שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מלכת המדבר: אלוהים בפרטים הקטנים בסין
    בכיכר המרכזית בעיר ליג'יאן מתחילות כמה בנות לשיר בספונטניות "מי שמאמין לא מפחד" - והעוצמה והאחווה ששררו שם סחפו גם את המקומיות לחולל במעגלים. במסע "מעורב" של דתיות וחילוניות - כך מתברר - יש גירל פאוור עם ערך מוסף
    בשיתוף מלכת המדבר

     

    אלוהים נמצא בפרטים הקטנים

    ברכת הדרך לטיסה, ברכת הדרך למזוודה, ברכת הדרך לתיק האישי – ולבסוף התג שמכתיר אותי למלכה, אפילו לפני שיצאנו לדרך.

     

    האווירה מיוחדת, נרגשת. יוצאת אל ארץ רחוקה עם קבוצה של בנות שאת חלקן לא פגשתי ולו פעם אחת קודם, ובכל זאת כבר מרגישה חלק. ממה? עוד לא יודעת.

     

    עוצמת עיניים, מנקה מתוך הראש את כל מה שחשבתי קודם, ומכל מה שידעתי (או חשבתי שאני יודעת) על מגזר שלם שלא הכרתי. מרימה את רגל ימין – ויוצאת אל המסע: מלכת המדבר בסין, שבו משתתפות שומרות מסורת וחילוניות.

     

    סין

    נוחתות בסין אחרי מסע של יותר מ-18 שעות.

     

    במשרד הרישוי של קונמינג, פוצחות בריקוד מעגלים סוער לצלילי השיר שעוד יהפוך להמנון של המסע: "מי שמאמין לא מפחד", לעיני צלמי עיתונות סינים המומים.

    יוצאות משם אחרי שיעור תיאוריה סיני מרתק. ממהרות, צריך להגיע אל יעדנו הבא (העיר ליג'יאן) מהר ככל שניתן. שבת בפתח...

     

    ליג'יאן – תחילת המסע

    לאחר טקס פתיחה מרגש קיבלנו את המפתחות לג'יפים.

    יצאנו סוף סוף למסע!

    עברנו את טבילת האש הראשונה על הכבישים הסיניים.

    דרכים קטנות, עקלקלות ומלאות בורות.

    "רכב שומר על רכב" קולה של המדריכה נשמע בקשר,

    ואנחנו מנסות לציית, להתרגל לעובדה שאנחנו נוהגות בג'יפ בארץ רחוקה.

    קולות נרגשים נשמעים מכל עבר: "ג'יפ 7 לא רואה את ג'יפ8!"

    "סמנו כשאתן עוברות את הצומת", קורא קול אחר.

    כך טיפסנו אל הארוחה הראשונה בשטח, לרגלי מקדש בודהיסטי יפהפה.

     

    ארוחה ראשונה בשטח    (צילום: חגית רוזנצוויג)
    ארוחה ראשונה בשטח (צילום: חגית רוזנצוויג)

     

    קבלת שבת

    לבסוף, מגיעות אל המלון. מתחלקות לחדרים ומתארגנות מהר – השבת כבר כאן, צריך להכין את הכל למשימות, לדבר עם הבית ו"להספיק להכין את השבת".

     

    כל-כך יפה לראות את הבנות נקיות וחגיגיות - ככל שבגדי המלכה מאפשרים - מתפללות עם הסידור ביד. יש בזה משהו כל-כך סוחף. נכנסת לחדר, מתיישבת בצד, סופגת.

     

     

    מדליקות נרות שבת (צילום: ענבל הורוביץ)
    מדליקות נרות שבת(צילום: ענבל הורוביץ)

     

    הדלקת נרות, קידוש, זמירות שבת – והכל על טהרת הנשים. כל כך מרגש וכל כך מלוכד. ליל שבת מסתיים מאוחר, ומחר יש יום עמוס במיוחד - אני, יחד עם צוות מקסים שאימץ אותי אל חיקו, צריכות להכין את הסעודה הראשונה של השבת!

     

    את השבת מעבירות בסיורים רגליים בליג'יאן. מקסים. לומדות להכיר אחת את השנייה, ואת כולן יחד. אין חלוקה לצוותים, כבר לא זוכרות מי מסורתית ומי לא.

