בחני את עצמך: איזו מן אשה את?

נראה לי שמאז שמישהו המציא אותנו וזרק אותנו על פני האדמה, המילה הזאת שמתארת אותנו היא טעונה: "אשה". מה זה אשה? גברים מנסים לפענח את משמעות המילה מאז שהיא קיימת, ותמיד מגיעים לאותה מסקנה: "זה משהו שאני לא מבין". לי, בכל אופן, נראה שלנשים דווקא ממש קל לפענח נשים, להבין מה הן רוצות, מה מניע אותן, למה הן מתכוונות כשהן אומרות 'לא', 'כן' או 'לא יודעת'.

עוד בנושא נשים בערוץ יחסים:

הסירנות של ירושלים: על איסור שירת נשים

פורנו - גרעין האלימות המינית נגד נשים

לא מצליח להבין נשים? האבולוציה מחבבת אותך

אחת כמוך - מאהבת - היא סיוט של כל אשה

נשים מכירות את הנימים העדינים של קנאה, חברות, אכזבה, דיכאון וכל יתר הקפריזות, שכל אשה חווה על בשרה. אבל משום מה, כשאנחנו מציגות את עצמנו החוצה, אנחנו פועלות לפי חוקים אחרים לחלוטין. פתאום מה שהכי חשוב לנו זה התדמית שלנו, שתשלהב ת'חושים ותקבל הרבה לייקים.

להיות אשה נחשבת ויהי מה

בגלל שאנחנו יצורים חברתיים, אנחנו מושפעות (כמו הגברים) ב-100 אחוז מדעת החברה, שקובעת לנו איך צריך להתלבש, לדבר, לאכול, להשתעל, להצליח, להתאהב, ובינינו - גם איך להזיז את האצבע שלנו ממקום למקום.

מאחר ויש לנו מדיה גדושה בדימויים לא מגוונים שמכתיבים מהי: "האשה הנחשבת" - כלומר, שילוב של פמלה אנדרסון, אנג'לינה ג'ולי ופנלופה קרוז, המשוואה הזאת מחייבת אותנו להגיע לתדמית ההזויה הזאת, ויהי מה!

בנוסף לכך, ככבשים הנוטות להכנע לתכתיבי הפרסומאים, אנחנו כבר מאמינות בהחלט ובתמים שזאת התדמית הכי נורמלית ורצויה, שכל נקבה צריכה לענוד על גופה. בשביל זה אנחנו מוכנות לעשות הכל: לנתח, למתוח, להגדיל, לצבוע, לקרוע, לגזור, להגביה, למרוח, למרוט, להידחס, להידרס, לשלם (והרבה), לפנפנן, לנפנף, וככה, בלי לשים לב, את האישיות האמיתית שלנו – לחפף!

ועכשיו, אחרי ששנים אנחנו רודפות אחרי קבלת ה"וי" מהחברה, פתאום קרה דבר וכולם מדברים על זה שזה נורא לא בסדר שאנחנו "אובייקט מיני". הגברים מאשימים את הגברים, הנשים מאשימות את הגברים, החרדים מאשימים את כולם, ואנחנו נותרות עם תדמית של "אובייקט מיני", שאנחנו לא ממש יודעות מה לעשות איתה.

אז לרגל אירועי הימים האחרונים הכנתי לכם רשימת תדמיות לנשים, שלא כולן מבוססות על טהרת ה"אובייקט", אבל כולן נוצרו כתוצאה מדעת החברה. בחני את עצמך - איזו מן אשה את?

האינטלקטואלית

האינטלקטואלית היא אחת שתמיד יש לה מה לומר. גברים ינסו שלא להיכנס איתה לויכוח, אלא אם כן הם בטוחים שהם נורא אינטלקטואליים בעצמם. היא אוהבת לעשות חיים, אבל רק אם הם מסודרים במסגרות מאוד ברורות. המראה שלה אלגנטי ונעים, והיא יודעת להקשיב, גם אם זה ממש לא מעניין אותה. תנו לה לייק!

הזרוקה

הזרוקה אוהבת את המראה המלוכלך. שיער פרוע ובגדים 'מסמורטטים' הם חלק אינטגראלי מהפרסונה שלה. אם שפר מזלה זה גם נראה עליה פיצוץ, ואי לכך היא משתמשת ביכולות האומנותיות שלה להוסיף 'צ'ארם' למראה הזרוק.

בין סיגריה לסיגריה היא פולטת כמה החיים מסריחים, אבל זה בסדר גמור כי תמיד אפשר למצוא דרכים סופר יצירתיות להעלם מהמציאות המדכאת הזאת לכמה שעות או כמה שנים. 

מסריח לי. הזרוקה(צילום: shutterstock)

הקרייריסטית

הקרייריסטית חייבת-חייבת-חייבת לעשות הרבה כסף כדי לענות לשאלה 'כמה היא שווה?'. הקריירה שלה כל כך חשובה עד כדי כך שהיא רומסת בלי לשים לב כל שמץ של סיכוי לקשר שנע לקראתה, וגם זה רק במידה שהגבר אזר טונות של אומץ כדי לנסות לעמוד מול הקשיחות, סליחה, האסרטיביות שלה.

יש כאלה שיגידו שהיא מכורה או 'וורקוהולית', אולם היא תגיד בתגובה: "שימותו הקנאים", כי מבחינתה - היא לגמרי בשליטה. על הנתון הזה אין ויכוח. שליטה זה ה'קאפ אוף טי' שלה.

תמיד בשליטה. הקרייריסטית(צילום: shutterstock)

הסקסית

מטרת חייה היא לממש את המשפט "להיות יפה זה כואב", עד לדרגתו הנמוכה ביותר. בקור ובחמה, היא לא תלבש על עצמה משהו שעובר את קן הישבן, או שלא משאיר את החזה שלה עם קצת אויר לנשימה. וזה לא בגלל שהיא מנסה לעורר את רעבונם של גברים מגילאי 13- 120. זה רק בגלל שיש לה דם מה זה חם, מה אתם רוצים?!

לסקסית אין בעיה שגברים שקועים בעיקר בהזיות כשהם מדברים איתה, והיא ממש לא בענין של להישאר פנויה, אפילו לא למחצית השנייה. החיים יפים, אז תטרפו את הקלפים!

לא תמצאו אותה לבד. הסקסית(צילום: shutterstock)

היעכנה

נו, היא השקיעה בעצמה ברמת הפן והדיאטה בקיץ כשחיפשה חתן, אבל מאז שהיא מצאה, היא ויתרה בגדול על כל המאמצים המייגעים. בעלה לא ימצא אותה עם משהו זוהר יותר מטרנינג שיש לה מאז החטיבה (וגם זה במידה והיא לא עלתה במידה), אבל כשהיא יוצאת לעבודה, היא משתדלת לשים משהו נוח סטייל "אשה אשה". היעכנה היא אישה טובה לפי דעת החברה. אין טענות, תמשיכי להעביר את 70 השנים ברמת הסבלנות הנחוצה.

אל תשנאו אותי, אך גם אני מורכבת מכל הדמויות הנ"ל בשילובים שונים ומשונים. אם "האדם הוא עולם קטן", אז כנראה כולנו כאלה - נעים בין דמויות לפי השתנות המצבים. אבל אם כולנו שטים באותה הסירה של קברניט "מר דעת החברה", השאלה שנשאלת היא: לאן הולכים מכאן?

האשה החדשה

בנקודה דרמטית זו הרשו לי להציג את האשה החדשה. התדמית החיצונית שלה לא מאופיינת או קבועה, אבל בהחלט משקפת את האמת שלה, שעושה אותה יחידה במינה. היא מבטאת את התוכן שלה כאדם, ורוצה להיות הרבה יותר מחיה שצורכת – עובדת – קונה – זורקת – צורכת עד ליום המיתה.

מטבעה היא מעניקה, מחנכת, נותנת השראה ומשפיעה על כל מי שסביבה. אבל הכל נעשה מתוך מחשבת תחילה, להביא את העולם להיות יותר מחובר ופחות קרוע ומחורר. היא מממשת את היכולת המדהימה שניתנה לה מתוקף היותה אשה – להרגיש את האחרים, ולהתחשב בצרכים שלהם.  

תחשבו רק מה יקרה אם נמשיך להיות יפות ומטופחות, אבל נפסיק להסכים להיות רק אובייקט מיני, ואת היכולות ה"מאגיות" שלנו על גברים - נתעל לבניה של עולם טוב יותר. תחשבו מה יקרה אם נדרוש שהפרסומות יתחילו להראות נשים כאלה כנשים הכי שוות.

כי לא הממשלה ולא הטייקונים יביאו את השינוי, אלא דווקא אנחנו - נשים וגברים גם יחד. עלינו לפעול מתוך מחשבה שבכל פעולה שאנו עושים, אנחנו מכריעים את עתיד העולם. כמו שאמרה מרגריט מיד: "לעולם אל תטילו ספק בכך שקבוצה קטנה של אזרחים חושבים ומעורבים חברתית יכולה לשנות את העולם. בפועל, זה הדבר היחיד ששינה אותו אי פעם".

הצטרפו לפייסבוק של ערוץ יחסים ותהיו מעודכנים בכל התכנים, הכתבות והסקרים

• שלי פרץ היא שחקנית, תסריטאית ואמא. פעילה בתנועת הערבות.