עם הרבה הומור: כך סיפרתי לסבתא שאני הומו

עוד על יציאה מהארון בערוץ יחסים:

החלטת לצאת מהארון? עשה את זה נכון

הייתי הומו בארון עד שסיפרתי להורים שלי

אני לא הומו מוחלט, יותר כמו ביסקסואל

מדברים על יציאה מהארון גם בפייסבוק שלנו

אחת הבעיות הגדולות שעולות בעת היציאה מהארון, היא הקושי להצליח ולהתמודד עם המשפחה המבוגרת יותר שלנו. בדרך כלל, כאשר מדובר בסבתא או סבא, מסובך ביותר הוא לנסות ולשכנע אותם שקיימת דעה אחרת, השונה והסותרת אולי, את נסיונם רב השנים. בהרבה מקרים מדובר גם באנשים עם נקודת מבט מעט מיושנת, ואופן התחנכות שונה מזה שאנו זוכים לקבל היום, בעידן הפוסט מודרני.

לא רציתי להדאיג אותם

מרבית חבריי הגאים שסובבים אותי, החליטו במודע שלא לשתף את אותו דור מזדקן בדבר הנטייה המינית שלהם, וזאת עקב מצב רפואי בעייתי או בשל הרצון 'להניח להם לחיות את שארית חייהם ללא דאגות נוספות'. גם אני לא התכוונתי לספר ולשתף את הקשישים במשפחתי, והעדפתי להתרכז דווקא בגרעין המצומצם והקרוב אליי ביותר.

מהר מאד הרגישה אמי חוסר נוחות על כך שאימה אינה שותפה לבשורה, וביקשה את רשותי לספר לה. הרצון העיקרי שלי, בתור נער גאה בתקופת יציאתו מהארון, היה להישאר נאמן לעצמי ולאמת שלי, ולכן הסכמתי לדבר בתקווה שלא יהיה זה תחילתו של קרע במערכת היחסים עם הסבתא שכה אהבתי.

ביקשתי להצחיק אותה. ידעתי שזה יעזור

בהתחלה לא היה קל, לא לי ולא לה. מדובר באישה שהגיעה מרומניה לאחר שחלק ממשפחתה נספה בשואה, בעודה ילדה קטנה, ואילו היא נאלצה לעשות עלייה ארצה לבדה. בישראל היא הכירה והתחתנה עם סבא שלי, ויחד הם הקימו בית. הם חיו בדיוק כפי שחונך הדור ההוא, כאשר הגבר יצא לעבוד ותפקד על תקן המפרנס העיקרי במשפחה, בעוד האישה נשארה בבית, טיפלה בילדים ובילתה את מרבית זמנה בהכנת תבשילים במטבח.

מספר שנים לפני שגילתה אודות הנטיות המיניות שלי, נפטר סבי והשאיר אותה לבד בבית, אותו טיפחו יחד כל חייהם. ידעתי מראש כי לא אזכה לקבל את האישור הראוי ממנה ולכן החלטתי שגם לא אלחם לזכות בו, אלא אשתף איתה פעולה ואנסה לטבל את מה שעבורה מוגדר כ'חדשות רעות', במעט הומור.

השיחות הראשונות והמפגשים מיד לאחר שגילתה, בקלות יכולים היו להביך אותי. זאת במידה והייתי בוחר להיפגע, להיעלב או להאמין בדברים שאמרה. ידעתי כי דבריה הקשים נובעים אך ורק מאהבתה הרבה אליי, וכי אין כאן ניסיון לפגוע בי, אלא פשוט שוני בצורת החשיבה.

במקום להתווכח, העדפתי לצחוק איתה על מה שהוגדר בעיניה כ'בעיה'. על כל אמרה הומופובית שנזרקה לאוויר ברצינות, השבתי בצחוק מתגלגל, עד שהנושא כולו הפך להומוריסטי בפניה. לא רציתי להתעמת עם מישהי שאין ביכולתי לחנך מחדש, ובמקום זה, העדפתי להציג בפניה את חיי כפי שהם – בלי סטריאוטיפים מטופשים, בלי מחלות מין, ללא נידוי חברתי ועם המון קבלה מהסביבה התומכת שלי.

תודה לך, סבתא

בסופו של מקרה, לאחר מספר שנים בהן זכתה להכיר אותי יחד עם הנטייה המינית שלי, ולמרות שבהתחלה התקשתה לחזור לסדר הרגיל בנוגע לדבר, היא ראתה אותי כפי שאני באמת. ללא הסתרות, מסכות או העמדות פנים. השנה היא נפטרה כשלמעלה מ-80 שנים באמתחתה, ולדעתי עם המון גאווה כלפי.

אני והיא היינו מאוד דומים, אמרנו את שחשבנו מבלי להסס (לעיתים עד כדי חוסר טאקט), נלחמנו עבור דעותינו ודבקנו באמת שלנו. היום אני יודע שלא יכולנו לבסס את מערכת היחסים שלנו באף דרך אחרת.

היא הייתה חייבת לדעת את האמת, ועם השנים היא למדה אפילו לקבל זאת, ולשבת בארוחת ערב איתי ועם בן זוגי. הפעם אני אומר לך סבתא – אני אוהב אותך ומודה לך על אמת רבת שנים.

הכותב מוציא לאור, עורך וכתב ראשי בפנזין האורבני והתל אביבי "הכבשה השחורה".