פרשת שבוע כלכלית: תספורת אג"ח והטרדה מינית

• לקריאת טורים נוספים של פרשת שבוע כלכלית
  

פרשת "וישב" מספרת את ההשתלשלות ההיסטורית שהביאה לירידת יעקב ובניו למצרים. גיבור הפרשה הוא יוסף, וכמעט כל הפרשה עוסקת בו.

• בשבוע שעבר: כש-א' מבית הנשיא פוגשת את ד' מפרשת השבוע
  

טעות חינוכית - לעולם לא יבדיל אדם בין בניו

התורה מעידה: "ישראל אהב את יוסף יותר מכל בניו, כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתנת פסים" (בראשית ל"ז, ד'). הנצי"ב מוולאזין אומר, כי יוסף דמה ליעקב אביו יותר מכל הבנים הן במראהו והן בתכונות האופי, ולכן יעקב חיבב אותו ביותר.

אהבה יתרה זו יצרה קנאה ואיבה בין האחים. השנאה הייתה כה גדולה: "וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" (שם ד') השד"ל (שמואל דוד לוצאטו - 1800 איטליה) מפרש, שאחי יוסף לא סבלו אותו עד כדי כך שגם אם פנה אליהם בדברי שלום לא יכלו לשמוע אותו. הספורנו מטיל את האשמה על יעקב. יעקב תופר ליוסף בגד מהודר, כתונת פסים, ובכך גרם לקנאה ולאיבה של האחים.

חשיבות הענווה

יוסף חולם חלומות ומספרם לאחיו ולאביו. בחלומותיו הוא עומד במרכז העולם, אחיו והוריו משתחווים לו. האחים כעסו על התנהגותו המתנשאת וחששו מהתגשמות חלומותיו. בהזדמנות שנקרתה להם הם מכרו אותו לעבד. כך מתגלגל יוסף למצרים לביתו של פוטיפר, שהיה שר בבית פרעה.

כמעט כל הפרשנים מציינים כי הגורם לקנאה בין יוסף לאחיו נבע מכך, שיוסף הוכיח אותם על התנהלות ועל התנהגות לא נכונה: "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם" (שם ל"ז, ג'). במקרים רבים יוסף צדק בביקורת שלו, אך אחיו לא היו מוכנים לשמוע, גבול הסבלנות שלהם נחצה כבר מזמן.

קנאת סופרים תרבה חוכמה? מי עורך נישואין במדינת ישראל?

בשבועות האחרונים היינו עדים למחלוקת בין רבני "צוהר" לבין השר לשירותי דת, הרב יעקב מרגי. למתבונן מהצד נראה, כי לא התקיים כל שיח בין הצדדים. אין מחלוקת, כי רבני "צוהר" פועלים במרץ רב ובהתנדבות כדי להביא זוגות בברית הנישואין. הם פועלים בצורה נאה ומסבירת פנים, ולמעוניינים בכך אין צורך להינשא אצל נציגי הרבנות הראשית המחמירים. זוגות שהיו נישאים בקפריסין או שחיפשו פתרונות אחרים בחרו ברבני "צוהר" כפתרון מקובל ואהוב.

נראה, כי בסיס המחלוקת אינו על עקרון זה או אחר, אלא על יוקרה בלבד. החרדים, כרגיל, נמצאים מחוץ לתמונה. הם אינם מכירים בסמכות הרבנות הראשית והקימו לעצמם מערכות נפרדות. אך למרות זאת הם ממשיכים להתעקש ולהתערב בסדר יומה של הרבנות הראשית.

אין פסול ברבני "צוהר". פעולתם מבורכת וחשובה לחלק משמעותי של העם. "צוהר" קמה כדי להוות פתרון לכל יהודי. רבים אינם חפצים שרב חרדי, שאינו מכיר את אורחם ואת מנהגיהם, יחתן אותם. לכן חשוב, שרבני "צוהר" ימשיכו בפעולתם הברוכה.

