תלת-קיום בגליל התחתון: מי שמאמין לא מפחד
כפרים ערבים ע"ש נוצרים, פסלים יהודיים בישובים ערביים ומנזרים נוצריים שמתחבאים בישובים יהודיים - כך חיות בהרמוניה שלוש הדתות הגדולות בגליל התחתון. מבולבלים? אז בואו לסיור

"הגליל, הגליל

משהו בלתי רגיל

הוא נמצא לא רחוק

הוא מתאים לכל גיל"

 

            (מתוך "הגליל", מילים: נירית ירון, לחן: שלמה גרוניך)

  


 

באחד מחבלי הארץ היפים במדינה הזו גרים זה ליד זה מוסלמים, נוצרים ויהודים ומסתדרים ביניהם לא רע, גם אם העבר מעלה שרידים של דת לא שלהם, ההווה שייך לדת אחרת והעתיד - מי יודע מה יילד העתיד?!

 

כך או כך, הבחירה בגליל התחתון ראויה מאין כמוה: מזג האוויר אידאלי כמעט בכל מצב, האנשים - מהטובים שתפגשו והנוף - אוי הנוף...

 

עוד טיולים בערוץ התיירות:

חופש בחורפיש: קולינריה, אחווה והעצמה נשית

 

הגליל התחתון מחולק לשלוש יחידות: מזרחי - רמות נטויות ושברי משנה של בקע ים המלח (יבנאל, ארבל, כוכב הירדן), מרכזי - שורה של רכסים ובקעות, ומערבי - אזור גבעות אלונים-שפרעם בגובה 250-150 מ'.

 

גבולות: צפון - בקעת בית הכרם, מזרח - הכנרת ועמק הירדן, דרום - עמק יזרעאל ומערב - מישור חוף הגליל התחתון. אזור הגליל התחתון המרכזי, שבו נסייר הפעם, מאופיין בהורסטים וגרבנים (מבני שבירה גיאולוגים של גושים מורמים ושקועים) שבאים לידי ביטוי בשטח בבקעות לצד רכסים. מבנה גיאולוגי מיוחד זה, אפילו זכה לראשי תיבות שיקלו לזכור אותו: "כְּשֵסִין תִתֵן" - מצפון לדרום: בקעת בית הכרם, רכס שגור, בקעת סכנין, רכס יודפת, בקעת בית נטופה, הר תורען, בקעת תורען (בית רימון) והרי נצרת. יש המוסיפים גם את בקעת כסולות שמדרום לנצרת.

 

הישובים ביחידה זו של הגליל הם כפריים ונמצאים לרוב בין הבקעות לרכסים, כמו כפר מנדא הערבי, כשהדרכים עוברות בעמקים ולרוחבם. ההר הגבוה בגליל התחתון הוא הר כמון המתנשא לגובה של 598 מ', וכל הגליל, כולל העליון, חולק בימי התנ"ך לנחלותיהם של שבט נפתלי במזרח ושבט אשר במערב.

 


בקעות לצד רכסים. מבנה הגליל (איור: באדיבות אריה בר)

 

חנייה בחנתון

תל חנתון הוא אתר באזור שתחילתו מתקופת הברונזה, ונמצא בין נחלת שבט זבולון (עמק יזרעאל) לבין נחלת שבט אשר. בספר יהושע מחולקים גבולות השבטים, ונכתב: "וְנָסַב אֹתוֹ הַגְּבוּל, מִצְּפוֹן חַנָּתֹן; וְהָיוּ, תֹּצְאֹתָיו, גֵּי, יִפְתַּח-אֵל" (י"ט/14). כלומר, נחל יפתחאל הוא הגבול הצפוני של חנתון, אולם הנחל כפי שמוכר לנו כיום, עובר מדרום לו ואילו נחל אבליים מצפון ועל כן אין הלימה לפי הכתוב. אך ועדת השמות החליטה לקרוא לנחל יפתחאל בשמו, וייתכן והנחל המקורי נמצא, כאמור, מצפון לישוב.

 

בתקופה הצלבנית התיישבו על התל אבירים שבנו מצודה, שתכליתה שמירה על הכפרים והשטחים החקלאיים שבבקעת בית נטופה שלמרגלותיו. לאחר מכן כבשו את המקום הממלוכים שהרסו את המבצר, אך גילו את חשיבותו כמקום שעבר בדרך הבאריד ("דרך הדואר") שחיברה את דמשק ומצרים, ולכן ביצרו את המקום בשנית והקימו פה חאן דרכים. כיום נמצא בסמוך לתל קיבוץ חנתון, שהוקם ב-1983.

