דו"ח הגרעין: הישג מרשים, שעלול לרדת לטמיון

הדו"ח הנוכחי של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) מעיד שתוכנית הגרעין האיראנית מכוונת למטרות צבאיות. הוא מפרט לא רק מידע עדכני על העשרת אורניום באיראן, אלא גם את המידע הרב שהצטבר בארגון על מאמצי משטר האייתוללות לפתח את הפצצה עצמה.

מתיחות לקראת הדו"ח - הכתבות האחרונות:

איראן: על כל הרוג נהרוג עשרות מפקדים אמריקנים

סבא"א טוב, סבא"א רע: המצרי שעצם עין מאיראן

גורמים באו"ם: "רוסיה וסין לא יבלעו עוד סנקציות"

לפני הדו"ח: "מצפים לסנקציות חונקות נגד איראן"  

בכך חשיבותו העיקרית של הדו"ח. הוא אינו קובע שבידי איראן יש כבר נשק גרעיני ואפילו אינו כולל הערכה מתי יהיה נשק כזה בידה, אבל הוא מזים בצורה נחרצת את טענותיה כי תוכנית הגרעין שלה נועדה לצורכי שלום בלבד. לכן עצם פרסומו מהווה הישג דיפלומטי מרשים לארצות הברית ובעלות בריתה, ומעניק להן מנוף לחץ פוליטי רב-עוצמה על איראן; ולא רק עליה, אלא גם, ואולי בעיקר, על רוסיה וסין, שמתנגדות להטלת סנקציות כלכליות "חונקות" ואפקטיביות שיאיימו על שרידות המשטר בטהרן.

השאלה כעת היא איך ישתמש המערב במנוף הזה לעצירת התוכנית. זאת לאור ההערכה המבוססת למדי לפיה עדיין לא איחרנו את המועד וכי למערב יש פרק זמן של כמעט שנה, אולי אפילו יותר, לנקוט במהלכו בצעדים שימנעו מאיראן מלייצר מתקן נפץ גרעיני. הערכה זו מסתמכת על דוח סבא"א, וגם על החומר המודיעיני המהימן הנוסף שהתפרסם בימים האחרונים בתקשורת האמריקנית והבריטית.

סיכום עדכני של ממצאי סבא"א ושרותי המודיעין המערביים מעלה כי בידי איראן יש כעת כמות של אורניום מועשר ברמה נמוכה (3.5%) שתספיק לייצור חומר בקיע עבור 2-3 מתקני נפץ גרעיניים. כדי לייצר חומר בקיע למתקן נפץ גרעיני אחד (בסדר גודל הפצצה שהטילה ארצות הברית על הירושימה במלחמת העולם השנייה) צריכה איראן להעשיר 1,600 ק"ג לרמת העשרה של 90% ויותר מתוך כמות כוללת של כארבעה טונות וחצי של אורניום מועשר בדרגה נמוכה שכבר צברה.

ההערכה היא שלאיראן יש כבר את הידע הטכנולוגי הדרוש להעשרת אורניום לדרגה גבוהה זו של חומר בקיע. הערכה זו מתבססת בין השאר על העובדה, שסבא"א מדווחת עליה, שבידי איראן יש כבר 70 ק"ג של אורניום שהועשר לרמה של 20% שממנה קצרה הדרך להעשרה של 90%.

עם זאת, היכולת של איראן להעשיר במהירות כמויות גדולות של אורניום היא עדיין מוגבלת. הסיבה לכך היא שמספר הצנטריפוגות (סרכזות) התקינות המופעלות כעת בנתנז - ובעתיד הלא רחוק באתר נוסף ליד העיר קום (פורדו) - עדיין קטן יחסית, ועומד על כמה אלפים.

לכן העשרת אורניום לחומר בקיע המספיק אפילו רק למתקן נפץ גרעיני אחד תדרוש זמן: שנה, אולי אף יותר. זאת מהרגע שבו תחליט ההנהגה באיראן לייצר נשק גרעיני. החלטה כזו, ככל הידוע במערב, עדיין לא התקבלה. לכן ממשיכה איראן במאמציה להגדיל את מספר הסרכזות ולייצר סרכזות מודרניות יותר המסוגלות להעשיר אורניום במהירות כפולה מהישנות. אם וכאשר יוכתרו מאמצים אלה בהצלחה (בתוך פרק זמן לא ידוע) יוכלו המדענים האיראניים להעשיר אורניום לדרגת חומר בקיע בפרק זמן קצר יותר. אך הם עדיין לא שם.

