מה יזכרו מסטיב ג'ובס?
האמנים הגדולים של התקופה שלנו הם לא מלחינים או פסלים, אלא אנשים כמו סטיב ג'ובס, שבונים עולם יפה יותר דרך הטכנולוגיה שהם מוכרים לנו. זו כנראה הסיבה שאוהבים להשוות לאחרונה את ג'ובס לדה וינצ'י. הכצעקתה?
האם סטיב ג'ובס הוא לאונרדו דה וינצ'י בן זמננו, כפי שנטען בטור הזה, בכתבה הזאת, הנה עוד כתבה - יודעים מה, גוגל מלא בכתבות כאלו. בקיצור, האם?
בואו ונבחן. לאונרדו דה וינצ'י, כך מספר הערך המשובח העוסק בו בוויקיפדיה (האנגלית), היה איש אשכולות (תחת הערך האנגלי "איש אשכולות" מופיעה התמונה של לאונרדו). דה וינצ'י היה צייר, פסל, מתמטיקאי, ממציא, מהנדס, מדען, קרטוגרף וארכיטקט. הוא הוערץ בחייו ולאחר מותו ומת בן 67 אחרי קריירה ארוכה ומפוארת. דה וינצ'י השאיר שורה ארוכה של כתבים ויצירות מדעיות - בין השאר הוא תכנן מסוק, טנק, מחשבון ופאנלים סולריים. אבל אנחנו זוכרים את השם שלו בגלל שתי סיבות:
נחמד לקרוא על פועלו של הוגה שהקדים את זמנו, זה אכן קוריוז אינטלקטואלי נחמד. תמיד כיף לקרוא על מדען שקרא תיגר על אמות המידה המקובלות של המדע לפני 500 שנה, ואם דה וינצ'י היה מת כבוטנאי ומתמטיקאי מוערך, אין ספק שהיו חוגים מסויימים שהיו זוכרים את השם הזה. אבל דה וינצ'י השאיר לאנושות מתנות כאלו:
גם חובביו הגדולים ביותר של המדע יודעים שאין תזה מבריקה, או יומנים הכתובים בשפת סתרים, שיכולים להתחרות ביצירת אמנות גדולה, לפחות בכל מה שנוגע לזיכרון ההפכפך והחמקמק של התודעה הקולקטיבית.
לאחרונה מדברים על יוצרים של טכנולוגיה גדולה כאמנים. ייתכן שזה בגלל שהציור והפיסול נמצאים במשבר בן חצי מאה ועל המלחינים של המאה העשרים ושל העשור האחרון עדיף שלא להרחיב את הדיבור. ייתכן גם שקל לבלבל בין יצירה מפליאה ומרשימה כמו האייפד ובין יצירת אמנות. אבל יש הבדל.
חיי המדף של מונה ליסה
הדבר הזה:
הוא יצירת אמנות פורצת דרך, הן בעיצוב והן בטכנולוגיה. קוראים לו מקינטוש והוא נולד ב-1984, ואין לו שום שימוש לאף אחד ב-2011, משום שיש לו כוח חישוב של מחשבון כיס מודרני והוא לא יודע להתחבר לאינטרנט. אבל זה הישג תקופתי מרשים.
הדבר הזה משמאל הוא DynaTAC 8000X, הטלפון הסלולרי המסחרי הראשון. גלומה בו חדשנות מדהימה, מדהימה הרבה יותר מהאייפון: הוא מאפשר לכל אחד לנהל שיחות טלפון מכל מקום: בסיס צבאי מרוחק; פינת רחוב הומיה; אפילו מכונית נוסעת. אבל העניין הזה לא מרשים אותנו יותר. תחשבו על הטלפון הסלולרי הראשון שלכם. איפה הוא עכשיו? אתם לא יודעים.