המצודה שנבנתה שמרה על השטחים החקלאיים. תל חנתון (צילום: זיו ריינשטיין)
המצודה שנבנתה שמרה על השטחים החקלאיים. תל חנתון (צילום: זיו ריינשטיין)

 

הלוחם "המפתיע" שעל שמו קרוי כפר

אחרי מבט מהתל אל הכפר הבדואי ביר אל-מכסור שנמצא ממול, נסיעה צפונה על כביש 784 תפגיש אתכם עם הכפר המוסלמי כאוכב אבו אל היג'א שבגוש שגב, שלו סיפור מעניין משלו. הכפר נקרא על שם חוסאם אל-בוחיירי שהיה קצין של סלאח א-דין שהביס את הצלבנים בקרני חיטין.

 

אחרי הקרב מונה אל-בוחיירי למושל באזור והקים שושלת גדולה בכפר עין חוּד, וליד קברו הוקם כפר של צאצאיו - כאוכב - כנראה שם שמשמר את שם הישוב היהודי שהיה פה - "כוכב" או "כוכבא". לזאת נוסף סיפורו של אל-בוחיירי שנקרא "אבו אל-היג'א", כלומר "איש התקפת הפתע" בהתייחס לאל-בוחיירי שערך התקפות פתע הירואיות על אויביו.

 

פרט לנוף היפה הנשקף מכאוכב, שומה על המבקר בכפר לשוטט בגן הפסלים שתכליתו "תלת-קיום" נוצרי-מוסלמי-יהודי, ובו פסלים של פַּסָּלִים יהודים, נוצרים ומוסלמים. למשל, פסלה של עופרה צימבליסטה "שולחן ברכה" המסמל ארוחה משותפת של מוסלמים ויהודים, או פסל "המחרשה" של אחמד כנעאן המבטא את היצמדותו של הערבי אל הקרקע, וגם פסלה המפורסם של אורנה לוצקי, "שלושת הדקלים", שבו על כל דקל סמל של אחת משלוש הדתות המונותאיסטיות. 

פסלים של תלת-קיום. "3 הדקלים" בכאוכב אבו אל היג'א (צילום: זיו ריינשטיין)
פסלים של תלת-קיום. "3 הדקלים" בכאוכב אבו אל היג'א (צילום: זיו ריינשטיין)

 

יודפת: כך נפל הגליל במרד הגדול

בהמשך על רכס יודפת, נמצא התל (שבעצם הוא בכלל לא תל, אלא עיר עם שכבת התיישבות אחת) שנתן לגוש ההרים הגדול את שמו. העיר יודפת נוסדה בתקופה ההלינסטית, בתקופת מלחמת הדיאדוכים (יורשיו של אלכסנדר מוקדון שכבש את הארץ ב-333 לפנה"ס), ושמה נובע כנראה מהמילה "טַפָטַה" שמופיעה בתעתיק יווני בספרו של יוסף בן-מתתיהו (הידוע כיוספוס פלביוס) "מלחמת היהודים". חכמי הלשון מאמינים שהישוב נקרא יוטבת, אולם האותיות ב' ו-ד' התחלפו.

 

חשיבותה של יודפת נודעה בימי המרד הגדול ברומאים (70-66 לספירה), כשהעיר בוצרה על ידי מפקד המרד בגליל, הלא הוא יוסף בן-מתתיהו. בחפירות בעיר נתגלתה חומת סוגרים מבוצרת, כמו גם מקוואות, משקולות נוּל לטוויית צמר ובורות מים ושקתות להשקיית הצאן הרב, שצִמרו דורש מים רבים לטווייה. לאספסיאנוס, מפקד הצבא הרומאי במקום, התברר שהגנת הגליל כולו תלויה בנפילת יודפת המבצרת ביותר באזור: "המקום הוא משגב חזק לבני הגליל" (מתוך "מלחמת היהודים"), והוא נאלץ לצור על המקום כ-47 יום.

 

פלביוס מתאר את סוף הקרב ביודפת, כשנשארו 40 איש, כולל הוא עצמו, שהתחבאו במערה בעיר. הם חושבים מה לעשות: האם להיכנע לרומאים האכזרים ולהפוך במקרה הטוב לעבדים, או להתאבד. פלביוס מנסה לשכנע שאין טעם לשים קץ לחיים, אך הרוב מחליט "תמות נפשי עם פלישתים". הם עורכים הגרלה, מתחלקים לזוגות ומתאבדים. רק פלביוס שכנע את בן-זוגו להסגיר עצמם לרומאים. לימים, הפך פלביוס להיסטוריון בחצר ביתו של הקיסר אספסיאנוס. מוטי אביעם, שחפר את האתר, מצא באתר עצמות של 38 גופות במערה - מה שהופך את סיפור נפילתה של יודפת לאותנטי ביותר.

