שנה לאסון הכרמל: הנשיקה האחרונה של דימה
שבוע לפני שנספה בשריפה בכרמל הגיע מישר דימיטרי גרשטיין לבקר את אמו וסיפר לה שהציע נישואים לחברתו מורן. "עד לא מזמן הייתי מאחרת לעבודה כי פשוט לא הייתי מצליחה להפסיק לבכות"
בצהרי 2 בדצמבר שעבר שמעה לאריסה גרשטיין על אסון הכרמל, אבל היא לא חשבה שיהיה לה קשר לשריפה הגדולה שהשתוללה, ובוודאי לא לבנה דימיטרי, שהתגייס לשב"ס לאחר שירותו הצבאי ושירת בכלא רמלה. רק מאוחר יותר, כשהתקשרה בעניין אחר לחלוטין למורן, ארוסתו של בנה, היא שמעה אותה בוכה. "שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה שדימה נמצא באוטובוס שנלכד בשריפה".
שנה לאסון הכרמל - הכותרות האחרונות:
נועה מסרבת להשלים: אבא נשרף, הוא לא יחזור
שנה בלי אהובה תומר: "אנחנו פשוט מתגעגעים"
נהרסו הבתים שנשרפו: "כתם שחור על בית אורן"
שנה לאסון: "דוגמנית השב"ס" עדיין חיה בתמונות
שנה עברה מאז השריפה בכרמל, אבל אצל לאריסה (51) ובתה יוליה (32), אמו ואחותו של מישר דימיטרי גרשטיין ז"ל, הכאב עדיין בוער. הן יושבות על הספה בביתה של לאריסה ביפו, שהקימה באחד החדרים פינת זיכרון לזכרו, ומנסות לשחזר את אותו יום נוראי. "עד לא מזמן הייתי מאחרת לעבודה כי פשוט לא הייתי מצליחה להפסיק לבכות", אומרת לאריסה. "אין יום שאני לא נזכרת בו". בתה מוסיפה: "דימה חסר לנו. נשארנו לבד".
הן לא מחפשות נקמה ואין להן כל עניין בחשודים שרשלנותם לכאורה גרמה לשריפה, ושהתיק בעניינם נסגר. אבל אחריות, הן אומרות, יש מי שצריך לקחת. הן מפנות אצבע מאשימה כלפי אלה ששלחו את דימה וחבריו לאירוע, אלה שניהלו אותו ואלה שהזניחו את מערך הכבאות. "מה שלא יעשו עכשיו, הבן שלי כבר לא ייצא מהאדמה", אומרת לאריסה.
יוליה: "גם אם כל חברי הכנסת יישבו בכלא, זה לא יחזיר לי את דימה. אבל בשורה התחתונה לקחו לאירוע סוהרים שלא קיבלו הכשרה מתאימה לכיבוי אש. בחילוץ הנפגעים מהשריפה עשו טעות אחרי טעות. אני לא מאשימה אף אחד, אבל האחריות הייתה על השוטרת (אהובה תומר - י"מ). היא זאת שהורתה לאוטובוס לנסוע אחורה ולא להמשיך. היא ראתה עשן שעלה מבית הכלא, אבל היא לא בדקה ולא ידעה שזאת לא אש רצינית. הם יכלו להמשיך בנסיעה ולא היה קורה להם כלום".
בימים שאחרי השריפה קיבלה המשפחה דיווחים סותרים בקשר למקומו של גרשטיין בשעת מותו. על פי גרסה אחת הוא נהרג בעודו על האוטובוס ועל פי גרסה אחרת מחוצה לו. בסופו של דבר התבררה התמונה הקשה: גרשטיין הספיק לרדת מהאוטובוס ומת בצד הכביש, מאחורי הגדר. "רק התג נשאר ממנו", אומרת לאריסה.
הכנסת הפסידה את דימה
דימיטרי גרשטיין נולד בלבוב שבאוקראינה ב-1983 ועלה לישראל עם אמו, סבתו ואחותו כשהיה בן 10. בתחילה גרו בפתח תקווה, ליד בית דודו, ובהמשך עברו לבת ים עקב הקרבה לתל אביב ולמפעל בו עבדה לאריסה באותם ימים.
"הוא היה הגב שלי", מספרת לאריסה, "הוא עבד כבר מגיל 10 וכל שקל שהרוויח היה נותן לי. לעצמו הוא לא היה קונה כלום. הוא גם ידע לבד איזה מצרכי מזון צריך לקנות לבית, והיה קונה בעצמו".
המפגש האחרון בין דימה לאימו התרחש שבוע לפני השריפה, כשהגיע לביתה, לקח דואר וסיפר על הצעת הנישואין לחברתו, מורן. שיחת הטלפון האחרונה ביניהם הייתה שלושה ימים לפני השריפה. דימה דיבר קצר, כהרגלו, ואמר שהכל בסדר ושהוא מרגיש טוב. "אני זוכרת את הדקות האחרונות של דימה פה בבית", אומרת לאריסה. "הוא ביקש 'אמא, תנשקי אותי'. קמתי ונישקתי אותו בראש".
השתיים מספרות שגרשטיין רצה להתקדם בשב"ס. "תמיד אמרתי שהוא יהיה גנרל גדול", אומרת לאריסה. יוליה מוסיפה: "הוא היה מנהיג. חשבתי שהוא יהיה שר בממשלה. אבל אלוקים לוקח את הטובים והכנסת הפסידה את דימה".
לפנייה לכתב/ת 
