פיצוי של 50 אלף שקל לפקיד קבלה ללא כיסא

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי מועדון כושר דיזינגוף בתל-אביב (המכונה גם "שייפ") הפר את זכויותיו של פקיד קבלה לעבודה בישיבה כנדרש בחוק, וחייב אותו לשלם לעובד פיצוי בסכום של 50 אלף שקל.

• התקבל "חוק הקופאיות": יעבדו רק בישיבה
• מאבק חברתי: לאפשר לקופאיות לשבת במהלך המשמרת
• סקר: 20% מהמעסיקים לא נותנים תלוש שכר בזמן
• שברה רגל, פוטרה - ותפוצה ב-72 אלף שקל

י' עבד משך כחודשיים וחצי כפקיד קבלה במועדון הכושר והבריאות שהפעילה חברת דיזינגוף קלאב בע"מ. תפקידו היה, בהגדרה: "לקבל את פני הבאים למכון הכושר, לוודא שהינם מנויים, לרשום את כניסתם למועדון, להעניק להם מגבות, למכור מוצרים למנויים ולקבל את פניהם של מתעניינים במנוי, למסור למנוי דברי דואר, לענות לטלפונים, לטפל בתלונות מנויים, לטפל בבקשות להקפאת מנויים ולקבל פניהם של מתעניינים ברכישת מנוי".

להשקפתה של הנהלת המועדון ביצוע עבודתו של פקיד קבלה לא איפשר ישיבה. בהתאם, ובפועל, לא התאפשרה ישיבתו במהלך העבודה. בשלב כלשהו העמידה הנהלת המועדון כיסא בָּר רעוע בעמדת הקבלה, אולם גם הוא סולק.

התובע התלונן על כאבי גב, דרש להעמיד לרשותו אמצעי ישיבה תוך שהפנה את שימת לב הנהלת המועדון על חובתה לעשות כן לאור הוראות הזכות לעבודה בישיבה. בקשותיו אלה נדחו ויחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו.

פיצוי לדוגמה בסך 100 אלף שקל

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, קיבל את תביעתו ופסק לזכותו פיצוי לדוגמה בסך 100 אלף שקל.

בהתייחס למהותו של הפיצוי לדוגמה, אמר בית הדין כי הפיצוי לדוגמה כפיצוי עונשי, בשיעורו הגבוה, עונה על המטרה הציבורית חברתית שביסוד חוק הזכות לעבודה בישיבה (תשס"ז -2007). מטרה של הרתעת מעסיקים מפני הפרת החוק מזה, ועידוד העובדים מזה, לעמוד על זכויותיהם, גם כאשר אין מדובר בזכויות כלכליות, אלא בזכויות שבתנאי עבודתם.

בערעור לבית הדין הארצי, טען המועדון כי לא הפר את הוראות החוק וכי על כן לא היה מקום לחייבו בתשלום פיצוי. עוד טען הפיצוי לדוגמה שהוטל עליו גבוה ביותר בשיעורו, בין היתר משום שבית הדין האזורי לא נימק את טעמיו לכך ומשום שמדובר במקרה ראשון מסוגו, לאחר כניסת החוק לתוקף.

בית הדין הארצי קבע כי גם אם עבודתו של פקיד קבלה במכון כושר היא עבודה דינמית הכרוכה במגוון פעולות, אין לקבוע כי מרבית הפעילות הנדרשת מהעובד ברוב שעות העבודה מחייבת תנועה מתמדת ממקום למקום, כדי כך שאין אפשרות כלשהי לישיבה. טענת המועדון, לפיה השירות שאמור פקיד הקבלה להגיש ללקוחות חייב לשדר "דינמיות וחיוניות" או שיהיה "בגובה העיניים", אינה בבחינת טענת הגנה הפוטרת אותו מחובתו כמעביד, על פי חוק הזכות לעבודה בישיבה.

בית הדין הארצי קבע כי מדובר בהפרה חמורה של הוראות החוק. נקבע כי העובד הביא לידיעת המועדון את זכותו החוקית לעבודה בישיבה וכי המועדון התעלם ביודעין מחובתו החוקית כלפי העובד, ומתלונותיו על נזק לבריאותו כתוצאה מהפרת זכותו זו. נסיבות אלה בהצטברותן מהוות שיקולים לחומרה המצדיקות פיצוי עונשי של פיצויים לדוגמה. אולם, בסופו של דבר הוחלט כי הפיצויים יהיו על סך של 50 אלף שקל - כמחצית מהפיצויים שנפסקו תחילה.

בשיקולי בית הדין נלקחו בחשבון מידתיות הפיצוי ביחס לתקופת העבודה הקצרה בת חודשיים וחצי; טענות המועדון כי מדובר במקרה הראשון אשר הובא לבחינתו של בית הדין לעבודה וכן שהטמיע את הוראות החוק בהתנהלותו לעתיד לבוא לפיהן: "הוצאנו הנחיה בנושא שצריך להיות כיסא ישיבה לפקידי הקבלה. הכיסא אינו תפאורה בלבד וניתן לשבת עליו. אין הוראה או הנחייה שאסור לשבת עליו".