שנתיים לחומר בקיע

השורה התחתונה היא שלאיראן, במצבה הנוכחי של תוכנית העשרת האורניום שלה, יידרשו לפחות כשנתיים מרגע שתתקבל ההחלטה כדי לייצר חומר בקיע המספיק ל-1-3 מתקני נפץ. הספירה לאחור של שנתיים אלה תתחיל, כאמור, רק אם וכאשר תחליט ההנהגה האיראנית לייצר את הפצצה.

תוכנית הנשק האיראנית, לעומת זאת, נמצאת במצב הרבה יותר מתקדם. דו"ח סבא"א מעלה כי מדעני איראן עובדים כבר שבע שנים, אולי יותר, על פיתוח מנגנון ההפעלה של הפצצה.

מדובר במנגנון מסוג המכונה "קריסה" (Implosion). מדובר במעטפת אלומיניום בצורת כדור שמשובצים בה מטעני חומר נפץ קונבנציונלי עזי אפקט. בתוך המעטפת הזו נמצאים שני חצאי כדור העשויים ממתכת אורניום מועשר בדרגה של 90%, או מתכת פלוטוניום. פיצוץ המטענים שבמעטפת אמור ליצור חום ולחץ שיתניעו תגובת שרשרת גרעינית בין שני חצאי הכדור של החומר הבקיע הנמצאים בליבת המנגנון.

המתקן ליד קום. מספר הצנטריפוגות עדיין קטן יחסית(צילום: AP)

כדי שזה יקרה, צריכים מטעני הנפץ המותקנים במעטפת להתפוצץ בעת ובעונה אחת בדיוק של שבריר שנייה. אחרת לא יהיה פיצוץ גרעיני, או שהפיצוץ לא יהיה יעיל. לכן מנגנון זה מצריך "הדקים" אלקטרוניים מדויקים ביותר, סידור נכון של מטעני חומר הנפץ הקונבנציונלי במעטפת וכמובן - החומר הבקיע צריך להיות באיכות גבוהה ודחוס במידה הנכונה.

זוהי משימה לא פשוטה בכלל שספק אם המדענים האיראנים היו מסוגלים לבצעה בשלמות בכוחות עצמם. צפון קוריאה, למשל, נחלה ככל הנראה רק הצלחה חלקית במאמץ פיתוח דומה ויעיד על כך הניסוי הגרעיני שערכו לפני כמה שנים שלא הניב פיצוץ בעוצמה מלאה.

דיויד אולברייט, ראש המכון למדע ולביטחון בינלאומי בוושינגטון, יודע לספר כי האיראנים נעזרו במדען רוסי שעבד בשירותם כחמש שנים בפיתוח מנגנון זה. לכן סביר שהאיראנים כבר הגיעו לשלב מתקדם בפיתוח "מנגנון הקריסה".

עדות לכך הוא המתקן עליו מדווחת סבא"א, שהקימו האיראנים במחנה הצבאי פורצ'ין שליד טהראן. במתקן מתכת זה, בגודל ובצורה של מכולה גדולה, הם עורכים - או שיערכו בקרוב - ניסויים בפיצוץ מתוזמן מדוייק של מעטפת המנגנון. עדות נוספת היא הדמיה הממוחשבת של פיצוץ גרעיני שערכו האיראנים.

חודשים ממתקן גרעיני ראשון

על סמך עובדות אלה, רווחת הערכה בקרב מומחים ושרותי ביון מערביים כי איראן כעת נמצאת במרחק של חודשים אחדים, בין חצי שנה לשנה, מהשלמת הפיתוח של מתקן גרעיני ראשון. כשהפיתוח יושלם, תצטרך איראן לנסות מתקן זה כדי לוודא שהוא פועל כהלכה, כפי שעשו, למשל, הודו ופקיסטאן. כמעט לא סביר שאיראן תסתפק בהדמיית מחשב של פיצוץ ותרצה לוודא שהוא פועל.

