שתף קטע נבחר

האמת העירומה על הצניעות

ככל שגופנו העירום מודחק יותר, הסטייה ביחס אליו גוברת. פתאום זרועהּ של ילדה בת 7 הופכת לאובייקט מיני. בואו נוציא את הגוף מהארון. זה לא כזה ביג דיל

טקס העיתון והקפה של הבוקר שלנו מתובל באחרונה באין סוף דיונים על הדרת נשים, שמעלים אצלי באורח בלתי נמנע את השאלה: מהי צניעות? כל אחד והגדרתו האישית: אצל חלקנו מדובר במחשוף עמוק מדי, אצל חלק אחר קרסול חשוף או זרוע לא מכוסה, ואני תוהה אם האשם טמון דווקא בכיסוי עצמו, או שמא ההסתרה היא האשמה העיקרית בחוסר הצניעות. הרי אדם וחווה נולדו עירומים (כמו כולנו) ורק אחרי שטעמו מ"הפרי האסור" החלו ללבוש בגדים ו"להצניע את גופם".  

 

במהלך חיי יצא לי לבקר במקומות שבודקים השקפה אחרת על עירום. בתי מרחצאות אירופיים או חופי נודיסטים, פסטיבלים למיניהם. ראיתי לא פעם ולא פעמיים משפחות שלמות עירומות יחד: אבא, אמא, ילדים וגם סבתא וסבא. הסתובבתי גם אני עירום ליד המוני אנשים ושמתי לב לתופעה משונה. אין זכר ואין סימן למיניות. העירום הופך מיד לדבר שבשגרה. בלי כיסוי והסתרה, העירום נתפש כנוח וכמובן מאליו.

 

עירום כדבר שבשגרה. עומר ברנע (צילום: מיכל בן דויד) (צילום: מיכל בן דויד)
עירום כדבר שבשגרה. עומר ברנע(צילום: מיכל בן דויד)

 

עוד בערוץ הדעות :

המלך העירום יושב בבג"ץ / שאול רוזנפלד

מה עוד צריך לקרות כדי שלדור יפרוש? / חיים משגב

 

מתחת לבגדים כולנו עירומים, רק שרוב הזמן אנחנו לא ממש מודים בזה ומעדיפים לתמרן את הצורה האמיתית שלנו עם בגדים שנועדים להוכיח משהו לעולם: אני צנוע או סקסי, שמן או רזה, מרדן או קונפורמיסט, כל מיני דברים מלבד הצורה הפשוטה שבחר לנו הקדוש ברוך הוא.

 

כל אדם הוא עולם ומלואו

המודל ה"צנוע" הנוכחי נידון לכישלון. גם בחברות ה"צנועות" ביותר דוגמת המדינות האיסלמיות הקיצוניות, כמו איראן, בהן הנשים מוכרחות לכסות כמעט את כל גופן ולהתנהג בצורה "צנועה" ומפוקחות היטב בכל צעד ושעל, יש אין סוף הטרדות מיניות כדבר שבשגרה. גם שם, מתחת לחיג'אב, מורגשות צביטות אלימות בישבן מידי גברים אקראיים ברחוב, גם שם מופרות זכויות נשים נון סטופ בשם הצניעות. ככל שאנו מדחיקים תופעה, היא הולכת וגדלה. ככל שגופנו העירום מודחק יותר, הסטייה ביחס אליו גוברת. עירום מוצנע, כלומר עירום מודחק, הופך עכבר להר. עובדה טבעית ורגילה לחלוטין פתאום מקבלת גוון פורנוגרפי ואסור. פתאום זרועהּ של ילדה בת 7 הופכת לאובייקט מיני, ל"פריצות".  

 

שלא לדבר על חוסר התוחלת המופגן שיש בהשלכה של האשמה שלנו על האחר. כמה נוח להיות אדם "בריא" ולהשליך את האשמה על האדם האחר ה"לא צנוע". במקום לעשות בדק בית לאיזון הפנימי שלנו ולמקום ממנו נובעים ה"יצרים האסורים", חלקנו משתלחים באחר ומאשימים אותו/ה בפיתוי. הכול לכאורה בצידוק חברתי מוסרי בן אלפי שנים. זה לא רק החרדים, שאצלם העניין מגיע לרמות קיצוניות, אלא רוב החברה האנושית. עירום הפך לחטא, עבירה שניתן לעצור ולכלוא או לקנוס בגינה. בהקשר זה נוצרו סולמות ערכיים שונים לכל חברה וחברה - קריטריונים חמורים יותר ופחות לצניעות, שלכולם מכנה משותף: הם גורמים להדרה של הגוף האנושי.

 

כמו בד חלק להקרנה של סרט, כך כיסוי הגוף משמש להקרנה של סרטים על גופנו. אבל האמת העירומה לא משקרת, לא מתמרנת, אנחנו אלה שמקרינים סרטים פורנוגרפיים על המציאות. כיסוי אישה מטעמי צניעות הופך אותה לערווה כאילו שאין עוד דברים בה מלבד המיניות והמין. אבל אנחנו הרי עולם ומלואו, כל אחד מאיתנו. חבל לצמצם את כל הגוף היפה והתמים הזה לכדי תמונת עולם כל כך קטנה. בואו ניתן לעצמנו לנשום. בואו נוציא את הגוף מהארון, נהיה אסירי תודה וגאים ולא נעשה מהמיניות כזה ביג דיל. כולנו בני אדם תלת ממדיים ומורכבים, חבל שבגלל אלמנט אחד נימנע מכל החבילה.

 

מוגש באהבה

 

עומר ברנע,31, מתגורר בניו-יורק מזה ארבע שנים וחצי ולומד משחק

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מתחת לבגדים כולנו עירומים
צילום: מיכל בן דויד
מומלצים