החבר שלי רלף
תור הזהב של הכדורסל הישראלי, העצה שנתן לי אחרי שעזב, המשחק נגד נבחרת גרמניה שלו וזיכרונות בעקבות הסרט שנכתב בהשראת חייו של רלף קליין. אריה מליניאק מתגעגע
את הניצחון של הפועל ירושלים על מכבי תל אביב ביום ראשון האחרון לא ראיתי, כי הלכתי להקרנה מוקדמת של "פלייאוף" - סרט שנכתב וצולם בהשראת סיפור חייו של רלף קליין. שחקנים, חברים, מאמנים, משפחה, ותיקי הפועל ומכבי - כולם היו במקום. חלק מהעלילה מוכר, בעיקר לוותיקים שבינינו, ועוסק בקריירת האימון של קליין בגרמניה. אבל הזיכרונות שלו מתקופת הילדות היו חדשים גם בשבילי.
עוד ב-ynet ספורט:
תור הזהב של הכדורסל הישראלי היו בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80: מקום שני לנבחרת בטורינו 1979 וגביעי אירופה למכבי ת"א (1977 ו-1981), כאשר המקום השישי של הנבחרת באליפויות אירופה בצ'כוסלובקיה 1981 ובצרפת 1983 התקבל באכזבה מסוימת. מה, רק שישי? הייתי העוזר של קליין בנבחרת, והסתובבנו כמו טווסים באולמות המשחקים. בית 8-5 מתוך 12 נבחרות נראה כמו המקום הטבעי שלנו.
הולנד וצ'כיה היו אז בצמרת, ויוון של טרום ניקוס גאליס ופנאיוטיס ינאקיס השתרכה מאחור. נבחרת ברית המועצות הורכבה מליטאים, רוסים ואוקראינים. ביוגוסלביה המאוחדת כיכבו סרבים, קרואטים וסלובנים בערבוביה. קבוצות NBA לכל דבר, כאשר אירופים שיחקו עדיין רק באירופה.
במרץ 1984 הזמין אותי עמי שלף, האיש מספר 1 באיגוד הכדורסל, לפגישה דחופה. קליין הודיע שחתם ויאמן את נבחרת גרמניה, הוא סיפר, והציע לי לקחת על עצמי את הג'וב. היו לי יומיים להתלבט. קליין אימן באותה עונה בסטורן קלן וידע שבגרמניה גדל דור יוצא מהכלל. דטלף שרמפף (מראשוני וגדולי השחקנים האירופים ב-NBA, שהפך לשחקן חמישייה קבוע בסיאטל ובאינדיאנה), אובה בלאב (2.15 מ' ששיחק בקולג' אצל בובי נייט באינדיאנה) וכריסטיאן וולפ (2.10 מ').
הבחירה של קליין בגרמנים, בזמן שנבחרת ישראל לפני חילוף משמרות וזמן ההכנה לטורניר הקדם אולימפי היה קצר, הייתה מובנת. לי היה קשה להחליט. שלף, כחבר, יעץ לי לוותר והזהיר שמי שייקח את התפקיד ישבור את הראש.
אימנתי באותה תקופה את הפועל חולון, שהייתה הלהיט של הליגה על טהרת הישראלים, והיינו מסובכים במאבקי הפלייאוף. ידעתי שאצטרך לנסוע בקיץ לארצות הברית לחפש שחקן חיזוק לעונה הבאה, ושאימון נבחרת ישראל יעסיק אותי רוב הזמן. צריך לתאם משחקי אימון, להזמין שחקנים חדשים, לשחרר ותיקים, לשנות דברים וכו'.
יש הצעות גרועות שקשה לסרב להן. החלטתי ללכת על זה, ואני שמח, למרות שהקדנציה הייתה קצרה. החלטתי לעשות כמה מהלכים, שלמיטב הבנתי היו חייבים להתבצע מזמן. למשל, מינוי מיקי ברקוביץ' לקפטן. האחרון היה כבר בן 30, וקשה להאמין היום שהשחקן הישראלי הגדול בכל הזמנים היה מסיים את הקריירה בלי להיות קפטן הנבחרת. אל תנסו לנחש מי נפגש איתי למחרת, לשכנע אותי שארד מהמינוי הזה.
מאמן נשאר מאמן
הטורניר הקדם אולימפי חנך את אולם ברסי המדהים בפריז. הגענו כפייבוריטים, אחרי שרשמנו תוצאות מדהימות בהכנה. ניצחנו את ספרד, שהייתה מספר 1 באירופה, בביתה, והבסנו את פולין. הפסדנו לברית המועצות עם ארווידאס סאבוניס, ולדימיר טקצ'נקו וכל הלהקה 115:114. כשהגענו לצרפת כולם כבר לקחו אותנו ברצינות, ונתנו לנו בראש.
הגענו למשחק האחרון בטורניר כשהסיפור גמור. ישראל בלי סיכוי להגיע לאולימפיאדה, נגד גרמניה, שכבר הבטיחה את השתתפותה בלוס אנג'לס 1984. העניין היחיד במפגש הזה היה קליין החצוי - ניצול שואה שמאמן את גרמניה וצריך לנהל משחק נגד ישראל. בסרט "פלייאוף", שעוסק בעיקר בהתמודדות של קליין עם זיכרונות העבר, הקטע הזה נחסך מהצופים.
חי בסרט
גרמניה הייתה מהפתעות אולימפיאדת לוס אנג'לס וסיימה שמינית. ספרד, עם חואן אנטוניו סן אפיפניו, חואן מנואל לופס איטוריאגה, חוסה לואיס יורנטה, פרננדו מרטין ופרננדו רומאי, הגיעה עד לגמר והפסידה רק לארה"ב עם מייקל ג'ורדן ופטריק יואינג. רלף המשיך עם הגרמנים לאליפות אירופה שנערכה שנה אחר כך אצלם בגרמניה וסיים חמישי.
ישראל סיימה את הטורניר הקדם אולימפי במקום השביעי. מ-1984 ועד היום התקיימו שש אולימפיאדות, וישראל לא הצליחה להגיע אפילו לאחת מהן. ב-27 השנים מאז נערכו גם 14 אליפויות אירופה. פעם אחת ישראל הצליחה לשחזר את המקום השביעי, עם מולי קצורין בשבדיה. חמש פעמים הגענו לבית 12-9, פעמיים סיימנו במקומות 16-13 ופעמיים ירדנו לדרג ב' ולא הגענו בכלל ל-16 האחרונות.
אבל ב-1984 המקום השביעי באירופה לא נחשב בכלל. הוקמה ועדת חקירה, שהתכנסה בכל שבוע במשך שלושה חודשים. רון קופמן היה מתחבא במקרר במשרדי איגוד הכדורסל, ומדווח בעיתון
"הארץ" עמוד שלם מהדיונים. בסוף או שקיבלתי חנינה מהנשיא, או שתלו אותי בכיכר מלכי ישראל (ז"ל) והחבל נקרע. לא זוכר בדיוק.
התקצירים של ynet ספורט:
מה שחשוב, נשאר לי חבר - רלף קליין. הייתי מאושר אילו יכולתי לסיים ב"ומאז הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה". לצערי, החבר הלך והשאיר אותנו עם סיפור, שחלק קטן ממנו הונצח בסרט.
את החלפת השעונים, הסוודרים, אספנות הפיצ'עפקעס, החיפושים באמצע הלילה אחרי עוגות קרם בעיירות שכוחות אל, העישון במיטה לפני השינה והצפייה המתסכלת במשחקי מכבי ת"א בטלוויזיה בבית (במקום בתא הכבוד בהיכל נוקיה) - נשאיר לפעם אחרת. בינתיים, לכו לסרט.
לפנייה לכתב/ת 