אחמדינג'אד. מה הוא יחליט?(צילום: EPA)

אחרי שנוסה מתקן גרעיני, העולם כבר יהיה מודע לכך שיש לאיראן יכולת גרעינית צבאית וההשלכות של הידיעה הזו על האזור ועל ביטחונה של ישראל יהיו גורליות. עם זאת, צריך לדעת שמתקן גרעיני, אפילו אם נוסה והוכח שהוא פועל, עדיין אינו נשק גרעיני. מדובר בעצם ענק, כמעט בגודל של מכונית קטנה, במשקל של כשני טונות, שמסוגל לייצר פיצוץ גרעיני, אך קשה מאד לשנע אותו למטרה.

כדי ש"מתקן גרעיני" יהפוך ל"נשק גרעיני", צריך למזערו ולהקטין את משקלו כדי שאפשר יהיה להתקינו כראש קרב על טיל בליסטי או לעצבו כפצצה שמטוס קרב מסוגל לשאת למרחק גדול. בעניין זה, יש חשיבות למידע שפרסמה סבא"א, לפיו קיבלו האיראנים לפני כמה שנים תרשימים של מחולל ניוטרונים מדגם R265 שהעביר להם מדען הגרעין הפקיסטאני, עבד אל קאדיר חאן.

מחולל ניוטרונים זה אמור לייעל את פעולת מנגנון הפיצוץ הגרעיני ולאפשר את מזעור ראש הקרב הגרעיני. במקביל, עורכים האיראנים ניסויים בעיצוב ראש קרב כזה עבור טילי השיהאב שלהם. על סמך מידע זה, מעריכים במערב כי מרגע שתשלים איראן את פיתוח המתקן הגרעיני, תידרש למדעניה עוד כשנה להשלים את פיתוח הנשק הגרעיני המבצעי.

בהקשר זה, כדאי לדעת כי מרגע שלאיראן יהיה מתקן גרעיני תקין, גדול ככל שיהיה, היא יכולה להשתמש בו לפגיעה במדינה אחרת. למשל, להכניסו למכולה ולשלוח אותו לנמל כלשהו על סיפונה של אוניה ולפוצצו בשלט רחוק. כך שגם אם לא תשלים איראן את פיתוח ראש הקרב הגרעיני לטיליה, ברגע שיושלם פיתוח וניסוי המתקן הגרעיני, יהיה בידיה אמצעי גרעיני פרימיטיבי שהיא יכולה לעשות בו שימוש. במילים אחרות: מתקן גרעיני שנוסה בהצלחה משמעותו לגבי ישראל והקהילה הבינלאומית היא שאיראן הפכה למעצמה גרעינית צבאית.

מכל האמור לעיל, חשוב לזכור שלוש עובדות בסיסיות:

• מבחינה טכנית, נמצאת כיום איראן במרחק של כשנה מהשלמת ייצור החומר הבקיע עבור מתקן גרעיני ראשון ובמרחק של בין חצי שנה לשנה מהשלמת הפיתוח (לפני ניסוי) של מתקן כזה.
• פיתוח וייצור ראש קרב גרעיני יימשך כמעט שנה נוספת.
• הנהגת איראן עדיין לא החליטה לייצר חומר בקיע עבור מתקן גרעיני ולייצר נשק גרעיני מוכן לשימוש.
  

לפי שעה מקדמת איראן את פיתוח הנשק ואת העשרת האורניום למצב שבו תוכל לייצר נשק גרעיני בתוך כחודשיים-שלושה מרגע שתחליט. בפרק הזמן הזה, כך מאמינים כנראה בטהרן, לא יספיקו ארצות הברית ובעלות בריתה להיערך ולבצע פעולה צבאית שתסכל ברגע האחרון את השלמת הפרויקט הגרעיני הצבאי.

מפת הגרעין האיראני

בינתיים, פועלת איראן לבצר ולהסתיר מתחת לפני הקרקע את מערך פיתוח וייצור הגרעין שלה כדי שפעולה כזו - גם אם תתבצע בסופו של דבר על ידי ישראל או קואליציה מערבית - לא תשיג את יעדיה.

