שתף קטע נבחר

הפלישה האנגלו-סקסית: לאמריקאים נוח בישראל

מנכ"ל טבע הנכנס, ג'רמי לוין, הוא ציוני נלהב שמתכוון לנצל את הג'וב כדי לעלות מארה"ב. דמויות מפתח רבות במשק הישראלי, כמו סטנלי פישר, שרי אריסון ומתיו ברונפמן, עשו זאת לפניו והגיעו מעבר לים. מה מקור הקשר הטראנס-אטלנטי ההדוק?

מנכ"ל טבע, שלמה ינאי, הודיע אתמול (ג') כי הוא עוזב את החברה. את מקומו יחליף ג'רמי לוין - יהודי שנולד בדרום אפריקה וחי בארצות הברית, ממש כמו נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. כמו פישר, גם לוין הוא ציוני נלהב שמנצל את הג'וב שקיבל כדי לעלות לישראל.

 

בשוק ההון והתקשורת הכלכלית רחשו אתמול תיאוריות בקשר לחילופי המנהלים בענקית התרופות. אנליסטים הסבירו שלוין, שמגיע מתפקיד בכיר בחברת בריסטוך מאירס, חברה של תרופות מקוריות, עשוי להוציא את טבע מהנישה הגנרית שבה נלכדה. בתשובה לטענה זו ניתן לשאול, ממתי מנכ"ל נבדק לפי תחום העיסוק בחברה הקודמת שלו? האם ינאי, שהגיע לטבע מחברת חומרי ההדברה מכתשים אגן, היה אמור להוביל את טבע לפתח תרופות להגנת הצומח? 

 

פרשנים נועזים יותר העלו טענה לא נעימה: "שוק ההון", הם טוענים, "לא אהב את ינאי". לטענתם, ביצועי החברה בפועל - מכירות ורווחים - היו מדהימים בתקופת ינאי כמו שהיו תמיד, ולמרות זאת "מניית העם" נותרה תקועה על הקרשים. עם זאת, כשהאנליסטים נשאלו מה כל כך הרגיז את המשקיעים אצל ינאי, הם חששו להשיב על השאלה - או לפחות להיות מצוטטים בנושא.

 

"האמת היא שרוב המשקיעים של טבע הם אמריקאים, ומה לעשות: האמריקאים אוהבים ישראלים מרחוק, ולא ממש סומכים עלינו", אומר גורם בכיר בשוק ההון, "טבע צריכה מנהל שהוא גם אמריקאי וגם ישראלי, שידבר לכולם. אבל אל תצטט אותי בשמי".

 

כך או כך, לוין הוא אחד משורה ארוכה של אנשים מהעולם האנגלו-סקסי (דובר האנגלית), ובעיקר יהודים אנגלו-סקסים, שתפשו בעשור האחרון עמדות מפתח בחברה ובמשק הישראלי. עולי ארה"ב, בריטניה ודרום אפריקה מהווים כאחוז מאוכלוסיית ישראל, אבל הם תופסים חלק נכבד מהצמרת הניהולית, הכלכלית והעסקית של המדינה, בלא פרופורציה למספרם.

 

גל ההפרטה עודד את אנשי העסקים

יהודי ארה"ב - מהקבוצות האתנית העשירות בתבל - ויהודים ממדינות דוברות אנגלית אחרות, תמיד עשו כאן עסקים. סוכנות התיווך אנגלו סכסון, למשל, הוקמה בידי דיוויד בלומברג וורנר לובל כבר בשנות ה-60'. אבל בעבר, מעורבותם בארץ התמקדה בעיקר בפילנתרופיה ובתרומות ענק לישראל ולמוסדות התנועה הציונית; בשנים האחרונות, ישראל הפכה עבורם יותר ויותר גם ליעד עסקי.

 

 

אחת המשפחות שהובילה את המגמה הזאת הייתה משפחת אריסון. איל הספנות תד אריסון, אביה של שרי אריסון, נולד בישראל, אבל אחרי מלחמת השחרור ירד לארה"ב; בתו גדלה בארה"ב, אבל שירתה בצה"ל וחיה בישראל כמה שנים בילדותה. ב-1991 הם עלו לישראל, וב-1997 רכשו את השליטה בבנק הפועלים, שנמצאת בידי שרי אריסון עד היום. ב-2003, אחרי מות תד וגירושיה, היא חזרה לארה"ב לאחר שהצהירה ש"נמאס לה מהמקום הזה", אבל בסופו של דבר, היא שבה לישראל.