הסיפור חוזר על עצמו בנושא של הדרת נשים, שעלה לאחרונה לכותרות. ככלל, לעיתים עצם העיסוק המתוקשר בנושא, לא תורם לפתרונו. לצערי, נראה, כי הטרנד הנוכחי של הדרת נשים נכנס לכיוון הזה של אטימת אוזניים מכל הכיוונים.

הטרדות מיניות

לאחר מכירתו מגיע יוסף לפוטיפר, ושם הוא עובר הטרדות מיניות מאשת אדונו. המקרא מספר: "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. ויהי אחר הדברים האלה ותישא אשת אדניו את עיניה אל יוסף ותאמר: שכבה עמי. וימאן, ויאמר אל אשת אדוניו: הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי" (ל'ט, ו'-ח').

מעל המילה "וימאן" מופיע אחד הטעמים הנדירים, שנקרא שלשלת. ניגון הטעם הוא ארוך ומסולסל ומבטא את ההתלבטות הקשה שעבר יוסף. יוסף מצליח לעמוד בפיתוי: "ותתפסהו בבגדו לאמור שכבה עמי, ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה" (ל"ט, י"ב). יוסף כמעט והתפתה, ורק "דמות דיוקנו של אביו" יעקב, שנראתה לו הצילה אותו. (רש"י על הפסוק).

הטרדה מינית מהווה רעה חולה, והיא מתפשטת בחברה. סקר שבוצע במשרד התעשייה והמסחר מציג נתונים לא מחמיאים, בלשון המעטה, בנושא הטרדה מינית במקומות עבודה. אמירה ברורה של "לא מתאים לי" ותלונה חד-משמעית לגורמי האכיפה תסייע למיגור התופעה .

הכרת הטוב

אשת פוטיפר לא מצליחה בפיתוי, אבל היא מצליחה להעליל על יוסף, והוא מושלך לכלא. בבית הסוהר יוסף רוכש מעמד נכבד. "ויתן שר בית הסוהר ביד יוסף את כל האסירים אשר בבית הסוהר ואת כל אשר עושים שם הוא היה עושה" (ל"ט, כ"ב). בין השאר יוסף עוסק בפתרון החלומות של האסירים. הוא פותר את החלומות של שר המשקים ושל שר האופים.

יוסף מבקש משר המשקים שיזכירהו לטובה לפני פרעה "כי אם זכרתני אתך, כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה" (מ', י"ד). שר המשקים שב לתפקידו, אך לא זוכר את הבטחתו: "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" (מ', כ"ג). מפרשים רבים שואלים מדוע יש חזרה? בפסוק מופיעות המילים: "ולא זכר" ו"וישכחהו", מה בעצם ההבדל ביניהן?

רחמים מלמד הכהן מביא את דברי "המדרש הגדול" ומסביר את ההבדל: "זיכרון" עוסק בזמן ובמקום או באירוע מסוים, ואילו "שיכחה" עוסקת בדברים הקשורים ללב. הסבר זה בעצם מעצים את כפיות הטובה של שר המשקים.

הכרת הטוב היא למעשה מוטיב הקשור גם ללב וגם לזיכרון לטווח קצר. הזיכרון מבדיל את האדם משאר בעלי החיים. מרבית המהלכים שלנו מושתתים על קח ותן, וחשוב שנזכור את כל הטובות שקיבלנו מזולתנו, נכיר טובה ונקרין טוב לכלל.

הטייקונים סומכים על הזיכרון הקצר של הציבור

מהלכי הטייקונים והפירמות הגזלניות בונים על הזיכרון הקצר של האזרח הפשוט. אך עליהם לזכור כי הציבור לא ישכח ויזכור בלבו את הגזל שגזלו אותו. משטמת הציבור כלפי הטייקונים תגדל. הציבור יזכור ש"סיפרו" אותו בניגוד לרצונו. הציבור יזכור את הבונוסים הגדולים שקיבלו הבכירים ללא הצדקה, ואזי יאזינו לדברים שיעלו מחדרי ליבם ויפנו לחלופה טובה והגונה יותר.