גז לאיראנים כשמנבר "בתמימותו פנה אליי ושאל אם אפשר לקנות את זה גם בארץ. מיד התרעתי בפניו שזה מסוכן. קודם כל, כמובן, ישראל מכחישה שיש לה את האמצעים המדוברים הללו, ודבר שני - כל סוחר בנשק שמתעסק בחומרים הללו הופך ליעד של כל גופי המודיעין המערביים. 'אתה נהפך ברגע למוקצה יותר מסוחר סמים'. בהמשך פנו אלי אנשים שעבדו איתו ורצו להסיר מעצמם אחריות וסיפרו לי שזה נמשך - באתי אליו ואמרתי לו - 'אתה ממשיך לעסוק בתחום הזה, אני מציע לך להסתלק מזה ואם עשית משהו, תדווח לאנשים המתאימים'. קישרתי בינו לבין המוסד והשב"כ והשתתפתי בפגישות".
באותם ימים, איראן לא סומנה כמדינת אויב. "אחרי הכול, הם היו מסוכסכים עם העיראקים שנתפסו כאיום חמור יותר לישראל, והיו אנשים במערכת הביטחון שחשבו שנכון לחמש את האיראנים ולתמוך בהם בצורה עקיפה, כדי שיילחמו בעיראקים ובכך יופחת הלחץ מאיתנו. אלא שזה שיקול של ראש ממשלה ושר ביטחון, לא של אדם פרטי כמו מנבר. צריך גם לזכור שבמלחמה בין עיראק לאיראן, מי שהשתמשו בנשק כימי אלו העיראקים, וטבעי היה שהאיראנים ירצו נשק מקביל".
בפגישה עם הגורמים במערכת הביטחון, מספר קוצר, נאמר למנבר לחדול מעיסוקיו ולדווח על מה שכבר נעשה. "לדעתי הוא חשב שהוא חכם יותר מהמערכת, אמר שהפסיק לסחור וסחר. אמרו לו 'צא מזה', אבל הוא סירב להקשיב. אני בעצמי שמעתי אותו פעמיים מצהיר שהפסיק, אבל הוא המשיך. זו גם הסיבה לדעתי שבמוסד סירבו לקיצור עונשו, אי אפשר היה לסמוך עליו".
מנבר הפך ליעד מודיעיני - תחת המכ"ם של גורמי המודיעין. "הרי עסקאות שכאלה משפיעות על האמריקנים, הצרפתים, על האנגלים. הוא היה תחת מעקב וזה היה רק עניין של זמן עד שייתפס". במשפטו של מנבר, שימש קוצר כעד תביעה מרכזי, וגולל את השתלשלות הפרשה.
בשנים שישב בכלא, שוחחו השניים מפעם לפעם, כשמנבר התקשר מהכלא ומחופשותיו כדי לשתף בהליך המשפטי ולבקש את עזרתו של שותפו לשעבר. בשנים האחרונות נותק הקשר, קוצר סבור כי הוא לא יחודש. "טענו שאני אחראי להפללתו, אבל גם השופטים הודו שעדותי רק חיזקה את ההגנה, כי דרכי הוא קיבל אישורים בתחומים הקונבנציונליים. מנבר הוא איש מוכשר וחכם, אבל בעל יצרים חברתיים חזקים שלא עושה שיקולים רחבים. זה אופייני לאנשי עסקים, אבל כשעוסקים בדברים רגישים, זה מסוכן".
"העד האיראני"
פרשת מעצרו ומשפטו של מנבר הסעירה את ישראל בסוף שנות ה-90. בית המשפט גזר על מנבר, שנודע גם כמממן של קבוצות הכדורסל הפועל חולון והפועל ירושלים, 16 שנות מאסר, אולם בעשור האחרון הוא ניסה מספר פעמים לקדם את שחרורו המוקדם בגין התנהגות טובה. המדינה התנגדה לשחרור בטענה שהוא מהווה סיכון ביטחוני, ולכן הוא נשאר בכלא אף שהכל הסכימו שהתנהגותו נאותה.
אתמול, בדיון בבקשה נוספת של מנבר להשתחרר לפני תום מאסרו, הודיע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, כי המדינה אינה מתנגדת עוד לשחרורו של מנבר, משום שלפי גורמי ביטחון הוא אינו מהווה עוד סיכון ביטחוני. המדינה הסבירה את החלטתה לאפשר את שחרורו גם בתהליך השיקומי שעבר ובנכונותו לקבל עליו את מגבלות השחרור, בהן איסור יציאה מהארץ, איסור מגע עם גורמים זרים ואיסור להתראיין לתקשורת.
שופט בית המשפט המחוזי לשעבר שלי טימן, שהיה חבר בצוות השופטים שגזר את עונשו של נחום מנבר, סבור גם לאחר שחרורו כי העונש הכבד היה מוצדק, ואף למעלה מכך. "האיש נבזה, היה נבזה, ובצע הכסף עיוור את עיניו", אמר טימן. "הייתי גוזר עליו עונש חמור יותר. ב-16 מיליון דולר, הוא יכול היה לגרום להשמדת ישראל, להשמדת הקיבוץ בו גדל".
לדברי טימן, "מנבר יצא יחסית בזול, יש ועדת שחרורים ויש נשיא שקוצבים עונש, ואני סומך עליהם שקיבלו החלטה נכונה". טימן הסביר כי במהלך השנים, ניהל מנבר באמצעות אנשיו "יחסי ציבור מצוינים", שהסיטו, לדבריו, את הדיון מהנושא המרכזי. "כל הטיעונים שלו היו טיעוני סרק, נטען שהמוסד התנכל לו בגלל אירוע שאינני יכול לאשר את קיומו, אבל האירועים החלו הרבה קודם. הוא הוזהר ולא עמד בזה, הוא מכר גז במיכלים וחלקם המשיכו לזרום לאיראן גם אחרי שראש יאח"ה הזהיר אותו. אבל מנבר המשיך לעסוק בדברים הללו וקיבל הון תועפות, והתעקש להשלים את העסקה דרך אשת קשר".
על פי טימן, "היו הודאות שלו ומסמכים הרבה מעבר לנדרש, תכנונים ושרטוטים לכלי משחית שלא יצאו אל הפועל כי הוא נתפס ברגע האחרון. האיש ניסה את מזלו בחיים - מכר נעליים ופשט רגל, מכר ירקות ונכשל. עד שבאקראי ניתנה לו הזדמנות. אפשר להגיד הכול על האיראנים, אבל הם לא טיפשים. לא משלמים לאדם 16 מיליון דולר בעבור גרעינים".
גם על הטיעונים שהשמיע במהלך השנים צוות ההגנה של מנבר, לפיהם נמנע מההגנה לזמן עדים מטעמה מתוך חשש כי אלה ייעצרו בישראל, מותח טימן ביקורת ומגלה כי במהלך המשפט הגיעו לישראל עדים רבים, שזכו להבטחה לחיסיון מהמוסד. "הגיעו אנשים מכל קצוות העולם, כולל מומחה איראני שהמוסד נתן לו חיסיון והבטחה שלא יקרה לו דבר. המוסד אפילו סיפק אמצעים לוגיסטיים של הסעות והלנה וכל מה שצריך. כל טיעון אחר הוא השמצה פרועה של מנבר ויחסי ציבור מצוינים. זה היה תיק לא פשוט - לא זבנג וגמרנו. אני משוכנע שעשינו צדק בישראל, מבחינת הראיות זה היה בטון יצוק, ואני שלם עם כל דקה של מאסר שהטלנו עליו".
לפנייה לכתב/ת 