 

ה"פלישה" הגיעה לשיאה עם גל ההפרטה של העשור הקודם. הממשלה מכרה במאי 2005 את השליטה בחברת התקשורת בזק לשותפות בין מפיק העל הישראלי חיים סבן, שירד לארה"ב, וקרן ההשקעות אייפקס, שנוסדה ונוהלה בידי סר רונלד כהן היהודי-אנגלי ועד היום רוב המשקיעים בה הם יהודים אנגלו-סקסים. אייפקס וסבן מכרו מאז את חלקם בבזק, אבל אייפקס קנתה ב-2007 מתנועת המושבים והתנועה הקיבוצית את השליטה בתנובה, שנמצאת בידיה עד היום. 

 

בתחילת 2006 נמכרה גם השליטה בבנק דיסקונט לאיש העסקים היהודי-קנדי מתיו ברונפמן. ברונפמן הוא נצר למשפחת ברונפמן, משפחה יהודית ממונטריאול המחזיקה בעסקים חובקי עולם באמצעות חברת הענק דיסטיליירס קורפוריישן.

 

מתיו ברונפמן, שעדיין מתגורר בקנדה, הוא אחד מחמשת בניו של אדגר ברונפמן האב, בעל השליטה בחברה, ששימש כ-30 שנה כנשיא הקונגרס היהודי העולמי. למרות זאת, אדגר וכל ילדיו, כולל בנו מתיו, עדיין חיים בקנדה.

 

עוד לפני דיסקונט, רכש ברונפמן הבן ב-2005 מקואופרטיב הקו-אופ את השליטה בזכיינית הישראלית של רשת איקאה.

 

במסיבת עיתונאים שערך בנתניה בעקבות העסקה, הוא הצהיר: "כשסיפרתי לחברים בקנדה ובארה"ב שהחלטתי לעשות כאן עסקים, אמרו לי, 'אתה משוגע. תצטרך להתמודד עם מלחמות, עם בירוקרטיה, עם ועדים... ועם ישראלים'. אבל אני כאן. אני כאן כי אני אוהב את מדינת ישראל וגם בגלל שאני מאמין במשק הישראלי, שעלה על הפסים הנכונים".

 

ברונפמן האב סיים את כהונתו בקונגרס ב-2007 והוחלף בידי מיליארדר אחר: האמריקני רון לאודר, בנה של אסתי לאודר. לאודר הבן, שהונו האישי מוערך בכ-3 מיליארד דולר, מעורב בעסקי המשפחה ומשמש כדירקטור בקונצרן הענק של אמו, אבל את עיקר העשייה בחייו הקדיש לפוליטיקה.

 

הוא נחשב למקורב לראש הממשלה, בנימין נתניהו, ותורם הון עתק לגופים חברתיים בישראל. בעבר הוא לא עשה עסקים בישראל, פרט לנסיונות בודדים בהיי-טק ובהתפלת מים. ב-2007 רכש כרבע ממניות ערוץ 10, ובכך הקל על מצוקתו הכלכלית של הערוץ והציל אותו מסגירה, או לפחות דחה את קיצו בכמה שנים.

 

"לבכירים אמריקאים קל להשתלב במשק הישראלי"

במקביל למיליונרים שהשתלבו בצמרת העסקית של המשק, השתלבו יהודים אמריקאים בתפקידים בכירים בניהול הכלכלי של המדינה. דוגמאות בולטות מאוד, מני רבות, הן, בנוסף לסטנלי פישר, הוא יוג'ין קנדל, ראש המועצה הכלכלית במשרד ראש הממשלה, ושימש כחבר בוועדת ששינסקי ובוועדת טרכטנברג, והכלכלן דן בן דוד, ראש מכון טאוב.

 

נגיד בנק ישראל סטנלי פישר (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
נגיד בנק ישראל סטנלי פישר(צילום: גיל יוחנן)

 

"הכלכלה הישראלית מתייחסת אל הכלכלה האמריקאית כמודל שלה", אומר עדי ערמוני, דיקאן בית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי של המכללה למינהל, "הדמיון, או לפחות, השאיפה להיות דומים, מעודדים את הקשרים וגורמים לכך שלבכירים אמריקאים קל להשתלב בארץ ולהיפך. רוב המומחים הכלכליים הבכירים בישראל למדו באוניברסיטאות אמריקאיות, ממש כמו מומחים כמו פישר וקנדל שמגיעים מאמריקה עצמה".

 

"לאנשים מהעולם האנגלו-סקסי נוח לעשות עסקים בארץ, בגלל שיש דמיון רב בין התרבויות העסקיות בישראל ובמדינות הללו, במיוחד לארה"ב", אומר הרמוני, "לאמריקאים יותר נוח כאן מאשר בסין, או במדינות ערב, ואפילו בחלקים מאירופה. ודאי וודאי כשמדובר ביהודים".

