לעזור להאיטי מניו-ג'רזי
החיים הובילו את גלית סקאג'יו מקיבוץ כברי לניו-ג'רזי. אחר כך הם הובילו אותה, כרופאה מצליחה בניו-יורק, להקמת אירגון המתמקד בשיקום הרפואה בהאיטי של אחרי רעידת האדמה הגדולה
"העבודה ההומניטרית האולטימטיבית היא להעניק ידע לאנשים וזה מה שאני מנסה לעשות. אני מרגישה שנפלה בחלקי זכות ולא מרגישה שאני עושה טובה למישהו", אומרת גלית סקאג'יו בעיניים נוצצות. סקאג'יו, רופאה פנימית בהכשרתה, ישראלית לשעבר המתגוררת בניו-ג'רזי, היא המקימה של "הפרויקט למען חינוך רפואי בהאיטי" (Haiti (Medical Education (HME) Project. בשנתיים שחלפו מאז רעידת האדמה שפקדה את האי הקריבי צברה סקאג'יו קילומטראז' עשיר על קו ניו-יורק-פורט א- פרינס. "אני מקפידה לבקר בהאיטי אחת לחודש. האוכלוסיה המקומית פשוט חודרת לנשמה, אני מרגישה שיש לי שם משפחה נוספת", היא מסבירה את ביקוריה התכופים במדינה הענייה ביותר בחצי הכדור המערבי.
ב-12 בינואר 2010, זיעזעה רעידת אדמה בעוצמה של שבע בסולם ריכטר את האיטי מוכת העוני, השחיתות והתחלואים. הרשויות המקומיות העריכו כי כ-300 אלף איש נקברו תחת ההריסות, אלפים נותרו קטועי גפיים ומיליון וחצי איש הפכו חסרי בית. השטפונות שהגיעו לאחר רעידת האדמה האיצו את הפצת מגיפת הכולירה שהתפשטה במהירות בקרב התושבים. כ-130 ניצולים חולצו מבין ההריסות. עיני העולם עקבו בדאגה אחר ממדי האסון ההומניטרי שפקד את האי. משלחות סיוע מכל קצוות הגלובוס נשלחו למקום, כשהנציגות הישראלית בלטה לטובה בנוף שכונות האוהלים והמרפאות הארעיות שהוקמו באיזור הרעידה. בית חולים שדה כחול-לבן סיפק עזרה ראשונה לנפגעים ולפני כשנה נחנך במקום מרכז שיקום ישראלי בחסות ביה"ח תל השומר. סקאג'יו לא נופפה בשורשיה הישראלים והתמקדה בעשיה, שלא פסקה מאז הרעש.
"נסעתי באוטו אי שם ברחבי ניו-ג'רזי והקשבתי לרדיו", היא מספרת. "שמעתי בחדשות על רעידת אדמה בהאיטי. התגובה האינסטינקטיבית שלי הייתה: 'יו, אני חייבת להיות שם. לא יודעת למה. בכל מקרה היה לי ברור שאני צריכה להגיע לשם ולעזור'. אני הרי לא רמבו שיוצאת להציל את העולם ולא מבצעת ניתוחים, אז חיפשתי דרכים בהן אני יכולה לתרום. חודש וחצי לאחר האסון נחתתי בהאיטי במסגרת משלחת של צוות רפואי מניו-יורק שכלל רופאים ואחיות כשהמטרה היא להקים בית חולים שדה. הקמנו מרפאת נשים ויצא לי אפילו ליילד. זכינו לכינויCharlie’s Angels, אבל אל תכתבי את זה, זה שחצני, לא?", היא מצטנעת.
נראה היה כי המדיה התגייסה לטובת האיטי. הנושא לא ירד מסדר היום במשך שבועות, התקיימו ערבי התרמה טלוויזיונים וסלבריטאים נסעו לשם ברכבות אוויריות. עד כמה האיטי השתקמה מאז?
"אחרי שנים של שלטון מושחת והיעדר תשתיות, תהליך השיקום מאד איטי וכמעט ואינו מורגש בשטח. ערי האוהלים עדיין שם. רק שני אחוזים מההריסות פונו. פגשתי שם מוזיקאים וקולנוענים כמו שאקירה, וויקליף ז'אן. עם שון פן ישבתי בכמה הזדמנויות, הוא עדיין מאד פעיל. בהאיטי אין אבק כוכבים, באים לעזור. התנדבתי במחנה שפן הקים ואני יכולה לספר שהוא זוכה לאותם התנאים של הצוות הרפואי במקום, כולם ישנים באוהל. ידעתי שבאיזשהו שלב, העולם ימשיך הלאה וכי הדרך להציל את האיטי היא לדאוג לעתידה. מטרת הפרויקט שלנו הוא לשקם את מערכת הבריאות במדינה".
