גוזרים קופון על המתים
בזמן שהורינו היו עסוקים בהתמודדות עם האובדן הקשה, הלכנו נכדיו של סבא יוסף לטפל בסידורי קבורתו. התברר שחלקת קבר תעלה 20-30 אלף שקל. על אי-שוויון בדרך האחרונה
עוד בערוץ הדעות:
משרד החינוך לבינוניות / דניאלה (שם בדוי)
תושבי הדרום, יצאתם פראיירים / זיו תדהר
16 שנים לרצח רבין - הלקח לא נלמד / דרור מורג
ערבות הדדית מזויפת / אמיר חצרוני
אהבנו את סבא יוסף ז"ל מאוד. אבל השיטה היא הנושא כאן, לא הוא. ובכל זאת, ברשותכם כמה מילים עליו. זה רלוונטי כדי להבין את יחס הרשויות לאזרחיה הוותיקים. מדובר באדם בעל זכויות בארץ - כמו רבים מבני דורו. הטמין מוקשים לבריטים בלח"י, היה בכלא חמש שנים אחרי שנעצר, נלחם במלחמת העצמאות ואחר כך שירת את המדינה ברוב ימיו בצבא קבע וגם עזר לפתח אותה כשעבד בטכניון כמהנדס. זכות לכבוד אחרון, אם כך, יש לו - כמו לכל אדם.
בזמן שהורינו היו עסוקים בהתמודדות עם האובדן הקשה, הלכנו נכדיו למשרדי החברה קדישא (אחרי ביקור במשרד הבריאות ובבית החולים) כדי לטפל בעניינים. מתיישב מולנו רב חביב, משתתף בצערנו ומסביר שאם אנו רוצים לקבור אותו בעיר בה חי רוב חייו - חיפה - אפשר לעשות זאת בקומות ליד יגור, או שעלינו לשלם 30 אלף שקלים אם אנו רוצים שייקבר בחלקה משלו. לא רוצים בחיפה? אין בעיה. לכו ליגור, זה עולה רק 20 אלף שקלים לחלקה. אכן, קל יותר לגור בפריפריה. אין לכם גם את זה? בסדר, נקבור אותו עם עוד אנשים. רק תודיעו לנו מהר עד שעה סבירה.
הכסף משחק
כוחות השוק של המוות, מה שנקרא, מאפשרים להם לדרוש מחירים גבוהים כאשר אין על כך פיקוח מצד הממשלה. באותה מידה שביקשו 30 אלף, יכלו גם לבקש 40 ויותר, ואין למי לפנות. חביבי, רוצה לקבור אותו קבורה ראויה בעירו? תשלם סכומי עתק (באופן חוקי, כן?).
קדישא הוא כאמור ברירת המחדל, הגוף שפועל עם המדינה ואליו מפנים אותך אחרי שהוצאת את תעודת הקבורה. כיום יש גם אפשרות לקבורה אזרחית, שהיא לרוב לא זולה יותר. כך נוצר מצב שבו, מצד אחד אתה תלוי ברבנים שמסבירים לך שנגמרים מקומות הקבורה ומצד שני בגופים אחרים שמנסים לגזור עליך קופון, שככל שהזמן יעבור יהיה אפילו שמן יותר כשהביקוש יעלה.
מובן לכל שיש פחות מקום בבתי קברות בארץ. בחיפה, כמו גם בתל-אביב וירושלים בהן גובים אפילו יותר כסף עבור קבורה ראויה, אין מקום בבתי הקברות. בדומה למגורים של מי שנמצאים בין החיים, יש יותר ביקוש מהיצע ולכן גובים מחירים גבוהים יותר. במובן זה, אין הבדל מהתנהגות נצלנית שגרתית של החברות הגדולות במשק. הבעיה היא בחוסר השוויון, שמלווה אדם במהלך חייו עד סופם. במקום שבו יש אי-צדק, המדינה צריכה להתערב ולאזן. לא כאן, לא כאשר הגוף שאמור לפקח על החברה קדישא הוא משרד הדתות שבראשו עומד השר יעקב מרגי מש"ס.
בסוף העדפנו לשלם את אותו הסכום בערך עבור קבורה אזרחית. גם כאן, אל תטעו, מדובר בתשלום לא מוצדק ולא ראוי שמפריד בין בעלי אמצעים לבין מי שאין להם. אני רק יכול לתאר לעצמי את ההרגשה של משפחה שידה אינה משגת. אפילו כבוד אחרון למת היא לא יכולה לתת. ההבדל הוא שמקדישא היינו מצפים לממלכתיות - מהגופים האחרים אין צורך לצפות. אצלם הכסף משחק. לפחות לא מסתירים את זה.
בהלוויה השמענו לסבא את המנון הלח"י, אותו גם שר כשהיה על ערש דווי במיטתו בבית החולים. "כולנו גויסנו לכל החיים", כתב יאיר שטרן. "משורה משחרר רק המוות". אם הדור של סבא נאבק עבור הרצון "להיות לעולם בני חורין", על הדור שלנו מוטלת החובה להיאבק כל החיים עבור מדינה הגונה לכולם, כשמשורה ישחרר רק הצדק.
יאיר נתיב, סטודנט לתואר משולב במשפטים ובמדעי המדינה באוניברסיטת חיפה וכותב המדור "שווה בשווה" בערוץ המעורבות של ynet
לפנייה לכתב/ת 
