שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נשות התנ"ך והמודרנה: ספרים על הסכין
    למרות הפרשנויות המוכרות, כבר בתקופת התנ"ך נבראה האישה להיות הבוסית הכמעט כל יכולה בתא המשפחתי הקדוש. הסופרת ענת לויט חוזרת לספר בראשית ומוצאת בו חמש גיבורות שכל התורה על הכתפיים שלהן. ספרים על הסכין

    מה בין חוה, שרה, רבקה, רחל ולאה לאישה המודרנית? כל אישה המבקשת ליצור בימינו זוגיות טובה או לשקם זוגיות רעועה, אל לה להתייגע בעיון בשלל ספרי הדרכה בנושא ואף לא לקבל השראה מיצירות ספרות עבות כרס. כל שעליה לעשות הוא לחזור אחורנית עד למקורות ההשראה הזוגית, עד ימי בריאת אדם וחוה. משם עליה להמשיך ולעיין לעומק בתיאור חייהן של ארבע אימהותנו, שישנם הטוענים כי גברים דכאנֵי נשים שִכתבו אותם. לשם חזרו וקראו בעין רעננה ובלי להיעזר בפרשנויות והתפלפלויות גבריות את רוח הכתוב כנתינתה.

     

    רוצים לקרוא עוד ספרים על הסכין? היכנסו לכאן!

     

    אדם וחווה. היא לא נבראה רק כדי שלאדם לא ישעמם  (צילום: Gettyimages)
    אדם וחווה. היא לא נבראה רק כדי שלאדם לא ישעמם (צילום: Gettyimages)

     

    מה תגלו? שמקדמת דנא נבראה האישה להיות הבוסית הכמעט כל יכולה בתא המשפחתי הקדוש בבוקרו ובערבו של יום - גם אם נהיה עמוסות בפעילות קרייריסטית שהנשים הקדמוניות לא ידעו כמותן. חמש גיבורות בספר אחד די צנום, הלוא הוא ספר בראשית. שם התורה כולה של גבורת הנשים לדורותיהן.

     

    עזר כנגדו: בכלל לא בטוח

    קחו למשל ובתור התחלת מסע מאוחר לגילוי עצמי מכוֹנֵן את חוה, אֵם כל חי, האישה שנבראה כ"סוג ב'" בהיררכיית הבריאה האלוהית את הנזר. בעוד בורא עולם הגה אותה באיחור-מה בתכנון עולמו ורק כדי שתשמש עזר כנגד לאדם שלו, למען לא יהיה לבדו בגן העדן - כי מהו גן עדן לאדם כשאין אישה לצדו - תוך דקתיים מרגע בריאתה הוכיחה האישה הראשונה לאל ולאדם, כי מבחינתה ובעיניה תכנון האל לגבי תכליתה בעולם הנם להד"ם.

     

    שום צו אלוהי לא הרתיע אותה מהתעוררות מלוא חושיה לגילוי מקורות התבונה הטהורה. לא בכדי הלך הנחש אצל האישה ולא אצל הגבר השרוע אי שם מנומנם, אדיש לחקר ומחקר של אסור ומותר, של טוב ורע, של פירות הדעת כנגד בוּרוּת נינוחה המבטיחה חיי נצח משעממים ומשמימים. היכולת המובנית באישה להתפתות לגילוי מיטב מכמני ורזי הבריאה - "ותרא האישה כי טוב העץ למאכל..." (בראשית, ג', ו') - מתגלגלת בה עד מהרה לגילוי תכונתה כמפתה (או שמא פתיינית-על?).

     

    האישה התנ"כית. אולי בעצם פתיינית-על?  (צילום: Gettyimages)
    האישה התנ"כית. אולי בעצם פתיינית-על?

     

    האישה מעצם בריאתה, ולא הגבר, היא שמסוגלת לפתות לכל אשר מתאווה לבה להשיג. היא אפילו אינה נדרשת לדיבור, כי אם רק לתנועה נשית אחת (כמו, למשל, הגשת תפוח אדמדם) שתסמן לגבר שלצדה מה מן הראוי שיעשה כאילו אין לו אלוהים מלבד אשת החיק.

     

    נכון אמנם, כי על מעשה הפיתוי וההתפתות חטף הזוג הראשון עונש כבד מנשוא. אך אם תקראו היטב על חיי הזוגיות של ארבע אימהותנו ושלושה אבותינו, תגלו עד כמה לא צלח גם ניסיון האל לתקן את תקלותיו בתהליך בריאת האישה, שהתבררה עד מהרה כגולם אשר קם על יוצרה.

     

    אכזרית מכול המלכה שרה

    להזכירכן, בנות ישראל, מהו עונשכן הקדמוני? "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך"(בראשית, ג', ט"ז). האומנם יש סימן וזכר בכתוב המקראי להשתוקקות כלשהי של שרה אל האיש שלה אברהם? ומכאן נגזרת התהייה הבאה: האם אכן מילא אברהם את תפקידו כגבר-גבר בתא המשפחה או שמא התנחם והסתפק בתואר הכבוד אבי האומה?