סקאג'יו קשרה את חייה עם גורל העם בהאיטי כשפגשה ארבעה סטודנטים לרפואה שסייעו לה בטיפול בנפגעי הרעש. "הם איבדו שם למעשה הכל. ארבעת בתי הספר לרפואה שהיו באי התמוטטו, חלקם על יושביהם. גם בית הספר לאחיות נקבר תחת ההריסות כשבמבנה שהו 400 אחיות. אותם סטודנטים צעירים איבדו בני משפחה, חברים ללימודים, מרצים בכירים ופרופסורים. החלום שלהם להפוך לרופאים מוסמכים נגוז. לא הייתה להם אפשרות להשלים את הלימודים ולעסוק במקצוע, מקצוע שכל כך נדרש במקום. הם נכנסו לליבי עמוק ופיתחתי כלפיהם רגשות ממש כמו לבני משפחה. במהלך הביקור הראשון בהאיטי היה לי ברור שאשוב לשם, אבל לא שיערתי שאחזור כל כך מהר, חודש אחר כך".
רופאה למען רופאים
גלית סקאג'יו שבה לציביליזציה האורבנית של ניו-יורק במטרה לסייע לבניה מחדש של מערכת הבריאות באי ולהקים תשתית בה יוכל לצמוח דור הרופאים החדש בהאיטי. "עם הרקע שלי והנסיון המקצועי שצברתי, מצאתי בדיוק את מה שמתאים לי לעשות וזה בער בעצמותי. כשאת לוקחת על עצמך כזו אחריות ונכנסת לפרויקט בכזו אנרגיה ומחוייבות, זה חייב לבוא מהלב", היא אומרת.
כשברזומה המקצועי שלה תת-התמחות ברפואה ציבורית מטעם אוניברסיטת קולומביה וכשתחושת שליחות מנחה אותה, סקאג'יו הרימה טלפונים, פנתה לקולגות ולרופאים מרחבי ארה"ב וקנדה, חלקם דוברי צרפתית וקריאולית, וגייסה משקיעים. "הפרויקט הינו אירגון ללא מטרות רווח. רתמנו לעניין את טובי המרצים וחברנו לפקולטות מובילות לרפואה שיסמיכו את הסטודנטים. החלטנו לפעול מיידית להכשרת רופאים צעירים שיוכלו להשתלב במהרה כמטפלים בקהילה, זאת עד שנבנה מחדש את הפקולטות, תהליך בניה ארוך, שבהאיטי עלול לקחת שנים. יש לנו מתאם מקומי שם ומתאמת בניו-יורק, ואחת לשבוע, בימי רביעי, אנחנו מקיימים יום הרצאות שמתנהל באמצעות שיחת ועידה בוידאו, החל משבע בבוקר ועד לשמונה בערב. עשרות סטודנטים ורופאים מחמש קליניקות משתתפים בתוכנית". חלק מההרצאות הועברו מחדר ישיבות במונטריאול הישר למסכי וידאו בבירת האיטי, כשהנושאים הנלמדים כוללים מחלות שונות, גישות לאבחון וטיפול, נגיף השפעת והחיסונים המתאימים לו.
גלית סקאג'יו נולדה בקיבוץ כברי לפני 47 שנים. כשהייתה בת עשר החליטו הוריה לעזוב את המסגרת הקיבוצית והמשפחה נדדה ברחבי ישראל. בצבא שירתה כמדריכה בבי"ס שדה באילת ואחר כך כקצינת ת"ש. עם השיחרור התחתנה עם אבי, היום יזם אינטרנט. "התחתנתי בגיל 20. אבי סיים אז את התואר השני במתמטיקה והחלטנו לנסות את אמריקה, לחסוך מעט כסף ולטייל. קנינו רכב ב-500 דולר וחרשנו מחוף אל חוף. הורי היגרו לארה"ב מעט לפנינו והתיישבו בניו-ג'רזי. אבא שלי ממציא פטנטים ועוסק בפיתוח אנרגיה אלטרנטיבית. אנחנו בחרנו דווקא בניו-יורק כנקודת התחלה".
סקאג'יו, שחלמה על קריירה כחוקרת, נרשמה ללימודי ביולוגיה וספרות עברית ב-NYU. לאחר התמחות קיץ במעבדה, המליץ לה מנהל המעבדה להמיר את הניסויים בלימודי רפואה. "הוא אמר לי שיש לי נטייה טבעית לעבוד עם אנשים ופחות עם חיות מעבדה. שמעתי לעצתו והתקבלתי לבית הספר לרפואה ב-NYU". במהלך התואר הראשון במדעי הרפואה נולדה בתה הבכורה, קמה, כיום בת 22. בין הפציינטים והשלמת ההתמחות נולדו אריאל (16) וטליה (13)
.
הילדים הצטרפו אליך לביקורים בהאיטי?
"לא. יש להם את השיגרה שלהם. אבי, בעלי, הצטרף אלי באחד הביקורים".
אקטיביזם רפואי
כמומחית לרפואה פנימית ורפואה ציבורית, מונתה סקאג'יו כפרופסור חבר במרכז הרפואי מונטיפיורי בניו-יורק. היא עבדה במרפאה בברונקס וטיפלה בחולי איידס ובמכורים, שם חידדה את הרגישות החברתית שלה. "אני לא מסכימה להגדרה 'אוכלוסיה קשה'", היא אומרת, "זה תקף גם
היום כבר לא מתים מ-HIV. המחקר מיושם בשטח, לא?
"אני זוכרת שכשהייתי כרופאה צעירה, אנשים בניו-יורק מתו כמו זבובים מאיידס. רחובות שלמים. המודעות למחלה גדלה וההסברה בנושא דרכי ההדבקה כנראה חילחלה. עדיין, 30 שנים אחרי שהתגלתה המגיפה, יש נשאים חדשים שנדבקים. רובם בני נוער שחורים המקיימים יחסים הומוסקסואלים".
מערכת הבריאות בישראל נמצאת במשבר החמור בתולדותיה. המתמחים מתפטרים, המומחים מוחים, אין שר בריאות מכהן וראש הממשלה המליץ לייבא רופאים מהודו. מה דעתך?
"עדיין המצב בארץ טוב מפה. בארה"ב יש 50-40 מיליון איש בלי ביטוח רפואי! אין להם טיפול מונע ובסופו של דבר הם מגיעים לבתי חולים שמחויבים לטפל בהם וזה עולה למדינה הרבה יותר. גם פה לפני שנים היה משבר בעקבות שעות העבודה של המתמחים ובית המשפט פסק על הגבלת שעות העבודה. לא ברור עד כמה זה אכן מיושם, בכל אופן לא למדתי בישראל כך שאני לא יכולה להעיד על סביבת העבודה שם, אבל כמתמחה פה, היו לי משמרות של 36 שעות וזה אכן הרסני ומסוכן. המתמחים חיוניים בכל בית חולים וצריך לזכור כי בריאות היא זכות בסיסית שלנו כאזרחים, אם ברפואה הציבורית ואם בפרטית".
חיבור היסטורי
בין הטיסות, גיוס התרומות לפרויקט והטיפול בפציינטים, סקאג'יו משמשת גם כמורה לראג'ה יוגה. היא מעבירה את השיעורים בביתה בטנפלי, ניו-ג'רזי, כשעלות שיעור היא תרומה המועברת למרכז היוגה בהודו. "אני מתרגלת ראג'ה יוגה כבר שבע שנים. הגעתי עם חברה להודו לטיול והתחברתי ליוגי המקומי שם. התורה של היוגה הזו מבוססת על שליטה והכרה, ריכוז ומדיטציה. כשהמורה ביקר בניו-ג'רזי הוא ביקש שאעביר את הסדנאות והסכמתי. היוגה מאפשרת לי לדעת איפה אני אמורה להיות ולהתמקד במה אני צריכה לעשות".
מה עוד את יכולה לספר על העם בהאיטי?
"האהבה נשפכת מהם. למרות העוני הפיזי, מבחינה תרבותית האיטי היא אחת המדינות העשירות בעולם. למדתי קצת קריאולית כדי להבין טוב יותר את התרבות הזו. אני גם יודעת לחקות מבטא צרפתי כשצריך. אגב, האיטי הייתה הקול המכריע בהצבעת האו"ם על הקמת מדינת ישראל. הם גם קיבלו פליטים יהודים אחרי מלחמת העולם השנייה כשבארה"ב לא אישרו את כניסתם. הנה עוד חיבור היסטורי לעם ולמקום".
