כאב הראש של אובמה: איך לפצח הגרעין האיראני
עם פרסום דו"ח סבא"א, הכדור עובר למגרש של הנשיא האמריקני. אופציה צבאית, סנקציות חריפות או השלמה עם איראן גרעינית - במה יבחר אובמה ואיך זה קשור לבחירות לנשיאות?
הדילמות של ברק: בישראל ובעולם הערבי שוברים את הראש בשאלה למה מתכוון נשיא ארצות הברית ברק אובמה כשהוא אומר שהוא לא מסיר שום אופציה מהשולחן. האם פעילות צבאית היא אופציה אחרונה, אבל אופציה שקיימת כדי למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני?
על סף פצצה - הכתבות האחרונות:
- בים, באוויר וביבשה: איך אפשר לתקוף באיראן?
סין חוששת מתקיפת איראן: "אין אקדח מעשן"
עיתוני העולם: הדו"ח - רגע האמת של אובמה
ההונאה האיראנית: ניסויים חשאיים, "מכון חינוכי"
דו"ח סבא"א: איראן פועלת לפיתוח נשק גרעיני
המנטרה של ממשל אובמה, כמו של ממשל ג'ורג' בוש הבן לפניו, היא שכל האופציות מונחות על השולחן. ברור לחלוטין שאובמה מעדיף את האופציה של הכבדת הסנקציות על הרפובליקה האיסלאמית וביצוע חבלות שיעכבו את פרויקט הגרעין שלה.
שום שירות מודיעין לא יכול להחדיר שבב למוחו של הנשיא האמריקני ולדעת אם הוא באמת חושב על פעילות צבאית כאופציה אחרונה, או שהוא וממשלו סבורים שאיראן גרעינית היא אופציה פחות גרועה מהאופציה של תקיפה צבאית על כל השלכותיה.
בחזרה ל"מדיניות הבלימה" של המלחמה הקרה?
ישנם כאלה בוושינגטון שמזכירים כי ארה"ב חייתה ושרדה מלחמה קרה מול ברית המועצות שהחזיקה באלפי ראשי חץ גרעיניים פעילים ושהיא תוכל להסתדר גם עם איראן גרעינית.
מבחינתם, ארה"ב צריכה להתמקד כבר מהיום ביום שאחרי ולעבור ל"מדיניות הבלימה" (Containment) - מדיניות שאביה היה הדיפלומט וההיסטוריון האמריקני מימי ראשית המלחמה הקרה ג'ורג' קנאן.
פיליפ קראולי דובר מחלקת המדינה לשעבר, כתב שלשום בטוויטר את מה שרבים אחרים בממשל חושבים: "במשך כמה שנים היה ברור שאיראן תוכל ללכת על בהונות הרגליים עד למצב שבו היא תוכל לבנות פצצה אם היא תרצה. זה היה בלתי נמנע".
אחרים מזהירים כי שמדינה איראנית שתפעיל טרור עולמי היא סיפור שונה לחלוטין. אובמה עצמו התחייב יותר מפעם אחת בפני ישראלים, סעודים וגורמים נוספים מהמפרץ הפרסי, שארצו לא תאפשר לאיראן להיות מעצמה גרעינית. בנושא זה, אובמה ובכירי ממשלו כבר פרסמו אינספור הצהרות פומביות.
איראן לא רוצה לחזור על תקדים קדאפי
לפי שעה, בטהרן רואים כיצד הנשיא האמריקני טרוד בענייני כלכלה ולכן מניחים שהמצב נוח מבחינתם להמשיך בפעילותם הגרעינית. מנקודת המבט של האיראנים, אין דרך פעולה אחרת, בייחוד לאחר ראו כיצד חוסל מועמר קדאפי עם נפילת משטרו בלוב. למי שלא זוכר, קדאפי ויתר בזמנו על פצצה גרעינית בעקבות הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003 והעבירה לידי ארה"ב. וכך קרה שהוא ספג מתקפה אווירית מצד ברית נאט"ו מבלי שיש בידיו את נשק יום הדין.
מי שעוקב אחר סדר היום של אובמה, מגלה נשיא שעסוק עד מעבר לצווארו בכלכלה המקרטעת ובאבטלה שמאיימת להפוך אותו לנשיא של כהונה אחת. בין נסיעה לריביירה הצרפתית בשבוע שעבר לפסגת ה-G20 לבין נסיעה לאוסטרליה ואינדונזיה ביום שישי הקרוב, נשיא ארה"ב לא נח בבית הלבן, אלא יצא למסעות הסברה במדינות מתנדנדות שבהן יוכרע עתידו.
