יפה ירקוני הלכה לעולמה
כלת פרס ישראל יפה ירקוני, "זמרת המלחמות" שסבלה בשנים האחרונות ממחלת האלצהיימר, הלכה לעולמה בגיל 86. שרת התרבות: "אבידה גדולה לזמר העברי ולתרבות הישראלית"
יפה ירקוני הלכה לעולמה. "זמרת המלחמות" וכלת פרס ישראל נפטרה היום (א') בבית החולים "רעות" בתל-אביב. בת 86 היתה במותה. הלווייתה של ירקוני תתקיים מחרתיים (ג') ב-14:00 בבית העלמין בקריית שאול, שם ביקשה להיקבר לצד בעלה שייקה ירקוני. ירקוני, שסבלה בשנים האחרונות ממחלה האלצהיימר, הותירה אחריה שלוש בנות, שמונה נכדים ושמונה נינים.
"שיריה ואלבומיה של יפה ירקוני מלווים את מדינת ישראל מאז מלחמת השחרור ולאורך כל שנותיה ומלחמותיה", אמרה ל-ynet שרת התרבות לימור לבנת. "הם הפכו עוד בחייה לנכסי צאן ברזל של המוזיקה הישראלית ונכנסו להיכל התהילה של התרבות הישראלית. יפה ירקוני היתה זמרת ייחודית שזכתה תמיד באהבה גדולה מצד הקהל ולהערכה מקצועית רבה. מותה הוא אבידה גדולה מאוד לזמר העברי ולתרבות הישראלית".
ירקוני היתה מהבולטות והמוערכות בכוכבות הזמר הישראלי. בתחילת דרכה בתחום הבידור היתה רקדנית, ובימי מלחמת העצמאות התגייסה לשירות צבאי. מאוחר יותר הצטרפה לאחת הלהקות הצבאיות הראשונות, להקת ה"חישטרון". אולי בשל נסיונה בעולם הריקוד, התאפיין סגנונה המוזיקלי בתחילה כ"סלוני", מוזיקת ריקודים שהיתה מקובלת בבתי הקפה והמועדונים באותה תקופה ונחשבה בעיני רבים כ"לא פטריוטית". מאידך, הופעותיה במהלך הקרבות במלחמת העצמאות ומלחמות ישראל לאחר מכן הקנו לה את הכינוי "זמרת המלחמות".
ב-1948 הקליטה את שירה הראשון, "עיניים ירוקות", שהפך ללהיט. עם תום המלחמה החלה ירקוני לפעול בעולם המוזיקה הישראלי. בעשרות שנות פעילותה הקליטה מאות שירים, בסגנונות שונים ובשפות רבות.
בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל זכתה להצלחה מסחרית גדולה (אם כי פחות בעיני המבקרים) אך עם חלוף השנים ובעקבות שינויים בטעמו של הקהל הישראלי ובתרבות הישראלית ככלל, נדחקה מפסגת הזמר הישראלי הפופולרי ונודעה בעיקר כזמרת עבר מיתולוגית וכאמנית מצליחה בעולם הילדים. בשנות ה-90 כיכבה ירקוני בתוכנית טלוויזיה לילדים לצד חתנה מאיר סויסה. ב-1998, שנת היובל למדינת ישראל, זכתה בפרס ישראל על תרומה לזמר העברי.
ביום העצמאות 2002, זמן קצר לפני ערב הוקרה שתוכנן לכבודה, התראיינה ירקוני לגלי צה"ל. במהלך הראיון הביעה ביקורת חריפה על פעולות צה"ל במבצע "חומת מגן". הראיון עורר שלל תגובות נזעמות ואף הוביל לביטול ערב ההוקרה המתוכנן. לא מעט אמנים ואישי ציבור יצאו להגנתה של ירקוני ולהגנת חופש הביטוי, וערכו למענה ערב הוקרה חלופי.
החיבור ההיסטורי בין ירקוני למלחמה על הקמתה של מדינת ישראל, הקנה לה מקום בקאנון הלאומי ורבים משיריה כגון "באב אל וואד", "האמיני יום יבוא","הן אפשר", "היו זמנים" ואחרים הפכו לחלק בלתי נפרד מהזיכרון הקולקטיבי הישראלי.
(השתתפה בהכנת הכתבה: מרב יודילוביץ')
