לרוסיה באהבה: על הסרט "לייצא את ריימונד"
היוצר פיל רוזנטל ניסה ליצור עבור הטלוויזיה הרוסית גרסה של "כולם אוהבים את ריימונד" שתתאים לקהל המקומי. המסע המצולם שלו בסרט "לייצא את ריימונד" מתאר את הפערים בין התרבויות והמאבק לשמירת אופי התכנים שכבשו את הצופים
תשע עונות מצליחות במיוחד כולל שלל פרסי אמי באמתחתה, הפכו את "כולם אוהבים את ריימונד" לאגדה אמריקאית ולתופעה כלל עולמית. הבן החלש, הרעיה המתוסכלת, החמה החטטנית, האח הלא יוצלח. משפחת בארון אולי הייתה אב טיפוס למשפחה אמריקאית, אבל למעשה היתה בבואה מוצלחת במיוחד ליחסים בין משפחתיים שכל מדינה ובכל שפה, ניתן היה להזדהות עימה.
כך לפחות חשב פיל רוזנטל, היוצר של הסדרה, עד שניסה למכור אותה לרשת טלוויזיה רוסית גדולה וגילה כפי שאמרה לו אחת העובדות בתחנה: "אצלנו לא מתעניינים ביחסים בין הורים ומשפחות".
כמו פיל בחנות בבושקות
במשך כשנה היה רוזנטל על קו התפר בין רוסיה לניו יורק, בניסיון לתרגם בצורה מוצלחת את הפרויקט של חייו לגרסה רוסית. את התוצאה הוא תיעד לסרט דוקומנטרי מרתק בשם "לייצא את רימונד" ששודר אמש (ב') ב-yes דוקו והוא מבחינת צפיית חובה לכל אדיר מילר שלא מבין מדוע "רמזור" נכשלה באמריקה.
הסרט מתחיל בניסיון לא מוצלח להצחיק, כשרוזנטל חושף את כל הסטריאוטיפים של תיירים לפני נסיעה לארצות לא סימפטיות כמו רוסיה (או ישראל לדוגמה) - שם החשש מפני חטיפה, הרעלה רדיואקטיבית, מלחמה ברחובות ומאבטח לא סימפטי, הם מתכון בטוח למוות ודאי. אחרי שמורידים את שכבות הציניות ואת הרצון האובססיבי של תסריטאי יהודי להצחיק בכל מחיר, מתחיל העיסוק במהות העיקרית של הסרט: כיצד מתרגמים סדרה מצליחה לשוק ולתרבות שונה לגמרי.
ריימונד הרוסי לא יכול להיות איש חלש כמו הגרסה המקורית, אלא הוא גבר גבר קשוח בשם קוסטה, כי ברוסיה מסתבר כל הגברים הם מאצ'ואיסטים. דברה הרוסית לא תסתובב עם סמרטוטים בבית גם כשהיא מנקה כי הרוסיות מאוד מעודכנות באופנה. הרוסים לא מחפשים קומדיות מחיי היומיום אלא טלנובלה מוקצנת, רצוי עם מפגן סלפסטיק כואב במיוחד, והתסריטאים בכלל כותבים לכמה סדרות כך שאין להם זמן להתעסק בניתוח של הדמויות.
רוזנטל התעקש על הליהוק, ניסה להסביר למה המשחק של ריימונד המקומי לא אמין, התערב בתסריט, שתה וודקה עם התסריטאים כדי למצוא חן בעיניהם וראה איך פרויקט חייו כמעט הולך לאיבוד בגלל סטייליסטית מהגיהינום. היא מתעקשת שדברה הרוסית תלבש קוואלי בזמן שהיא מדיחה כלים.
המלחמה הקרה
לזכותו יאמר שהוא התאזר בסבלנות, לא הרפה, אבל שמר על עדינות. תמיד הקפיד על נחמדות, הסביר לכל גורם בהפקה ולו הקטן ביותר, היכן הם טועים לדעתו. הוא נלחם בדרך ארץ ולבסוף בהצלחה על החלפת השחקן שנבחר לגלם את ריימונד, התארח אצל משפחה מקומית כדי ללמוד מקרוב על התרבות הרוסית.
אבל בסופו של דבר, רוזנטל האמין במוצר המקורי שלו, מתוך ידיעה שהסוד הגדול להצלחה של הסדרה הוא לשמור על המבנה הבסיסי שלה, שכן אחרת היא תיהרס לגמרי. הוא לא מכר את הסדרה, גרף הון ואמר "בעיה שלהם". להיפך. הוא הבין שאין מישהו שיוכל להסביר אותה יותר טוב ממנו ורצה בהצלחתה, גם אחרי שזכה לתהילת עולם במולדתו ולכאורה לא אמור להיות באמת איכפת לו.
מתברר שלמכור את "חצויה" או את "הדור הבא" לגויים זו רק ההתחלה בדרך להפיכתה לשלאגר בארץ זרה. פיל רוזנטל הבין שהתרבות הרוסית אולי שונה מזו האמריקאית, אבל למרות התסכול והייאוש שכבר היו מנת חלקו בזמן הצילומים, הוא נאבק למענה כמו לוחם צ'צ'ני, רק בלי האלימות הפיזית, והתוצאה - הסדרה הכי נצפית ברוסיה, כשכבר למעלה ממאה פרקים הוזמנו ממנה.
כדי למכור תוכנית, כך מתברר מ"לייצא את ריימונד", צריך אמונה, סבלנות, ולא מעט עיקשות, כי אחרת יש שתי ברירות: לגמור כפלופ מביך, כפי שקרה עם "האקס המיתולוגי" או להפוך למיליארדר מוערך בזכות להיט ענק, ביבשת בת עשרות מיליוני תושבים. הפעם כאמור, באסיה הקרה.
