כמה עולה כלה? את ידי ביקשו תמורת מכונית
רינה ש"ג מעולם לא חוותה הצעת נישואים סטנדרטית, כזאת שכוללת כריעה על הברך, ושליפה של טבעת יהלום. היא כן קיבלה הצעת נישואים מפתה מהשכן הצעיר, ואפילו הגנן הציע מכונית ב.מ.וו חדשה תמורת ידה הענוגה
לא רק הדייטים שלי היו הזויים – גם הצעות הנישואין שקיבלתי יכולות להתחרות בהם בכבוד. את ההצעה, האחת והיחידה, החשובה ביותר, מבעלי, בוי פרנד דאז, קיבלתי בשעה שתיים בלילה, כאשר התעוררתי מדחיפת מרפק המלווה בשאלה של חיי: "האם תהיי אשתי?".
הצעות נישואים בערוץ יחסים:
הצעות נישואים: להסכים או לברוח?
המקומות הכי רומנטיים להצעת נישואים
שבוע רכב על אופניים עם הטבעת בכיסו
מעניין, אגב, אם עשה זאת בכוונה, כי באותו הרגע הייתי מוכנה להסכים לכל דבר, רק שייתן לי לישון עוד קצת! "כמובן", עניתי לו והמשכתי לנמנם עד הדחיפה הבאה. "ומתי נתחתן?" שאל. "מחר!", השבתי תוך פיהוק, וחזרתי לישון.
הצעת מחיר ראשונה
מי אמר שרק בסיפורים כמו "רומיאו ויוליה" מאת שייקספיר, בחורה מקבלת הצעת נישואין בגיל 15?! מתברר שהדבר שכיח גם בימינו. את הצעת הנישואין הראשונה שלי קיבלתי שבועיים אחרי שעליתי לכיתה י'. היא אולי לא הייתה מספיק רומנטית, אולי דמתה יותר להצעה מסחרית, אך ללא ספק הייתה מרתקת ביותר.
באותה תקופה גרתי בבית דו משפחתי קטן בצפון הארץ. הוריי עבדו כל היום ושכנה נחמדה, עקרת בית ואם לשניים, הזמינה אותי מדי פעם לבלות אצלה את אחר הצהריים, לאכול, לעשות שיעורי בית ולראות טלוויזיה יחד עם בתה בת ה-20 ובנה הקטן, בן ה-18.
עם הזמן, שמתי לב שיש לו רגשות כלפיי: הוא תמיד הסמיק כשנכנסתי לחדר, התנדב ללוות אותי עד הדירה שלי, כדי שבערב לא אפחד לרדת לבד 14 מדרגות, ואפילו וויתר על צפייה במשחק כדורגל למען פרק בסדרת "היפים והאמיצים" הנצחית, הפיתוי המתמיד של ימי נעוריי.
גם אני אהבתי להיות איתו (תראו לי אישה שלא תהנה מחיזוריו של צעיר ספורטיבי ושזוף, לבוש תמיד בדגמי ג'ינס הכי עדכניים), אך לא התייחסתי לזה ברצינות. בדרך כלל ביליתי שבת אחת בחודש מחוץ לבית. נסעתי לבקר חברות או קרובי משפחה. כשחזרתי מאחד הביקורים, הרגשתי שאווירה מוזרה שוררת בביתנו - ההורים נראו קצת מודאגים וקצת משועשעים ואחי צחקק וזמזם מנגינה מאת "מארש הנישואין" של מנדלסון. "מה העניין? מישהו מתחתן אצלנו"? שאלתי בסקרנות. "את!", בישר לי אחי והשתדל מאוד לשמור על הבעת פנים רצינית.
מתברר שבאותו היום, דקה אחרי שמשפחתי התיישבה לאכול צהריים, השכנים מלמעלה דפקו בדלת. הם לא רצו לאכול ואמרו שהם צריכים לדבר עם אמא ואבא לגביי. ואז הוציאו קופסה שחורה גדולה ואמרו שיש בתוכה המון תכשיטים משובצים ביהלומי ענק, ושמשפחתי תקבל אותם אם אסכים להתחתן עם הבן שלהם.