 

שיתוף פעולה בהיי-טק ומירוץ אחר אקזיטים

בשני העשורים האחרונים נמכרו מאות עסקי היי-טק ישראליים גדולים לחברות אמריקניות. גם ההתעניינות האמריקאית בהיי-טק הישראלי היא ותיקה מאוד - מוטורולה פתחה בישראל את מרכז הפיתוח הראשון שלה מחוץ לארה"ב כבר בשנות  ה-60', אבל ב-15 שנה האחרונים שיתוף הפעולה הפך לטרנד לוהט.

 

חברת האינטרנט הישראלית מיראביליס, מפתחת תוכנת איי.סי קיו, הדהימה את ישראל ב-1998 כשנמכרה בכ-400 מיליון דולר לענקית האינטרנט האמריקאית AOL. אחריה באה חברת האינטרנט הירושלמית טריידיום, שנמכרה לוורטיקל נט האמריקאית בשנת 2000 תמורת כחצי מיליארד דולר.

 

סיפורי ההצלחה הפכו למודל למאות חברות ישראליות, שהסתערו על השוק האמריקאי בחיפוש אחר האקזיט, נמכרו במאות מיליונים והפכו למרכזי פיתוח מקומיים של הדוד סם. אחת מעסקאות הענק הללו התרחשה בשנה האחרונה, כשווינטגרה הישראלית, המפתחת מעבדים לחברות תקשורת, נמכרה לPMC האמריקאית בכ-300 מיליון דולר.

 

תרבות הסטארט-אפים הישראלית הפכה לשם דבר בקרב אנשי העסקים הזרים, המכנים את ישראל, "אומת הסטארט-אפ" (Start up Nation) ומרבים לשבח את המשק הישראלי הצומח ואת היצירתיות של העובדים והיזמים הישראלים. בין הסטארט-אפים לרוכשהם נוצרה רשת גדולה של קשרים חברתיים ועסקיים, בתיווכן של קרנות הון סיכון - חברות עסקיות מוול סטריט ומעמק הסיליקון שמגייסות כספים לתעשיית ההיי-טק. באופן לא מפתיע, רבים ממנהלי הקרנות הללו הם יהודים.

 

האקזיט הישראלי-אמריקאי הגדול ביותר התרחש ב-2006 דווקא בתעשייה הכבדה, כשוורן באפט - מיליארדר אמריקני ואחד משלושת האנשים העשירים בעולם - רכש את השליטה במפעל ישקר מתפן תמורת כ-5 מיליארד דולר.

 

במקביל, נעשו עסקאות ענק מהצד השני, כשחברות תרופות אמריקאיות ענקיות נמכרו לטבע, כמו סיקור, שנמכרה לטבע ב-2003 תמורת כ-3.4 מיליארד דולר ואייווקס, שנמכרה ב-2005 בכ-7.4 מיליארד דולר. הרכישות היו חלק מגל רכישות שטבע ביצעה לענקיות תרופות בכל העולם - אבל רובן נעשו בארצות הברית.

 

"הקשרים בין ישראל לארה"ב ולמדינות אנגלו-סקסיות אחרות הדוקים כבר מזמן. מה שהשתנה הוא המשק הישראלי שצמח והתפתח", מציין הרמוני, "פעם לא היו כאן דברים שבאמת עניינו את האמריקאים, היום כמובן שיש. מה שחיזק את החיבור זה ההיי-טק, שב-30 השנים האחרונות הלך ונעשה דומיננטי".

 

המשק האמריקאי והבריטי במשבר עמוק. האם הם משקיעים בישראל כי יש להם פחות במה להשקיע אצלם?

 

"זה לא קשור. המשבר הוא לא צחוק אבל לא כדאי להספיד את הכלכלה האמריקאית. אמריקה מתאוששת וגם בשיא המשבר היא הייתה הכלכלה הגדולה והכי דינמית בעולם. בוודאי כשמשווים אותה לישראל הקטנה. הם משקיעים בישראל כי ישראל הפכה, במובנים מסוימים, לחלק מאמריקה, ולא להיפך".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
שלמה ינאי מודיע על פרישתו
צילום: עוז מרון
ג'רמי לוין נכנס לתפקיד
צילום: עוז מרון
צילום: דנית זיגלר וחגי דקל
שרי אריסון
צילום: דנית זיגלר וחגי דקל
צילום: אבי ולדמן
חיים סבן
צילום: אבי ולדמן
מתיו ברונפמן
צילום: דיוויד קרפ DAVID KARP
מומלצים