האיש שאיחד, הפריד ומשל. רודן תימן הולך הביתה
עלי עבדאללה סאלח, הרודן הערבי הרביעי שמודח, התחיל כחייל נטול השכלה, הפך למושל צבאי, וסיים מסעו לצמרת כשהחליף את נשיא צפון תימן שנרצח. תחת שרביטו אוחדה המדינה עם הדרום ודוכאו מרידות, אבל דווקא העוני והאבטלה הכריעו אותו
עלי עבדאללה סאלח, הדיקטטור הערבי הרביעי שנפל קורבן ל"אביב העמים הערבי", אחז ברסן השלטון בתימן במשך 33 שנה. לאורך יותר משלושה עשורים הוא ניצל את הסכסוכים הפנימיים עם המיעוט השיעי החות'י בצפון המדינה, המורדים המרקסיסטים בדרומה וחמושים הפועלים בשם אל-קאעידה במזרחה, כדי לזכות בתמיכה כספית, צבאית ומורלית מחו"ל כדי לחזק את שלטונו.
סאלח פיקח על האיחוד בין צפון תימן לדרום תימן והפיכתן למדינה אחת ב-1990, ומאז הדפו כוחותיו את המורדים והבדלנים. הוא נבחר לנשיאה של תימן המאוחדת על-ידי הפרלמנט באוקטובר 1994, והפך לנשיא הראשון שנבחר ישירות על-ידי העם בספטמבר 1999, כשגרף 96.3 אחוז מקולות המצביעים. הוא נבחר שוב לנשיא לכהונה בת שבע שנים בשנת 2006.
סאלח נולד במרס 1942, בן לשבט שחי בסמוך לצנעא. הוא קיבל רק חינוך מועט, והתמסר לקריירה צבאית בשנות ה-50. פריצתו קדימה התרחשה כשנשיא צפון תימן, אחמד אל-רשמי, שהיה בן שבט חאשד, אותו שבט של סאלח, מינה אותו למושל הצבאי של תאיז, העיר השנייה בגודלה בצפון תימן. כשרשמי נהרג בפיצוץ מטען חבלה ב-1978, סאלח החליף אותו כמנהיג הצפון, וסיכל ניסיון להדיח אותו כמה חודשים לאחר מכן.
שלטונו הנוקשה הגביר את המתיחות עם הדרום, ועימותים ספורדיים התפתחו לסכסוך גלוי ומהותי יותר בין שתי המדינות ב-1979. שני הצדדים השיגו בהדרגה פיוס בשנות ה-80, עד שהתאחדו למדינה אחת ב-1990. בדלנים בדרום ניסו להביא לפיצולה מחדש של המדינה ב-1994, מה שהוביל למלחמת אזרחים שבה דיכאו כוחות סאלח את מתנגדיו, ואפשרו לו לשמור על כסו.
מאז תחילת ההתקוממות נגד שלטונו של סאלח בינואר השנה, שורה של בעלי ברית שלו ערקו ממחנהו והצטרפו למפגינים נגד המשטר, שהיו מתוסכלים מהשחיתות הפושה ומהאבטלה הגואה. כ-40 אחוז מאזרחי תימן חיים על שני דולרים ליום או פחות, ושליש מהאזרחים סובלים מרעב כרוני.
מאז תחילת ההפגנות נגד משטרו בינואר השנה דיבר סאלח לא פעם על ויתורים שיעשה למפגינים, והבטיח גם להתפטר בתמורה לחסינות שתמנע את העמדתו לדין על הדיכוי האכזרי של ההתקוממות נגדו עד כה. האופוזיציה הסכימה לתוכנית השלום שאותה רקמה המועצה לשיתוף פעולה של מדינות המפרץ הפרסי.
ארה"ב ביקשה: אל תחזור לתימן
בחודש מאי השנה אילצו קרבות רחוב בבירה צנעא בין כוחותיו של סאלח למתנגדיו אלפי תושבים לעזוב את העיר. הדבר עורר את החשש מכאוס שינוצל על-ידי הזרוע התימנית של אל-קאעידה ויאיים גם על סעודיה השכנה, יצואנית הנפט מספר 1 בעולם. מאות בני אדם נהרגו בתימן מאז תחילת המחאה נגד שלטון סאלח, בהם יותר מ-100 בבירה.
סאלח נפצע באורח קשה ב-3 ביוני השנה, כשפצצה אחת או יותר הוטמנו בתוך מסגד בארמון הנשיאות שלו. הוא סובל מכוויות קשות בידיו ונפגע גם בראשו. סאלח נסע לסעודיה ביום שלמחרת כדי לקבל טיפול רפואי. בהמשך החלים וחזר לצנעא. במהלך תקופת ההחלמה שלו הוא הופיע כמה פעמים בפני התקשורת, והבטיח לשוב לתימן בהקדם. ארה"ב, בת בריתו של סאלח, הפצירה בו שלא לשוב לארצו.
לאורך שנות שלטונו התמודד כאמור סאלח עם סכסוכים פנימיים רבים מול קבוצות כוח. אחת הקבוצות הללו הייתה זו של המורדים החות'ים השיעים בצפון תימן. המורדים האלה הם אנשי הזרם הזיידי של האסלאם השיעי, מיעוט שבטי החי בתוך מדינה שעיקר תושביה מוסלמים סונים. גל אלימות שהובילו בשנת 2010 קטע הפסקת אש ארוכה בינם לבין הממשלה, שהחלה בשנת 2004. המורדים האלה מתלוננים על אפליה דתית, חברתית וכלכלית, מבקשים להקים באזור מושבם בתי ספר זיידיים, ומתנגדים להפצת הפונדמנטליזם הסוני בהשראת סעודיה.
גורמים רשמיים בתימן טענו כי המורדים החות'ים מעוניינים למעשה לייסד מחדש את המדינה השיעית שנפלה בשנות ה-60'
של המאה הקודמת, אולם המורדים, שלדברי הממשלה זוכים לסיוע מאיראן, טענו כי הם מגנים על כפריהם מפני דיכוי של הממשלה. במהלך העימות של 2010 הם ניהלו קרבות עזים גם עם הצבא הסעודי, בשל תמיכתו בצבא תימן, והסבו לו אבדות כבדות.
תחת נשיאותו של סאלח נאבקה תימן, מדינה ענייה בת 23 מיליון תושבים, גם בבדלנים הטוענים לקיפוח בדרומה, ובחמושים המשתייכים לארגון הטרור העולמי אל-קאעידה. החמושים האלה ניסו בשנים האחרונות לא פעם לבצע פיגועים מעבר לים - כמו למשל במשלוח חבילות הנפץ לארה"ב ובניסיון לפוצץ מטוס מעל דטרויט בערב חג המולד 2009.
לפנייה לכתב/ת 