הוריי נאלצו לסרב בנימוס כמובן, אבל מעניין אם היו פזיזים כל כך בתשובתם אם השכנים היו מציעים להם לשקול אותי ולשלם לפי הקילוגרמים, שגם אז מספרם היה מכובד ביותר, בלשון המעטה.
הצעת מחיר שנייה
הייתה לנו גינה קטנה ליד הבית, ולמרות שלא הספיקו עדיין לשתול שם עצים או פרחים, דאגו הוריי להזמין מידי פעם גנן, שיגזום את הדשא. הגנן היה גבר בדואי בגיל העמידה, טיפוס נחמד ופטפטני. יום אחד שתינו ביחד תה עם בקלאווה - עבודת יד של אשתו, וניהלנו שיחה בנושאי מזג אוויר, מחירם בשוק ושלום המשפחה.
"יש לי אח צעיר", השוויץ הגנן, "הוא למד רפואה באנגליה, סיים תואר והחליט לחזור לארץ. כל המשפחה מחכה לו, כולנו. כל כך הרבה זמן לא ראינו אותו. אנחנו חייבים להכין לו משהו מיוחד, איזו מתנה גדולה. תגידי...", הוא פנה לאמי, "את רוצה אולי שהבת שלכם תתחתן עם האח שלי, ואני מחר, על הבוקר, מביא לכם ב.מ.וו. חדשה?".
הצעת מחיר שלישית ואחרונה
בשביל מה מוכרים דירת שלושה חדרים אחת וקונים דירת שלושה חדרים אחרת באותו רחוב? נכון, כדי להחליף שכנים. לצערנו, השכנים שלנו היו רעשניים ואנחנו אוהבים לישון בשקט. נדמה לי שהוריי, אנשים ישרים והגונים, סיפרו על כך לכל הבאים לראות את הדירה, והיו כאלה שהדבר לא הפריע להם.
אחד הקונים הפוטנציאליים היה איש היי-טק, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו. הוא היה בן 37 לערך, בעל שיער בלונדיני ומשקפי ראייה עם מסגרת עבה. ההורים הלכו להביא את מסמכי הטאבו, ואני השתדלתי לבדר את האיש בשיחת חולין קלילה.
לא היה לי אז שום מושג וגם שום עניין בענייני הנדל"ן, לכן ברגע שהוריי חזרו לסלון הלכתי לחדר שלי להתכונן למבחן הבגרות במתמטיקה. לאחר שעתיים של מאבק עיקש ברזי החשבון הדיפרנציאלי שנגמר בתבוסתי המלאה, חזרתי לסלון ומתוך נימוס בלבד התעניינתי האם העסקה הושלמה. התברר שלא. מסתבר שהאיש היה מעוניין לקנות את הדירה רק עם, איך להסביר זאת, תוספת קטנה.
"אני עובד מהבוקר עד הערב, מרוויח מספיק כדי לפרנס משפחה, אך לא מוצא זמן לחפש לי בת זוג. דיברתי עכשיו עם הבת שלכם. אני רואה שהיא בחורה חמודה מבית טוב, ואתם אנשים נחמדים ואינטליגנטיים. אז אקנה את הדירה, אנחנו נתחתן ונגור בה, קרוב אליכם. נכון שזה יהיה נפלא?".
ומהן המסקנות?
האין זה מוזר שלא חוויתי בחיי אפילו הצעת נישואין אחת סטנדרטית, עם כריעת ברך, טבעת וזר ורדים ענק? האם זאת החמצה שמקורה בקלות דעת והתנהגות ילדותית, או שדווקא מתנה שנועדה לבדר אותי בימי הזקנה? הרהרתי רבות בעניין והחלטתי שקודם כל, הייתה לי כאן הזדמנות לבדוק את השווי הכספי שלי, והתברר שהוא די מרשים.
חוץ מזה, בארבעת הסיפורים האלה היו גם תכשיטים וגם כיסוח דשא, שיכולים להחליף את עניין הוורדים, ולמרות שלא הייתה כריעת ברך – הרגשתי היטב את דחיפת המרפק של בעלי, כך שבעצם קיבלתי את כל מה שבחורה יכולה לחלום עליו. לא ככה?
יש לכם סיפורי חתונה הזויים? ספרו לנו בפייסבוק ואולי נפרסם את סיפורכם
לפנייה לכתב/ת 