     

    על פי שני מעמדים דרמטיים בחיי הזוג המהולל אפשר לשער שיד שרה היתה על העליונה גם באירועים משפחתיים אחרים, שנותרו באחורי הקלעים של סיפורי המקרא. שני האירועים קשורים, איך לא, דווקא באשת החיק הנוספת, הלוא היא הגר. האומנם סבורים/סבורות אתם/אתן כי אילו שרה אמנו אכן השתוקקה אל בעלה, היא היתה מסוגלת לדחוף אותו אל זרועות שפחתה, גם אם לכאורה נועד הדבר רק למען ייצור פרי בטן? נכון שאמנו הדגולה התעוררה באיחור-מה למשגה שעשתה כאשת איש. אך נראה בעליל כי היה זה לא משום קנאה לבעלה, אלא בגלל חששה למעמדה מחמת זלזול שפחתה לאחר שהתעברה מזרע אדונהּ.

     

    מרגע ששרה מחליטה לעשות מעשה ולהשיב מלחמה שערה תוך התאכזרות גלויה להרה, מתגלה אבינו הראשון במעלה כעבד נרצע של אשתו. כל שהיא מורה לו לעשות, מבוצע על ידו ללא אומר וציוץ. זאת על אף שהתעמרות אשתו כלל וכלל לא מוצאת חן בעיניו. ומי נחלץ לחזק את כניעתו לשלטת הבית האמיתית? אלוהים בכבודו ובעצמו. שימו לב מה הוא מורה לנבחרו בשיא דרמת היקרעותו של אברהם בין שתי נשים: "אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק ייקרא לך זרע" (בראשית, כ"א, י"ב).

     

    האל מרגיע את אברהם, אך מורה לו שלא יתנגד להוראות אשתו, שיבליג ויבלע - גם בלי לעכל - את שליטתה בו. כל זאת למען שמירה על שלום בית ושלמות המשפחה.

     

    לא דוּבים ולא מוּסר

    ומהו השיעור שמזמנת אמנו רבקה לאמיצוֹת שבנשים? דבקוּת במטרה מחייבת לשלל מניפולציות וללא כל בושה. הפליה מופגנת בין שני אחים? קטן עלינו, הנשים. אל לנו להסס ולהתייסר ברגשות אשם בגין הפליה שכזו, ובתנאי שנזהה למשל כי היא נועדה להשיג מטרת-על, ייעוד קדוש שנועד לבן האחד על חשבון נשמתו המקופחת של אחיו התאום. ומה באשר לאבי הבנים? נו טוב, ידיו אמנם נבחרו לקדש בברכת אלוה. אך אותו אל גם פגע במאוֹר עיני בחירו הגבר, ובכך מנע ממנו לזהות את הבן המועדף עליו ושעל פי היררכיית המשפחה היה ראוי בדין לברכת הבכורה.

     

    סיפור זה מלמד, ושוב, כי החוקים וכללי ההתנהגות הראויים להנחות את הנשים במעשיהן - קודם כול בתא המשפחתי שלהן, אבל בהחלט לא רק בו - אינם בהכרח כללי המוסר המקובלים. לנשים יש אינטואיציות חריפות, שמנחות אותן לראייה ארוכת טווח של טובת המשפחה ואפילו האומה. עליהן לדבוק בכישורי היתר שלהן ללא משוא פנים ובלי לעשות חשבון נזקים, העשוי לכלול גם ניצול ציני של מחלות ומומי הבעל.

     

    שתי גיבורות במחיר אחת

    ולקינוח הסעודה הספרותית, שטעמה יישמר עמה לעולם, כדאי לעיין מחדש בתיאור

    דרמת השלישייה רחל-לאה ויעקב. שימו לב שיעקב הוא הגבר הראשון בתורה שנחשף ברגשות אהבה לנציגת המין היפה. ומה אירע לו בעבור או ב"עוון" זאת? הפך בן יום לעבד נרצע גם לאב וגם לשתי בנותיו. בעוד אבינו השלישי עמל שבע שנות עבודת פרך במשק הפטריארך לבן, התחרו ביניהן שתי האחיות לא על לב האביר או על עינוג האבר הזקור, כי אם על זרעו בלבד. וכל זאת למען קניית מעמד ושררה בחוג המשפחה הסוער, שלא היה מבייש שום טלנובלה.

     

    לסיכום נשים מודרניות יקרות: לא דובים (דהיינו, "גברים-גברים") ולא השתוקקות אליהם הם שיביאו לכן את המימוש המיטבי של הפמיניזם. ואנא מכן, אל תיתנו לתחושת החטא לרבוץ לפתח נשמותיכן שעה שאינכן מתפקדות כנשים-נשים על פי מה שחונכתן ואולפתן במהלך דורות רבים ושגויים. כבודה של בת מלך פנימה? לא רצוי, לא הכרחי ולא נכון כלל ועיקר. מקווה ששוכנעתן.

     

    ענת לויט פרסמה לאחרונה את ספרה התשיעי, "יומנה של אישה מודרנית", בהוצאת כנרת זמורה ביתן. זוכת פרס ורטהיים לשירה, פרס ברנשטיין לביקורת ופרס ראש הממשלה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "נשות התנ"ך והמודרנה: ספרים על הסכין"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ענת לויט. "ואל אישך תשוקתך"? לא בטוח
    צילום: מוטי קיקיון
    7 לילות
    מומלצים