במצב זה, יש עדיין למערב חלון הזדמנויות שמשכו שנה עד שנה וחצי, שבו אפשר עדיין להפעיל על איראן לחץ כלכלי ואמצעים אחרים - לא כולל מתקפה צבאית - שיגרמו למשטר להשעות או לפחות להאט את ביצוע תוכנית הגרעין הצבאית שלה. מדובר באמצעים כלכליים שיאיימו על יציבותו של המשטר בטהרן ועל שרידותו הפוליטית, בראשם החרמה בינלאומית כוללת של הבנק המרכזי של איראן ואמברגו על יבוא ויצוא נפט ממנה ואליה. 

הדו"ח מוכיח: הישראלים צדקו, האמריקנים טעו

הדו"ח מוכיח שקהילת המודיעין הישראלית צדקה בוויכוח שהיה לה עם קהילת המודיעין האמריקנית ב-2007. באותה שנה טענו האמריקנים כי האיראנים הפסיקו את תוכנית הנשק הגרעיני, ואין הוכחות כי הם חידשו אותה. כיום אין חילוקי דעות בין המודיעין הישראלי לאמריקני.

הדו"ח של סבא"א, אם יועבר לדיון במועצת הביטחון, סולל לכאורה את הדרך לסבב סנקציות כזה. אך סביר להניח שרוסיה וסין יטילו וטו על הצעת החלטה שיניח המערב בפני המועצה או שילחצו לרככה באופן שהיא כמעט לא תהיה אפקטיבית. כך קרה בסבבי הסנקציות הקודמים שהטילה מועצת הביטחון ואשר לא היה להם האפקט הנדרש על ההנהגה בטהרן.

סבא"א נתנה לאיראן פסק זמן להסביר את ממצאי הדו"ח החמורים וקראה לה לפתוח בדיונים "בלי עיכובים, כדי לספק הבהרות" בנוגע למידע. תכליתו האמיתית של פסק זמן כזה היא לאפשר לארצות הברית, האיחוד האירופי, רוסיה וסין לנהל מחדש משא ומתן עם איראן שמטרתו להגיע לפשרה מוסכמת - כזו שתביא להשעיית תוכנית הנשק הגרעיני והעשרת האורניום על ידי איראן.

ארה"ב לא ששה להטיל סנקציות חונקות

סביר להניח שאיראן תקפוץ על ההזדמנות ותסכים להידברות, אך תנצל אותה, כמו במקרים קודמים, כדי למשוך זמן שבו תמשיך לקדם את תוכניתה הגרעינית. אם ייכשלו המאמצים להעביר סנקציות "חונקות" במועצת הביטחון או שאיראן תגרור רגליה במשא ומתן פתוח, עדיין קיים עבור ארצות הברית ובעלות בריתה ערוץ פעולה שלישי: לנקוט בסנקציות קשות באופן עצמאי, שלא במסגרת מועצת הביטחון. אולם בימים האחרונים התברר שארצות הברית והאיחוד האירופי אינם ששים להטיל סנקציות כאלה מפני שהן ייפגעו בראש ובראשונה בעם האיראני, שעלול בשל כך להתאחד מאחורי ממשלתו.

חשש נוסף הוא שאמברגו נפט על איראן יגרום למחירי הנפט בשוק העולמי לנסוק ובשל כך יפגעו בעקיפין גם כלכלת ארצות הברית המתחילה להתאושש וגם המשק האירופי הנתון בקשיים. כדי לסכל אפשרות זו, צריכה ארצות הברית לשכנע את יצרניות הנפט הערביות במפרץ הפרסי להגדיל את תפוקתן באופן שיפצה על אובדן הנפט האיראני וימנע

עליית מחירים בשוק העולמי.

יש סיכוי טוב ש"המפרציות", ובראשן סעודיה, ייענו לבקשת ארצות הברית ולכן יש עדיין גם סיכוי טוב שדו"ח סבא"א יביא ללחץ ממשי ויעיל על איראן אם הצעדים שינקוט המערב בעקבותיו יתבצעו במהירות ובנחישות. אם לא - תעלה האופציה הצבאית ביתר שאת על סדר היום לא רק בישראל, אלא כנראה גם בארצות הברית ובמדינות מערביות נוספות.