    כולנו יחד.

     

    רגעים

    שבת בצהריים.

     

    התכנסנו מחוץ למלון, וקראנו ספר תהילים שלם לזכרה ועילוי נשמתה של המלכה מיכל ברנובסקי, שבזכות כוח הרצון שלה, יוצאים היום מסעות של שומרות מסורת, שמכבדים ומתאימים את עצמם לאמונה ולדרך של נשים רבות, שכעת יכולות גם הן לצאת לחוות ולהיחשף להרפתקה המדהימה הזו.

     

    גם המסע הזה – המסע המעורב - יצא בזכותה. אך לצערנו, כוחה לא עמד לה מול מחלת הסרטן.

     

    לקחתי לידי פרק אחד והתחלתי לקרוא. בלי לשים לב, דמעות נקוו בעיני. יש משהו רוחני וכל-כך חזק ברגע כזה, תחושה של "אחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת". אדבר בשם עצמי ואומר שזה היה אחד הרגעים שסימנו עבורי את המסע.

     

    שבת אחרי הצהריים

    המשך טיול רגלי בעיר העתיקה בליג'יאן. בכיכר המרכזית נמצאת אנדרטה של אונסק"ו, המציינת את שימור המסורת של המיעוט הנאשי (מיעוט מטריאכלי שליג'יאן נחשבת לבירתו), ונמצא בה גם גשר פעמוני המזלות. כמה בנות החלו באופן ספונטני לשיר לצלילי ההמנון של המסע "מי שמאמין לא מפחד, את האמונה לאבד". העוצמה והאחווה ששררו שם ברגעים הללו סחפו גם כמה מן התושבות המקומיות לחולל איתנו במעגלים. יש דברים שעוברים ללא מילים.

     

    רוקדות עם המקומיות (צילום: לבנת צדקה)
    רוקדות עם המקומיות(צילום: לבנת צדקה)

     

    היום האחרון של המסע

    על גבעת העפיפונים, בסוף טיול ג'יפים מדהים בשטח מסולע וקופצני במיוחד, כותבת כל אחת את הכאב/ פחד/ עכבות שלה על עפיפון, ומשחררות לאוויר. הרוח חזקה, העפיפונים עפים אל-על חופשיים, מסתבכים ונקשרים האחד בשני, בדיוק כמונו.

     

    ואנחנו צוחקות, מאושרות, משוחררות – מרגישות על גג העולם!

     

    "אלוהים באמת נמצא כאן..." מלמלתי לעצמי. השלמוּת שבפרטים הקטנים – העננים ששופכים צלליות על העמק, ההרים מסביב הירוק של היערות. הכל כמו בידי אמן.

     

    הפחדים של כולנו עפים    (צילום: לבנת צדקה)
    הפחדים של כולנו עפים (צילום: לבנת צדקה)

     

    גבעת העפיפונים (צילום: אדוה עמיחי)
    גבעת העפיפונים(צילום: אדוה עמיחי)

     

    ובסך הכל

    ישנם כמובן רגעי הצחוק, הנאשי, חוויות השירותים הבלתי נגמרות (בול ,קלע?), טאי צ'י שמשה המכונאי הסיני מעביר לנו בעצירה באמצע הדרך, התבלינים, והריח - אוי הריח...

     

    הפסקה באמצע הדרך (צילום: חגית רוזנצוויג)
    הפסקה באמצע הדרך(צילום: חגית רוזנצוויג)

     

    נסיעה בג'יפים 4X4 בדרכים-לא-דרכים ("כולן עוצרות ומעבירות ל L4"), תפילת הדרך כל בוקר

    כשעולים על הג'יפ, כשכולנו תקווה שזה לא יהיה הג'יפ שלנו שייתקע, יידרדר או ייפתח באמצע נסיעה... בין רגעים מרגשים, מצחיקים, כמה מפחידים ומלחיצים – נרקמה רעות מיוחדת, שמגשרת על עמדות, אמונות, גילאים ועדות.

     

    בנימה אישית: יצאתי אחת, חזרתי אחרת.

    מכילה, מכירה ומוקירה.

    עברנו חוויה מעצימה ומעשירה לכולנו – כאחת.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מלכת המדבר: אלוהים בפרטים הקטנים בסין"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים