בלוג הספורט של מנחם לס
נבחרת ארה"ב ללונדון, טים טיבו, 64 פצועים בעונה קצרה שמחסלת שחקניה
מי מילל ומי פילל?
מי חלם שריקי רוביו, שחיף ספרדי רזה ולא אתלטי במיוחד יגיע לאן .בי .איי. ויכבוש את הליגה בסערה? אני לא מתכוון לכיבוש סטטיסטיקות קליעה ואסיסטים. אני מתכוון לכיבוש לבבות. להעלאת רמת העניין והציפייה. בטוח שלא אני. לי ישנה בעייה עם שחקני כדורסל אירופאים. אני יודע שכמה מהם טובים. בשיכבה הגבוהה של אנשי ה-7 רגלים (2.13 מ' ומעלה) התחילו אפילו להיות באן בי איי לבנים אירופאים יותר משחורים אמריקאים. זה סתם עניין של 'גילגול'. עוד עשר שנים יכולים לצוץ פתאום שוב הצ'מברליינים, הראסלים, הג'אבארים, היואינגים, הדייוידסונים, והאולג'ואנים של היקום. אבל נכון להיות, מלבד אנדרו ביינום, השחורים נעלמו ממרכז העניינים תחת הסל.
אז אין לי בעייה לקבל אותם, את הפאו ומארק גאסולים, והדרק נוביצקים. אבל פוינט גארד לבן, אירופאי? תגיד שוב, מנחם, פוינט גארד לבן? טוב, יש גורן דראג'יק שהוא שחקן לא רע כלל וכלל. אבל אילו הוא היה לבן אמריקאי אני לא בטוח שהוא היה היום בליגה. היה שארונאס באינדיאנה פייסרס אחרי קריירה קוסמית במכבי ת"א והוא ניכשל קשות, אפילו תחת ידו המגינה של לארי בירד שאוהב שחקנים מוסרים. סטיב נאש אינו אירופאי. טוני פרקר איננו לבן. ז"א לא יכול להיות פוינט גארד לבן אירופאי שיעורר מהפך ממש בליגה, נכון?
לכן ההפתעה היא כה עצומה שריקי רוביו, צימוק רזה בגובה 1.94 מ' כבר חולל מהפך בליגה, והוא בין הרוקיס המשפיעים ביותר מכולם, ולדעתי, היום, מועמד מס' 1 לרוקי השנה. ישנם אפילו כאלה שהתחילו להשוותו לפיט מרביץ' – שניהם רזים, שניהם באותו גובה, שניהם ביישנים, לשניהם עיני ינשוף חודרות ורציניות, ולשניהם שליטה אבסולוטית בכדור עם מסירות מאחורי הגב, בין הרגליים, בסיבוב, ובאלכסון. "אל תשוו אותי לפיט", מבקש ריקי. "הוא היה קודם קלעי ואח"כ פוינט גארד; אני פוינט גארד קודם ואח"כ קלעי. זאת רואים מממוצעו העומד על 10.8 נק' למשחק עם 10.8 אסיסטים ב-46% דיוק. ה-47% שלו מחוץ לקשת הם מדהימים כל כך שבספרד ושאר אירופה מסרבים להאמין. הוא הרי היה כמעט 'אנטי קלעי' באירופה, אז דווקא כאן עם השמירה החזקה עשרת מונים הוא הפך קלעי? תהיה זאת שגיאה להשוותו לפיט מרביץ' שהיה אחד הקולעים המסוכנים והיעילים בכל תולדות הליגה.
מינאפוליס היא עיר תפורה עבורו. לא גדולה מדי כמו ניו-יורק, שיקגו, או לוס אנג'לס בהן הוא היה הולך לאיבוד, לא משנה כמה טוב היה. מיניאפוליה היא עיר גדולה שהיא קטנה. כולם כאילו מכירים את כולם. בניו-יורק ישנם אלף כוכבים: בספורט, בבמה, באופרה, בוול סטריט. במיניאפוליס אתה מיוחד. אתה שייך לעיר. אתה הופך לחלק מהעיר והעיר הופכת לחלק ממך. אתה יכול ללכת ברחוב (אם בא לך להסתובב בקור של מינוס עשרים) ואנשים יברכו אותך בכבוד ב-'האלו' ו-'מה שלומך'. בערים כמו מיניאפוליס נותנים לכוכב כמו רוביו לחיות ולהתפתח, וזה בדיוק מה שיקרה איתו. משפחתו הגיעה לעיר בחג המולד וכולם התפעלו מכל האשוחים והפעמונים לצלילי החג, והכל מכוסה שלג לבן, נקי. המשפחה כולה החליטה לעבור להתגורר בעיר באביב. חברתו גם הגיעה כבר. חזרה לספרד אבל אף היא חוזרת הנה כסטודנטית.
לי נראה שרוביו הגיע הנה להישאר זמן רב מאד.
האם קובי יכול להמשיך ככה?
עוד ערב. עוד 40-פלוס נקודות של קובי בריאנט מהלוס אנג'לס לייקרס. עד מתי יוכל בן ה-34 הזה להמשיך ככה? ביום שלישי הוא קבר 48 נקודות נגד הפיניקס סאנס. ביום חמישי הוסיף 40 נגד היוטה ג'אז, והשומר הטוב ביותר עליו בליגה, ראז'ה בל. אמש נגד קליבלנד עוד 42 נקודות. הוא קפץ לראש קולעי הנקודות בליגה עם 31.2 נקודות למשחק, לפני ה-29.5 נק' של לברון ג'יימס הצעיר ממנו ב-8 שנים, ולפני קווין דוראנט - 25.7 נק' – הצעיר ממנו בעשר שנים.
פתיחת הליגה שלו לא נופלת בדבר מהפתיחות הגדולות ביותר של מייקל ג'ורדן. השאלה הגדולה היא, האם יוכל להמשיך ככה? הוא משחק יותר מדי דקות למשחק. הוא לוקח 40% מהזריקות של כל שחקני הלייקרס. רגליו קפיציות כפי שלא נראו שנים. אמרו שכף ידו פצועה והוא משחק עם תחבושת. פצועה? תארו לכם מה היה עושה עם כף יד בריאה. ואולי התחבושת היא סתם בדיחה של פורים? מין תחפושת-ידית ליופי וסימטריה? לך תדע איתו.
שום תחפושת ושום בטיח. הוא נראה בשיא של מוטיבציה שלא ראיתי ממנו מאז האליפות האחרונה. הנה מה שאמר אחרי עוד 40-פלוס נגד הרוקי מספר אחד בעולם קיירי אירווין: "מה זה משנה תחבושת או לא תחבושת? מה זה משנה כף יד פצועה או לא כף יד פצועה? כף ניד מבריאה ואני מרגיש טוב יותר מיום ליום. אני רוצה לשחק את כל ה-49 דקות ומייק בראון (המאמן) אומר לי שזה "אפ-טו-מי". אני אשחק כמה שארגיש שאני רוצה לשחק, ובינתיים אני רוצה לשחק כל דקה אפשרית!".
אז אם הבנאדם לא על מין 'סם צעירות' חדש שהמציאו, אחרי הכל ממוצעו היום הוא גבוה משהיה ממוצעו כשזכה בתואר "הקלעי מס' 1 של הליגה" ב-2005-6 ו-2006-7, או סטרואידים חדשים שאין יכולת בינתיים לגלותם. הבנאדם משחק טוב יותר משמייקל ג'ורדן שיחק בגילו, או כל אחד אחר בתולדות הכדורסל.
אותה גברת בשינוי אדרת
ג´רי קולנג´לו אמר הבוקר במסיבת עתונאים שנבחרת ארה"ב ללונדון תהיה תערובת של נבחרת 2008 ו-2010. "רק שחקנים שהסכימו להקריב את הקיץ שלהם, להתאמן, ולשחק, יהיו בקבוצה".
רק כדי להבהיר נקודה שהועלתה ע"י דקסטר (אני חושב שהוא, אם לא, קבל התנצלותי!): שחקני 2008 שוחררו מהשתתפות באליפות העולם של 2010. אף אחד לא נתבקש לשחק וסרב.
קולנג´לו הודיע שהוא דיבר עם כל השחקנים שהוא רוצה בסגל וקיבל 100% הסכמה להשתתפות. רקס לוין מרויטרס אמר שה-18 שנקראו להשתתף והסכימו, הם:
***גארדים***
כריס פאול
דרון ויליאמס
דריק רוז
ראסל ווסטברוק
קובי בריאנט
אריק גורדון
דוויין ווייד
סטפן קרי
***פורוורדים***
לברון ג´יימס
קווין דוראנט
קווין לאב
כריס בוש
כרמלו אנטוני
אנדרה איגואדלה
רודי גיי
בלייק גריפין
***סנטרים***
דווייט האוורד
טייסון צ´נדלר
אני הייתי בוחר אחרים עבור סטפן קרי, כריס בוש, רודי גיי, וטייסון צ´נדלר.
מכל הרשימה רק בלייק לא השתתף ב-2010 בגלל פציעה.
קולנג´לו אמר: "זה לא סוד שאנחנו מוסים בגארדים וסמול פורוורדים, אבל אנחנו יותר חלשים בפאוור פורוורד וסנטרים. זה המצב וצריכים לחיות איתו. אני יודע שישנם שחקנים טובים מאד שלא יהיו בנבחרת, אבל ככה זה כשאתה מנג´ר של נבחרת ארה"ב בכדורסל".
אז שמעת על שחקן בשם אנדרו ביינום, קולנג´לו?
אני מעט מאוכזב. הייתי מעדיף נבחרת הרבה יותר צעירה עם שחקנים חדשים. איזה כיף יהיה לראות את קובי, לברון, דוויין, והאווארד מניפים שוב את מדליות הזהב? הייתי מעדיף קבוצה צעירה חדשה הבמבוססת על בלייק גריפין, טיילר הנסבורו, טיי לאוסון, ג´ון וול, ג´יימס הארדן, אנדרו ביינום, רונדו ראז´ון, ווסלי מת´יוס, מונטה אליס, דרן קוליסון, מרכוס ת´ורנתון, דמאר דרוזן, גרג מונרו, טייריק אוואנס, ברנדון ג´נינגס, ומרכוס קאזין.
היה כיף לראות כיצד מייק ששבסקי מצליח לעשות מחבורה כזאת קבומה של ממש!
ב-18 ליוני הקבוצה תצומצם ל-12, והקבוצה תיפגש בלאס ווגאס ב-5 ליולי לשבוע אימונים. הקבוצה תשחק לא יותר מ-3 או 4 משחקי אימון, אחד בלאס ווגאס, אחד בניו יורק, אחד במנצ´סטר, והרביעי במדריד לחגוג את יובל ה-20 של "נבחרת החלומות" של אולימפיאדת ברצלונה ב-1992
עד מתי אלוהים יהיה בצד של טיבו?
טים טיבו הוא הקוורטרבק של הדנבר ברונקוס. לפני כן היה הקוורטרבק של אוניברסיטת פלורידה שאותה הוביל לשתי זכיות באליפות המכללות. הוא בן למשפחה אבנגליסטית-נוצרית אדוקה מאד - אביו הוא מיניסטר בכנסיה איבנגליסטית בפלורידה - וכשהיה שחקן באוניברסיטת פלורידה הוא היה מדביק מסרים מהתורה ומהברית החדשה תחת עיניו. אחרי כל טאצ'דאון הוא כורע ומודה לאלוהים שבשמיים, ובנו מנצרת, הלא הוא יישו מיודענו.
לא היה מומחה פוטבול אחד שלא ניבא לכשלונו המחלט במקצוענים. במכללות הוא הפך למנצח 'גביע הייסמן' הניתן לשחקן הטוב ביותר במכללות בעיקר בגלל נשיאות הכדור שלו כמו 'הפבק', ולא בגלל מסירותיו. אמרו שכל מכניקת הזריקות שלו שגוייה, וזה נכון. אמרו שאין לו כל סכוי באן.אפ.אל, וזה לא נכון: הוא הועלה מתפקיד מחליף לתפקיד הקוורטרבק הראשי אחרי שהדנבר ברונקוס הפסידה ארבעה משחקים רצופים, ומאז - ראה זה פלא - הוא הובילם בשורת נצחונות לראשות הדיביזיה, ומקום בפלייאוף.
ואז שוב אותו סיפור: "אין לו כל צ'אנס נגד פיטסבורג סטילרס הגדולה".
אז מה טיבו עשה - הפעם ללא מסרים תחת עיניו, דבר אסור ע"י הליגה? שיא אישי של 316 יארדס במסירות, כולל מסירה לטאצ'דאון מנצח של 80 יארדס בהארכה, בנצחון מהמם של 23-29 נגד הסטילרס.
המסירה שלו עדיין אינה מושלמת מבחינה ביומכנית. הוא עדיין אינו מוסר קלאסי. אבל הוא יודע דבר אחד: איך לנצח משחקי פוטבול. הכריעה שלו עם אגרוף מקומץ עליו מורכן ראשו כשהוא ממלמל כמה משפטי הודייה לאלוהים שבשמיים על שאיפשר לו עוד נצחון, הפכה למילת פועל לתפילה מסוג זה: "טיבואינג". שחקני תיכון בכל רחבי המדינה החלו לחקות אותו באם הם האמינו או לא באלוהים. הוא הפך לקוורטרבק המדובר ביותר מכולם. אם טיבו והדנבר ברונקוס מנצחים בשבת בערב את הניו-אינגלנד פטריוטס, לא אתפלא אם הוא יוכרז כ-'קדוש'. לטס גו טים טיבו - עם או בלי 'טיבואינג'!
עונה קצרה שמחסלת שחקניה
אני כותב מהאולם באטלנטה בו משחקות עתה אטלנטה האוקס נגד מיאמי היט. ישנם באולם איזה 4,000-5,000 מקומות ריקים. למה? כי היה ידוע כבר מהבוקר שמיאמי היט תופיע ללא חמישה שחקנים: לברון ג'יימס, דוויין ווייד, מייק מילר, אדי קרי, ומייקל גלדינס. אטלנטה משחקת ללא קירק היינריק.
ישנם הערב עוד ארבעה משחקים. 14 שחקנים נוספים לא ישחקו. בכל הליגה ישנם 64 פצועים בין 30 הקבוצות.
מה קורה כאן? מה שקורה היא מכת הפציעות החמורה בתולדות הליגה. על מה ולמה? בגלל ההשבתה הליגה, הליגה קוצרה, אבל הליגה ניסתה לדחוס בתקופה הקצרה כמה שיותר משחקים לקבוצה, למעשה 66 משחקים לקבוצה. כל קבוצה תיאלץ לשחק לפחות פעם אחת בשלושה ימים רצופים. מיאמי המשחקת עתה, משחקת את משחקה ה-4 תוך 5 ימים. אטלנטה תשחק 8 משחקים ב-12 יום. מכת הפציעות שעוברת על ליגת היא דבר שלא זכור לי ב-50 שנות כיסוי האן.בי.איי.
הפציעות מששת המשחקים האחרונים היא מכה שלא כתובה בתורה. הפצועים, מי יותר מי פחות, מדורגות מ-"לא ידוע אם ישחק הערב" עד "פציעה חמורה" מה שקורה הוא שחיטת שחקנים קולקטיבית בגלל ריבוי משחקים, ודרישות על-אנושיות ממש משחקנים. מיאמי איבדה חמישה שחקנים למשחק הערב נגד אטלנטה. אני לא יודע עם מי הם ישחקו. זה לא רק משחק רביעי בחמישה ימים, זה גם טיסות, איחורים בטיסות, מזג אוויר גרוע בחצי מהמדינות עם קבוצו אן.בי.איי., התקררויות בגלל עייפות רבה, חוסר בשנות שינה, ארוחות בזמנים מוזרים, כניסות ויציאות ממקומות מחוממים לקור של מינוס 15 מעלות, והצורך לשחק עם הכל ברמת הכדורסל הגבוהה ביותר בעולם.
לא רק זה, אלא שבגלל מחסור בשחקנים, מאמנים נאלצים להשתמש בשחקנים פצועים או חולים "בשפעת קלה". לא נורא, 38.5 מעלות חום וקצת כאב גרון. "זה יעבור", אומרים המאמנים, אבל זה לא עובר. הפציעות רק הולכות ונישנות, ואז מתעצמות גם בתדירותם וגם ברמתם. הצעירים הללו שכמה מהם כבר לא כל כך צעירים, חושבים שהם יישארו צעירים לעולם, ושהם יכולים להתגבר על הכל. אז יש לי חדשות עבור לברון, ושאר הג´לובים החזקים ביותר בליגה: חיידק קטן מושתן אחד מחסל אתכם. תשחקו פצועים עם "פציעות קלות"? הן תתעצמנה לפציעות רציניות.
והיום הוא רק המשחק הששי העונה מ-66!
