שתף קטע נבחר

רק פעולה צבאית תמנע גרעין איראני

הניסיון המתעצם בישראל לנסות להכשיר את הלבבות לכך שהשד האיראני על חימושו הגרעיני לא כל כך נורא, הוא תמונת מראה של הרפיסות המערבית

לפחות בעיני המערב דומה כי הוויכוח עתיק היומין עם האחמדינג'אדים למיניהם אם פרויקט הגרעין האיראני הוא "אזרחי" או "צבאי" כבר הוכרע בדו"ח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. האאוטינג המפורש שזכתה לו התוכנית, אחרי שנות רמייה, מעמיד לכאורה את מנהיגי המערב המובילים בפני מצב שבו יתקשו עתה יותר מאי פעם שלא להציג ולו מראית עין של טיפול רציני ואקוטי בבעיה.

 

אבל גם עכשיו הטיפול אינו מסתכם ביותר מנכונות מערבית להחמרת הסנקציות על המשטר, שעד עתה לא הוכחו כאפקטיביות במיוחד, בדיכוי התאווה האיראנית לגרעין. קצת קשה להשתחרר מהמסקנה כי המשוואה הישנה נושנה, שאין בלתה, נותרה בעינה: בלא פעולה צבאית נחרצת, לא תימנע מהאייתוללות הפצצה המיוחלת.

 

עוד בערוץ הדעות :

להכניס רוח לעסקים / זהר שביט

על הצביעות בחוק ייבוש עמותות השמאל / צבי טריגר

 

מאותה פעולה צבאית, שהיא ורק היא עשויה לשחרר את העולם והאזור מאותו סיוט גרעיני, ממשיך המערב, ובראשו ארה"ב, להיזהר כמו מפני אש. ההסתייגות האמריקנית מפעולה צבאית, כפי שבאה למשל לביטוי בדברי שר ההגנה, ליאון פנטה, כי "לתקיפה נגד אירן עלולות להיות תוצאות בלתי צפויות", או כפי שנוסחה בידי דובר מחלקת המדינה של ארה"ב כי "אנחנו מתכוונים לחפש דרכים ללחץ כלכלי על אירן, ולשכנעה לחזור למו"מ", חוזרים ומלמדים כי סנקציות חריפות הן המרב שארה"ב ובעלות בריתה במערב שואפות אליו.

 

ממשל אובמה מנסה בעיקר ליצור מראית עין של טיפול נחרץ בבעיה, אלא שאפילו ב"כלי האימתני" הזה של הסנקציות, ארה"ב מוכנה להשתמש רק במשורה. גורם אמריקני הודה כי סנקציות על הנפט האיראני הן מחוץ למשחק. בין בשל חשש ממשי מהאמרה תלולה במחיר הנפט, השלכות כלכליות גלובליות או ערעור הסדר האזורי עד כדי התלקחות צבאית נרחבת, נראה כי כבר הופנם בקרבם של קברניטי ארה"ב ואירופה הפסוק: "Better bomb than bombing" (עדיפה פצצה מאשר הפצצה).

 

ההערכה היותר מסבירה בקרב מקורות צבאיים במערב, כמו בישראל, כי הכוח האווירי העומד לרשות האמריקנים במפרץ - על מאות עד אלפי מטוסי הפצצה ומספר אף גדול מכך של טילי שיוט - יכול לחולל שמות בתוכנית הגרעין האיראנית, רק מחדדת את חדלונו המשווע של המערב תחת הנהגת ארה"ב. בכירים לשעבר במערכת הביטחון, בשיתוף פעולה הדוק עם כמה מעידית זרזירי העט בישראל, טורחים בשבועות האחרונים להציג את השוקלים אופציה צבאית נגד איראן כלא פחות ממטורפים והזויים. לזה כמובן נלווה תיאור אפוקליפטי מופרך ומצוץ מאצבע, בין השאר של מאיר דגן, על הצפוי ליושבים בציון אם חלילה תחליט ישראל לממש את האופציה הצבאית - החל במלחמת גוג ומגוג שתתרגש עלינו, עבור באלפי הרוגים מטילים איראניים וכלה בסיכון ממשי לעצם קיומה של ישראל.

 

הניסיון המתעצם בישראל לנסות ולהכשיר את הלבבות המקומיים לכך שהשד האיראני על חימושו הגרעיני לא כל כך נורא, הוא תמונת המראה של אותה רפיסות מערבית בטיפולה בבעיה. על אף שהמודיעין הישראלי רחוק מלספק תמונה מלאה של כלל פעילות הגרעין האיראנית, ואף שידוע כי חלק הארי של המטרות הרלוונטיות כבר טמון עמוק באדמה, ואף על פי שהטיפול הראוי גדול מכפי כוחו של חיל האוויר הישראלי - נראה כי מהאופציה הזו, ישראל אינה יכולה להימנע. היא אינה יכולה להימנע ולו רק מהסיבה שהחלופה של נשק גרעיני בידי עלי חמינאי ומחמוד אחמדינג'אד גרועה לאין ערוך מהניסיון, גם אם הוא מוגבל בהשפעתו, לפגוע בתוכנית האיראנית ו/או לעכבה, ואף אם הדבר יהיה כרוך בסיכון להתלקחות אזורית ולפגיעה קשה בעורף הישראלי.

 

לדאבון לב, המענה למטורפים גרעיניים, המציעים לנו את גרסתם שלהם ל"מזוודה או ארון קבורה", חורג במקצת מתולעים (סטוקסנט), סנקציות או פיצוצים מקומיים, גם אם האדונים הנכבדים מאיר דגן ושות' מסבירים לנו שהדבר אינו פחות מהטירוף בהתגלמותו.

 

Read this op-ed in English

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הנשיא האיראני בכור בנתנז
צילום: EPA
מומלצים