השבוע, למשל, אובמה מגיע שוב לפנסילבניה. גם אשתו מישל כבר גויסה למסע הבחירות, על אף שבבית הלבן מכחישים שמדובר בהתנהלות של קמפיין. אגב, הבחירות לנשיאות יתקיימו בעוד שנה פחות שלושה ימים - ב-6 באוקטובר 2012.
במקום חיילים על הקרקע - עיניים באוויר
ובחזרה לאופציית התקיפה באיראן. הציבור האמריקני לא רוצה לשמוע על הסתבכות נוספת במזרח התיכון, אחרי עיראק ואפגניסטן.
אובמה מטפל באיראן כפי שטיפל באל-קאעידה ובלוב - לא עם חיילים על הקרקע, אלא עם ציוד אלקטרוני, עיניים באוויר (מל"טים), חבלות בשטח ("תולעת" המחשבים באיראן?) ומאמצים דיפלומטיים בבירות העולם.
ככל שעוברים הימים, ובייחוד לאחר פרסום דו"ח סבא"א החמור, הנשיא האמריקני יצטרך לקבל החלטה - והיא לא הולכת להיות קלה כלל וכלל. בהיסטוריה המודרנית זוכרים כיצד אילץ משבר הטילים בקובה נשיא אמריקני אחר לקבל החלטה דרמטית.
נכונה העובדה שג'ון פ. קנדי ניצב מול איום אפשרי מכיוון קובה השכנה, ואילו איראן רחוקה יותר משטח ארה"ב. אבל המרחק הזה לא הפריע לאיראנים לנסות לחסל את השגריר הסעודי במסעדה בוושינגטון שבה מתארחים פוליטיקאים ועיתונאים מקומיים. המרחק הגדול גם לא מפריע לאיראן לטמון ידה באמריקה הלטינית, עיראק, תימן, פקיסטן ואפגניסטן. כיום, הרפובליקה האיסלאמית נחשבת לאיום הכבד ביותר על ארה"ב וידידותיה במזרח התיכון ובאפגניסטן - יותר מארגון הטרור אל-קאעידה.
תרחיש האימה: נשק גרעיני בידי ארגוני טרור
איראן בניגוד לברית המועצות לשעבר, מסוגלת להעביר פצצה גרעינית לידי ארגוני טרור הפועלים תחת חסותה, חיזבאללה וחמאס לדוגמה, ואם זה תרחיש אימה זה ייצא לפועל, בוושינגטון מבינים שהמרחק בין איראן לארה"ב מתקצר.
לפנטגון יש תוכניות מגירה למקרה שהנשיא אובמה יורה לתקוף את אתרי הגרעין באיראן ואולי באותה הזדמנות גם את מוקדי הכוח של משטר האייתוללות. אך בחדרי חדרים, בוושינגטון מתכננים גם אופציה של בלימה למקרה שלא יהיה ניתן למנוע מאיראן נשק גרעיני. חלק מזה בא לידי ביטוי במיליארדי הדולרים שמשקיעה ארה"ב בפיתוח סוללות להגנה מפני טילים בישראל. ולא רק בישראל - ארה"ב מציבה מערכות הגנה דומות מטילים בשש מדינות המפרץ הפרסי ובראשן סעודיה.
עכשיו, לאחר פרסום דו"ח סבא"א, עסוק ממשל אובמה בהטלת סנקציות חמורות נוספות על המשטר האיראני. אבל תארו לעצמכם את ארה"ב מקדמת צעד אולטימטיבי בדמות חרם על ייצוא הנפט האיראני. צעד זה יאלץ את ההנהגה האיראנית לחשוב ברצינות על האפשרות שקידום פרויקט הגרעין יסכן את אחיזתה בשלטון. אך לא רק האיראנים יעמדו בפני בעיה. סנקציות על הנפט האיראני יגרום לעלייה משמעותית במחירי הנפט בעולם. גם החלטה אמריקנית להטיל סגר ימי על איראן עלולה להקפיץ את מחירי הנפט.
בימים אלה, כולם בארה"ב מדברים על הכלכלה והפוליטיקה ואי אפשר להפריד את איראן מהם וממערכת השיקולים של הממשל בוושינגטון.
איראן עלולה להפוך בשנה הקרובה לאתגר הגדול ביותר של אובמה: הרפתקה באיראן עלולה לעלות לו באיבוד הבית הלבן, אבל הוא גם עלול לשלם מחיר פוליטי יקר על אי עשייה בסוגיית הגרעין האיראני. שנת 2012 הולכת להיות מסוכנת מבחינה פוליטית עבור הנשיא האמריקני, וצריך להיות תמים כדי לחשוב שהנשיא האמריקני יקבל ברגע האמת החלטה מצפונית בעלת משמעות היסטורית - מבלי להתחשב בהשלכותיה הפוליטיות.