 

יוספוס ביצר את העיר. שרידי החומה בתל יודפת (צילום: זיו ריינשטיין)
יוספוס ביצר את העיר. שרידי החומה בתל יודפת (צילום: זיו ריינשטיין)

 

שקט, עושים כאן מדיטציה!

כביש 7955 מוביל מיודפת אל הררית - אחד הישובים שנוסד ב-1980 במסגרת "תוכנית המצפים" - אותה תוכנית שמטרתה ייהוד הגליל ויישוב עולים בחלק זה של הארץ, שהיה מאוכלס ברובו על ידי ערבים. הישובים שקמו קיימו להם אורח חיים עצמאי, קהילתי, ללא זיקה חברתית-כלכלית ביניהם. כך, למשל, בהררית עוסקים במדיטציה טרנסצנדנטלית ובמקום תפגשו אנשים מסבירי פנים ונעימים.

 

מי שיבקר בישוב ייאלץ להשאיר את רכבו מחוץ לישוב, היות והנסיעה במקום מותרת רק לתושביו. אבל שווה להיכנס ולבדוק את "מבדד נטופה" - מנזר קטן שנוסד ב-1967 על ידי האב יעקב. הנזירים במבדד עוסקים בעבודותיהם היומיומיות ומתכנסים רק לתפילה ולקבלת צרכי החיים באופן שווה. בכניסה לישוב לא תוכלו להחמיץ את אחת התצפיות המרהיבות בגליל לעבר בקעת בית נטופה, המורכבת משטיחים-שטיחים של שטחים חקלאיים בצבעים שונים, ואף תראו את חלקו הפתוח של המוביל הארצי שזורם מערבה ומנקז את הבקעה.

 

ביציאה מההררית כשהרכב לוקח אתכם מזרחה, ייגלה מימינכם הכפר עראבה, ישוב ערבי ששוכן היכן שפעם היה הכפר היהודי "עַרֵבּ" ובו גם קברי תנאים, המוכר שבהם הוא רבי חנינא בן דוסא שנהג ללמוד עם רבן יוחנן בן זכאי, שאף הוא גר בעַרֵבּ 13 שנה.

שטיח חקלאי בבקעת בית נטופה, מבט מהררית (צילום: זיו ריינשטיין)
שטיח חקלאי בבקעת בית נטופה, מבט מהררית (צילום: זיו ריינשטיין)

 

מיוחנן לחנא

מכאן ההגעה לכפר דיר חנא, דרך כביש 805, כבר קלה. הכפר נושא את שמו הערבי של חנא - הוא יוחנן התלמיד האהוב על ישוע שגם כתב את ספר הבשורה (לא המטביל), למרות שרוב הכפר מוסלמי (85 אחוז). המיעוט הנוצרי כאן הוא יווני-קתולי (העדה הנוצרית הגדולה בישראל) והכנסייה פה קיימת מהמאה ה-19, ובה איקונוסתזיס (מחזיק איקונות) חדש מזהב של ישוע ושאר דמויות נוצריות, שעבורו נאסף כסף במשך זמן רב, עקב מחירו היקר. בכנסייה לומדים ילדי הנוצרים שיעורי דת, היות ובית הספר בכפר משותף לכל ילדי הכפר.

 

תחילתו של הכפר בתקופה הרומית אך הוא עבר "ערביזציה" עת שלט בגליל גובה המסים הבדואי - דאהר אל-עומר במאה ה-18. אל-עומר בנה בכפר מצודה עותמנית ובה בית משפט ולאחר מכן הלך לבנות את עירו בטבריה ושם יישב תושבים מדתות שונות, ביניהם יהודים.

 

עד כאן סיורנו בצפון הפעם, בין יהודים, מוסלמים ונוצרים שמשהו אחד לבטח משותף להם - האהבה לגליל, וזה משהו בלתי רגיל.

הקים כאן מצודה. מבצרו של דאהר אל-עומר בדיר חנא (צילום: זיו ריינשטיין)
הקים כאן מצודה. מבצרו של דאהר אל-עומר בדיר חנא (צילום: זיו ריינשטיין)

 

בפעם הבאה: הגליל המערבי

 

 

    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה תלת-קיום בגליל התחתון: מי שמאמין לא מפחד
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יומן מסע
    הכנסייה בדיר חנא. כ-15 אחוז נוצרים בכפר
    צילום: זיו ריינשטיין
    עראבה. בעבר היה כפר יהודי בשם "ערב"
    צילום: זיו ריינשטיין
    מערת תפילה במבדד נטופה
    צילום: זיו ריינשטיין
    המקווה בתל יודפת. היתה עיר יהודית לכל דבר
    צילום: זיו ריינשטיין
    ynet ספיישל