נועה תשבי: "רק בארץ נכנסים לרחם"

אם לפחות פעם בשלושה חודשים היא לא על מטוס, נועה תשבי כבר מרגישה קוצים. החיים על קו לוס אנג'לס-תל אביב הם דבר שבשגרה עבורה, והיא כבר הצליחה למתג את עצמה כאחת שמנהלת שתי קריירות במקביל, על שפת הים התיכון וגם על שפת האוקיינוס השקט. כאן היא שחקנית (למשל בסדרה "2.3 בשבוע") ומדגמנת בקמפיינים מקומיים, שם היא עוסקת בהסברה ישראלית, משחק, הפקה ומתווכת במכירת פורמטים טלוויזיוניים כמו "בטיפול" (In treatment) וכעת במו"מ על מכירת הסדרה "החיים זה לא הכל" וחיפוש אחר השחקנים האמריקנים שייכנסו לנעליהם של אבי קושניר וענת וקסמן. 

את הגעתה הנוכחית לארץ היא מייחסת לחברה הטוב מוטי רייף שהחייה מחדש את שבוע האופנה בישראל, וגייס אותה להנחות את אירוע הסיום שכולל תצוגה עם בגדים מטשטשי מגדר, כשההכנסות קודש לעמותת איגי, ארגון הנוער הגאה. בנוסף, היא התייצבה בהשקת חנות חדשה של מיכל נגרין בתל אביב, במסגרת תפקידה כפרזנטורית של מותג התכשיטים וההלבשה.

"אני מרגישה בת מזל שאני עוד מעניינת פה". תשבי מודדת(צילום: יואב ריינשטיין)

אז אולי זו הדרך הנכונה "לעשות את זה בחו"ל?" בהשוואה לשחקנים שטסים לכבוש את הוליווד בלהט וחוזרים הביתה בבושת פנים, תשבי יצרה לעצמה בלי להתכוון בסיס בארץ, שמאפשר לה להעז בבחירות המקצועיות שלה. עם חברים ברנז'אים כמו בר רפאלי, אורי פפר ובעלי תפקידים בתעשיה שנעזרים בכישוריה, היא מתמרנת בין שני העולמות, מספרת למה בחרה באורח חיים שכזה ואיך זה מרגיש שתמיד שואלים אותה פה, בלי קשר להישגים האחרים, מתי היא מתכננת להביא ילדים לעולם.