הבן נרצח בפיגוע, האב התאבד: "היה כל עולמו"

בני משפחה וחברים ליוו בצהריים (יום ד') את דוד מורג, אביו של אביב מורג שנרצח בפיגוע הדריסה ב-15 במאי בתל-אביב, יום הנכבה האחרון. במהלך ההלווייה התמוטטה האלמנה רחל, והובאה לביתה באלונקה, לשם הגיעו מנחמים רבים.

קרובים ובני משפחה סיפרו כי דוד, שנמצא אתמול ללא רוח חיים במפעל שבבעלותו בעמק חפר, היה איש משפחה ממדרגה ראשונה שראה בחיבוק חם לילדיו ערך עליון.

את יום ההולדת ה-60 שלו שחל במרס האחרון הוא בחר לערוך בנופש משפחתי יחד עם בנו, אביב ז"ל, שלוש בנותיו - גילי, חן ופז - חתניו וידידיהם.

חברו הטוב של דוד, רובי ויליטובסקי, סיפר ל- ynet שדוד אמר לו שזה "היום הולדת היפה ביותר שהיה לו אי פעם והוסיף כי אין אדם מאושר ממנו בעולם", אך בני המשפחה מדברים על יום הולדת ה-60 האחרונה הזו כעל סוג של מסיבת פרידה.

"זו הפעם האחרונה בה היינו בהרכב מלא", אמר ל-ynet בן משפחה, "חודשיים לאחר מכן אביב נהרג בפיגוע ומאז דוד לא היה אותו אדם".

החברים והמשפחה מספרים על כך שמאותו יום דוד היה כבוי, השתתק והתכנס בעצמו. לדבריהם, הוא אצר בתוכו כאב גדול מנשוא. "היה אפשר להתקנא בחברות שהייתה בינו ובין אביב, אלו היו יחסים בין אב לבן שלא זוכים לראות רבים כמותם", אמר ויליטובסקי.

לדבריו, "דוד הוא שילוב של אדם מאוד מאוד רגיש אך בעל התנהלות דומיננטית והוא החליט שהוא יפתור את הכאב בדרך שלו".

הקים עסק למען הבן, חזר בתשובה למען הבת

לפני מספר שנים הקים דוד את חברת "אבקור" (מלשון אביב קירור), עסק לשיווק מקררים מסחריים שהקים כדי שבנו יוכל לרשת אותו. מיד אחרי הצבא החל לאמן את אביב כאיש מכירות בחברה עד שזה פרח כאיש מקצוע בחברה. "זה היה מופלא לראות איך הוא לקח את אביב ולימד אותו עד שהפך להיות לאיש מכירות בחסד", הוסיף ויליטובסקי.

"דוד היה אדם יסודי שעשה הכל מתוך אהבה. הוא היה אדם עליז לפני הפיגוע ומאוד חברותי שחזר בתשובה בעקבות בתו השנייה, גילי. האבא שבו ראה שחשוב לבתו קבלת שבת כך שהדבר גרם לו להכשיר את המטבח שלו כדי שבתו תבוא אליו לקבלת שבת. אחרי מותו של אביב הוא הפך להיות כבוי, כבר לא חייך רק הנכדים עוד הצליחו להעלות חיוך על פניו".

לדברי בן המשפחה, "בניגוד למקרים אחרים של שכול, אביב היה כל עולמו של דוד. גם בבית וגם בעבודה. החודשים האחרונים היו מאוד כבדים על דוד והחגים האחרונים היו קשים לו עוד יותר. אחרי החגים דיברתי איתו והוא אמר לי 'לא הרגשתי חג, היה קשה'".

פרט למשפחה, גם החברים ראו את הלחץ האדיר והכאב הרב שמקונן בדוד, אך לא יכלו לעשות דבר. "יעצתי לו ללכת לטיפול פסיכולוגי, אמרתי לו שכמו שיש אורטופד או רופא אף אוזן גרון יש גם רופא פסיכולוג שיכול לעזור לו,

אבל דוד לא היה אדם שאפשר היה לעזור לו הרבה". 

בני משפחה והקרובים סיפרו כי אתמול בשעה ארבע אחר הצהריים החששות שלהם התממשו. דוד התקשר לבתו והיה לבבי באופן יוצא דופן בשיחה, יחסית לאדם שהתקשה בדרך כלל להביע רגשות.

"זו הייתה שיחה מאוד לא אופיינית", הוסיף אחד מבני המשפחה, "אחר כך ניסינו להשיג אותו בטלפון ובהודעות וכאשר הוא לא ענה במשך שעות התחילו לעלות חשדות. הפעילו איכון על האוטו וגילינו שהוא הלך למפעל בעמק חפר ושם תלה את עצמו, לאחר שהשאיר מכתבים שמסבירים שהכאב שלו גדול מנשוא".