גם מקינטוש, שהוצג כאן קודם, הוא שם שאנחנו זוכרים מסיבה מאוד מסויימת: הרבה עיתונאי טכנולוגיה בני זמננו שייכים לדור של ילדים שגדלו עם מחשב כזה בבית. בעוד שלושים שנה יהיו ודאי כמה עיתונאי טכנולוגיה שיספרו על האייפון הזה שהיה להם בתור ילדים, ומיליוני קוראים לא יבינו מה כל כך מרשים בתקופה שבה אם מאבדים את מכשיר הטלפון שלך או מפילים אותו לאסלה, אי אפשר להתקשר יותר.
אייפד נראה לנו כמו יצירת אמנות. אבל גם מקינטוש של אפל נראה כמו יצירת אמנות ב-1984. היום מה שמרשים אותנו יותר מכל זה הפרסומת של המחשב הזה, שביים רידלי סקוט:
יש בזה משהו עצוב: הרי את התקופה שלנו מגדירים לא שירים גדולים ולא פסלים גדולים, אלא חידושים טכנולוגיים כמו TCP/IP, כמו HTML, כמו טלפוניה סלולרית - דברים שמשנים את העולם שלנו באופן רדיקלי ומהותי. אבל לטכנולוגיה יש חיי מדף קצרים. לאמנות לא. החיוך אפוף המסתורין של המונה ליסה ממשיך לדבר לצופים בני זמננו, ולא צריך לשדרג אותה כדי שהיא תמשיך לפעול. זו פריבילגיה שלחדשנות אין.
בשלב הזה אני מקווה שברור לקורא שההשוואה בין ג'ובס לדה וינצ'י מגוחכת. זה כמו להשוות את שרדר לסטאלין. ג'ובס היה איש אשכולות, כמו גם דה וינצ'י. אבל ג'ובס לא היה דה וינצ'י. ולכן: איך יזכרו, אם יזכרו, את סטיב ג'ובס בעוד כמה עשרות או מאות שנים? כפי שהדגמנו, במרחק של חמש או עשר שנים, כל טכנולוגיה נראית כמו משהו שלא הייתם רוצים לקבל במתנה. אולי לראות במוזיאון. ולכן, אם ג'ובס ייזכר בגלל משהו, זה יהיה זה:
ומכאן למיכלאנג'לו
אפשר לעזוב את ג'ובס המסכן במנוחה. כתבנו עליו מספיק. וחוץ מזה כל דה וינצ'י צריך מיכלאנג'לו. מיכלאאנג'לו של ג'ובס הוא ביל גייטס, ואני חושב שכאן אנחנו נוגעים בנקודה מעניינית.
ביל גייטס בנה חברה גדולה. מיקרוסופט, שהוקמה באותה תקופה כמו אפל, הייתה במשך רוב חייה חברה גדולה הרבה יותר. איש מעולם לא טען שהמוצרים של מיקרוסופט הם יצירות אמנות, ואילו במרחק של שנים, ובכן...
ועם זאת, בשנים האחרונות קרה משהו מעניין לביל גייטס: הוא פרש ממיקרוסופט כדי לעשות שימוש אחר מאוד בסכומי הכסף האדירים שהביאו לו מוצרים בלתי-אמנותיים וראויים לשיכחה כמו סדרת חלונות. הוא משנה את העולם. באופן מהותי.
קרן גייטס, המוסד הפילנתרופי שהקים גייטס, ששיכנע טייקונים אחרים להשקיע בהם סכומי כסף אדירים, קמה כדי לשנות באופן מהותי את החיים של העולם השלישי: במציאת דרכים להפטר ממה שנדמה לרובנו כמו רעות חולות שאין להפטר מהן, כמו רעב, מגפה ותמותת תינוקות.
והנה אנחנו מגיעים לרגע שראוי לזכור אותו. דומני שאפשר להתנבא שאת גייטס יזכרו דווקא. ואם יזכרו, זה לא יהיה בגלל אופיס או וינדוס, או, רחמנא ליצן, אינטרנט אקספלורר. זה יהיה בגלל האסלה. לא מאמינים לי? צפו:
