ביום רביעי האחרון השדולה היהודית הליברלית, ג'יי סטריט, ערכה אירוע בו אירחה ארבעה ישראלים יוצאי יחידות קרביות שבאו לדבר על חווית השירות שלהם מעבר לקו הירוק. לפי האתר הרשמי של האירגון, מטרתו היא "להביא לשינוי בעמדה האמריקאית כלפי המזרח התיכון" ולהוות "שלוחה לעמדות פרו-ישראליות ופרו-שלום". האירגון תומך במדינת ישראל ובזכותה לביטחון ורואה בפיתרון של שלום וצדק, של ישראל בטוחה לצד פלשתין עצמאית את התשובה הטובה ביותר לסכסוך המתמשך.

לוקחים אחריות: נועם וינר, גיא גרוסמן, יואב ליטוין ואמיר נתן.

האירגון הוקם ב-2008 על ידי ג'רמי בן-עמי לאחר שרבים בקרב הקהילה היהודית-אמריקאית הגדולה הרגישו שהשדולה הוותיקה איפא"ק מקדמת אג'נדה שאינה עולה בקנה אחד עם ערכי השיוויון והצדק היהודים עליהם גדלו. ההשפעה של ג'יי סטריט על הקהילה היהודית הולכת וגדלה, גם אם היא זוכה לתגובה צוננת, הגובלת בחרם גמור, מהממשלה שבירושלים.

בשנה שעברה נפתחה רשת ישראלית חדשה בתוך ג'יי סטריט המורכבת מישראלים החיים בארה"ב. עדי מהלאל והדס כהן, ראשי הרשת הישראלית, הם אלו שהזמינו לניו-יורק את אמיר נתן, נועם וינר, גיא גרוסמן ויואב ליטוין, שהתייצבו בביתה של פעילת ג'יי סטריט, עורכת הדין האוסטרלית, דיאנה הלר, שנידבה את הלופט היפהפה שלה בסוהו לכבוד האירוע. לאירוע הגיעו כ-60 איש בטווח רחב של גילאים, רובם אמריקאים.

ליטוין שירת בעזה ובלבנון כחובש בצנחנים. גרוסמן ווינר היו ממקימי תנועת "אומץ לסרב", שהוקמה בינואר 2002, כאשר 51 חיילים וקצינים במילואים חתמו על "מכתב הלוחמים", בו הודיעו על סירובם לשרת בשטחי יהודה שומרון וחבל עזה. נתן היה מפקד בצנחנים שלקח חלק בפינוי עזה ב-2005. לארבעתם ההתנדבות ליחידה קרבית בצה"ל נראה דבר טבעי. “השאלה לא הייתה האם להתגייס, השאלה הייתה לאיזו יחידה מובחרת להתנדב", אומר גרוסמן. “אני זוכר את רצח רבין כרגע שהבנתי שאני חייב להיות ביחידה קרבית", מוסיף נתן."אמנם הייתי רק בן 10, אבל שנה אחר כך כבר הצטרפתי לנוער עבודה ולנוער שלום עכשיו. היה לי חשוב שאנשים כמוני יהיו בתוך המערכת. אנשים שלא יוותרו על גישה של כבוד לכל אדם, גם כשהמשימות הן קשות". “אני גדלתי על האמונה שהצבא הישראלי הוא הצבא ההומני ביותר בעולם", אומר גרוסמן, בן להורים ציונים שעלו לישראל מאוסטרליה ואנגליה. “אבל עם הזמן הבנתי שגם אם אני מחייך ואומר תודה כשאני נכנס לעשות חיפוש שרירותי בבית של מישהו, הבושה היא עדיין אינסופית. גם אם אני אומר תודה".

"אין ספק שיש לנוכחות הישראלית בשטחים השפעה חמורה על החברה הישראלית", אומר ליטוין, כיום חוקר מדעי המוח והתנהגות באוניברסיטת רוקפלר. "יש הוכחות חותכות שהקו בין פחד לתוקפנות הוא מאוד דק. קל מאוד לחצות אותו. בשירות שלי בעזה, הפלשתינים היחידים שמצאתי את עצמי מתקשר איתם היו ילדים וזקנים. הפחד משתק אותך ברמה שאתה אפילו לא מסוגל לנסות לתקשר עם האחר". "חשוב לציין שאחוז גבוה מהישראלים מעולם לא עברו את הרי החושך", אומר וינר, עו"ד במקצועו. "יש מנטליות של 'לא רוצה לראות, לא רוצה לשמוע'". "המצב הנוכחי בשטחים יוצר חברה חולה, חברה שחיה בפחד ולא מכונה להתפשר", ממשיך גרוסמן. "הפחד הזה מוביל לגזענות".

לקראת סוף הערב נשאלו הארבעה למה בעצם הם הגיעו לדבר באותו אירוע בסוהו. "בזמן פטרול לילי קבוע בתוך אחד הכפרים, התושבים זיהו שאנחנו ג'יפ ישראלי. כיתרו אותנו ותקפו אותנו. הדרך היחידה שלנו לברוח הייתה לירות. הרגנו שבעה אנשים", אמר גרוסמן בקול חנוק. "הכוחות שבאו לחלץ אותנו הרגו עוד תשעה. אני סוחב איתי אשמה כבדה של 16 אנשים שמתו בגללי. אני פה קודם כל בשביל לקחת אחריות על המעשים שלי ולנסות להפוך את האשמה לתקווה. תקווה שאולי גם המנהיגים שלי יקחו אחריות על המעשים שלהם".

דממה גדולה נפלה בחדר לאחר הדברים הקשים. כשהשומעים האמריקאים ביקשו לדעת איך הם עצמם יוכלו לתרום לשינוי עליו דיברו ארבעת הלוחמים הישראלים, התשובה הייתה ברורה: "ישראל לא יכולה לעשות כלום בלי ארה"ב. זו האחריות שלכם לדאוג שנבחרי הציבור שלכם יפעלו למען פיתרון של שלום, פיתרון של שתי מדינות לשני עמים. היום זה ברור ל-99% מהעולם שאין דרך אחרת".