אז מה היה לנו אתמול? 50 "מתנחבלים" פרצו לבסיס חטיבת אפרים,
ניקבו כמה צמיגים, ניפצו כמה שמשות ואף העזו לתקוף את מח"ט אפרים, שהסביר שרק בנס לא נפגע. הרבה דברים אירעו אתמול בשומרון ובואו נבחן את הדברים וננסה להיכנס לפרופורציה.
רמת גלעד, יישוב פסטורלי, שהוקם לפני כעשר שנים, הקרקע יהודית, בתוך "הקו הכחול" של מועצת קרני שומרון ובעל תב"ע מאושרת להרחבה, קיבל הודעה בערב, לפיה הפירומן אהוד ברק החליט להרוס את היישוב, על 11 משפחותיו. מרגע זה, נשלחו הילדים לישון אצל קרובים, חפצים יקרים נארזו עקב שמועות על חפצים ש"נעלמו" ונהרסו במקרי גירוש קודמים וכולם נערכו באימה לרגע שבו יושמד עמל חייהם.
עוד בערוץ הדעות
:
מתנחלי יש"ע שותפים לפשע
/ זיו לנצ'נר
אנסטסיה מיכאלי רוצה "ערבים טובים"
/ אייל פרדיס
ממש באותו הזמן, יידו ערבים בקבוקי תבערה לעבר יהודים בגזרה, אבל הצבא היה עסוק מדי בתכנון גירוש היהודים. במרחק של כחצי קילומטר שוכנים שני כפרים ערבים לא-חוקיים, אך איש אינו פוצה פה ומצפצף, לראות ולקנא. כמה חבר'ה הציעו שאת היישוב החדש, אחרי ההרס, נקים בכפרים. בינתיים, הובאו לגזרה דחפורים וגם שלוש פלוגות מג"ב, שנטשו את הגזרות הרגילות לצורך השמדת היישוב. לצורך הטעיית המתיישבים, החל הצבא להפיץ דיס-אינפורמציה בדבר המיקום שבו תתבצע ההריסה וכך נכנסו למעגל האימה עשרות משפחות נוספות.
צבע נזרק על ג'יפ הסמח"ט. זה טרור יהודי? (צילום: יואב זיתון)
כ-1,000 אנשים מנער ועד זקן, נשים וטף, הגיעו לרמת גלעד לתמוך ולחזק ולמנוע פינוי. גם מאות בני נוער הגיעו, כי נמאס להם שמגרשים אותם שוב ושוב. רבים מהם חוו את הגירוש מגוש קטיף, שהותיר צלקות נפשיות ופיזיות רבות. הם בני נוער אמיצים, שכשיגיע הזמן ימסרו את נפשם למען המדינה, נוער שאחוזי ההשתמטות אצלו אפסיים. רק נמאס, נמאס לו לראות אלות שוברות ראשים, נמאס לראות שוטרים מתעללים, שוברים אפים סתם, נמאס לראות נשים ונערות נגררות ומושפלות נפשית ומינית על ידי חבורות שוטרים עמוסי טסטוסטרון, נמאס לראות בתים הרוסים ובאמת סתם, בלי כל סיבה אמיתית.
| תגובות חריפות |
|
| גנץ: "בלתי נתפש" / עומרי אפרים |
|
בעקבות הלילה האלים ביהודה ושומרון, אמר הרמטכ"ל כי מדובר ב"מציאות בלתי סבירה ומסוכנת". בממשלה שוקלים - פעילי ימין קיצוני יורחקו על סמך מידע מודיעיני |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
בעיקר נמאס להם שמפנים נגדם את אחיהם, חיילים שהצבא הצליח לשטוף את מוחם כך שאינם יודעים להבחין בין טוב לרע, שאינם יכולים לעצור, לחשוב ולומר - "די, אני לא יכול. זו פקודה בלתי חוקית בעליל, שלא דגל אדום מתנופף מעליה, כמאמר השופט חשין, אלא 100 דגלים שחורים".
זה נוער שחלקו איבד יקיר או שניים בצבא ובפיגועי טרור, חלקם רק מכירים את משפחת פוגל,
שנרצחה באיתמר, חלקם חברים קרובים וחלקם פחות, אבל שמעו, חוו, הרגישו, הם לא מנותקים. הם רואים כיצד משחררים אלף רוצחים, שחלקם רצחו את יקיריהם. וכיצד הם מתמודדים עם המצב? באיפוק רב! בסך הכול חסמו ציר, בקושי נתיב וחצי, ראיתי את זה. ומה עשו כמה קצינים גיבורים? במקום לבקש סליחה על המצב שתיארתי, החליטו להיכנס בכוח. נמאס לקבל מכות סתם בסימפטום "האשה המוכה". הנוער החזיר, בנימוס, בלי לפגוע, קצת דחיפות וזהו. מי שראה מהצד, ספק צחק ספק בכה, 10 חיילים על 200 חבר'ה. בשכם, סביר להניח שהחיילים לא היו חוזרים. אנחנו זוכרים מה קרה לחיילי המילואים שנקלעו בטעות לרמאללה.
ומה עוד קרה? ניפצו שמשת רכב, אין פצועים. אך האם מישהו יודע שבאותו הלילה ירו שוטרים פלסטינים בבחורים שנכנסו לשכם להתפלל? שיש פצועים? בוודאי שלא, הרי פריצה לבסיס צבאי חמורה בהרבה. עוד יהודי, פחות יהודי, לא נורא, אבל בסיס צבאי? ואז, מקהלת המגנים נכנסה לפעולה. דווקא השכנים "הנאורים", רודפי פרסום, שניסו לגזור קופון על חשבון הנוער. "עברו כל גבול". מה קרה? כשרצחו לכם תושבים מתחת לאף, לא הגבתם ככה, אז על זה? למה מי מת?
אתמול בבוקר התכנסו ראשי המדינה לדיון סוער: "כיצד נטפל בנוער ה'מסוכן'?". כן, קלטו ת'קטע, ראש הממשלה, השב"כ, המוסד, המשטרה, הצבא, כולם שם. אין גבול לטמטום. ואז מחליטים שזהו, ניכנס בהם ביותר כוח, כדי שילמדו לקח, וחוזר חלילה.
והנה מה שנקבל שוב בקרוב: ילדים מנותקים מהוריהם, ישנים אצל קרובים, חוששים, מרטיבים, עשרות משפחות חרדות, שחייהן יירדו לטמיון באבחת כף שופל. שוב מאות בני נוער יחוו מחדש את המראות ויריחו את ריחות ההרס שחוו בעבר, שוב ייזכרו ביקיריהם שנטבחו, במכות שחטפו ובידיים שפגעו. שוב בטחונם של עשרות אלפים ייפגע, ושוב נשמע "סליחה, טעינו", "צדקתם", "אני מתחרט". שוב ושוב ושוב.
אז תתעוררו, תעשו לזה סוף. קצת פרופורציה לא תזיק.
עו"ד יהודה אריה שמעון, אב לשבעה, ותושב חוות גלעד בשומרון
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
