איזי גליקסברג. פעם ראשונה שבכורה סטודנטיאלית כלולה בתוכניה הרשמית של המוסד

בכל שנה, "מנהטן סקול אוף מיוזיק" עורך תחרות בה תלמידיו מוזמנים להגיש רעיונות לערב מוזיקלי אותו היו רוצים להעלות. מתוך עשרות הרעיונות נבחרים פרויקט אחד או שניים, שמועלים כהפקה פנימית של בית הספר. בתחרות השנה זכו רוני רשף וישראל (איזי) גליקסברג, שניהם סטודנטים להלחנה, שהגישו הצעה משותפת לשתי אופרות יוצאות דופן שיועלו זו אחרי זו בערב אחד. בניגוד למסורת של בית הספר, ועדת הקבלה החליטה להפיק את ההצעות לא כאירוע פנימי, אלא כהפקה רשמית של המוסד. ההבדל בין אירוע פנימי להפקה רשמית, מסבירים רשף וגליקסברג, הוא כמו ההבדל בין טקס סיום בתיכון למחזה בברודוויי.

"זה מאד יוצא דופן שהצעה של סטודנטים מופקת ברמה כזו", אומר איזי גליקסברג, יוצר האופרה "אונדין". "האופרות בהפקת מנהטן סקול הן מהנחשבות בניו-יורק וזו פעם ראשונה שבכורה סטודנטיאלית כלולה בתוכניה הרשמית של המוסד". "מדובר בהפקה של עשרות אלפי דולרים", מוסיפה רוני רשף, יוצרת האופרה Ambiguous Kafka (או "קפקא הרב-משמעי", בתרגום חופשי ובלתי מתחייב).

רוני ואיזי הכירו עוד באקדמיה למוזיקה בירושלים, בה שניהם למדו לתואר ראשון בהלחנה ועיבוד. איזי למד שנה מתחת לרוני. "הכרנו ברמה של שלום-שלום", היא אומרת. בישראל רוני הלחינה וניגנה גיטרה בלהקת רוק-האינדי משלה, "מים שקטים", שזכתה למידה מסוימת של הכרה. היא גם הלחינה מוזיקה להצגות תיאטרון והייתה מוקסמת מהמדיום, "כי הוא מתמקד בהבעת רגשות. גם במוזיקה זה קיים, אבל כשאתה לומד קומפוזיציה זה לא מה שמתרכזים בו". איזי גליקסברג ניגן בפסנתר ועשה עיבודים לאמנים כמו ברי סחרוף, אסף אבידן והאופרה הישראלית. הוא עבד תמיד על קו התפר בין מוזיקת פופ/רוק למוזיקה קלאסית. ב-2007 רוני עברה לניו-יורק להמשיך את לימודיה, ושם דרכיהם נפרדו.

בניגוד לרוני, שניגנה משחר ילדותה, איזי התחיל ללמוד פסנתר רק במהלך השירות הצבאי. מהרגע שהתחיל לנגן, הוא מספר, "החיים קרו מהר". שנים ספורות אחרי שנגע בפסנתר בפעם הראשונה התקבל ללימודים באקדמיה למוזיקה בירושלים. ב-2011, שנה אחרי שסים את התואר הראשון, כבר היה על מטוס בדרך לניו-יורק, כאן עמד להתחיל בלימודי התואר השני. "זה היה יומיים אחרי שסיימתי פרויקט ענק עם אסף אבידן", אומר איזי. "הרגשתי תשוש, מרוקן. הנה אני על מטוס בדרך לארץ חדשה, בית ספר חדש, התחלה של חים חדשים, ואין לי כלום בראש". בטיסה הקרינו את הסרט 'אונדין', עליו מבוססת האופרה שלו.

אונדין הוא סיפור-עם אירי, הגירסה המקורית ל'בת הים הקטנה' של האנס כריסטיאן אנדרסן. בגירסה שאיזי ראה, אונדין, נימפת ים יפהפיה, היא בת אלמוות. היא מתאהבת בבן אנוש ובוחרת לוותר על חיי הנצח כדי להיות איתו. בן האנוש משיב לה אהבה, אבל מהרגע שהיא נכנסת לתוך זרם הזמן היא מתחילה להזדקן. עם הזמן יופיה דועך, בן האנוש מאבד בה עניין ונוטש אותה לטובת אחרת.

איזי, שגדל במשפחה אורתודוכסית ובחר לעזוב את חיי הדת, התרגש מאוד מסיפור הסרט, שעוסק בסוגיות המרכזיות של חייו: הוויתור על הנצח למען הגשמי והחולף. "הסרט נתן לי השראה מטורפת", הוא אומר. "עוד לפני שהמטוס נחת, ידעתי שאני אעשה עם זה משהו גדול".

איזי החל לעבוד על שיר, אבל הבין במהרה שזה לא מספיק. "מה אתה כבר יכול להגיד ביצירה אחת, בחמש דקות? אם יש לך שעה, אתה יכול באמת להכניס מישהו לעולם שלך, אתה יכול להשפיע עליו", הוא אומר. "ראיתי משהו בכיוון של אלבומי קונצפט: משהו שיש לו נרטיב המשכי, שפה". הוא ראה יצירה שאיננה מוזיקלית בלבד אלא היא בעלת עולם: סיפור, תפאורה, תאורה, תלבושות. זאת צריכה להיות אופרה.

הנחיתה של איזי בניו-יורק הייתה בתחילת 2011. הוא הגיע ללימודי התואר השני במנהטן סקול אוף מיוזיק. כאן הוא נתקל שוב ברוני, שהחלה את לימודי הדוקטורט שלה באותו מוסד. בפברואר הוא הציע לה להגיש הצעה משותפת לתחרות השנתית של בית הספר—לא יצירה קצרה, כנהוג, ולא קונצרט, אלא אופרה שלמה. הרעיון כבש אותה מיד. "ניו-יורק מפוצצת בהזדמנויות, אבל איכשהו לא רדפתי אחריהן", אומרת רוני. "לא הבנתי שאני קהל היעד שלהן, או שלא האמנתי בעצמי מספיק. ואז איזי ידידי הגיע לכאן עם הרבה תעוזה ואמביציה, ואמר: תקשיבי, אנחנו יכולים לעשות כאן משהו ענק!"

גם לרוני היה בקנה רעיון לאופרה לא מסורתית. "עלה לי רעיון לעבוד עם טקסטים קצרים במיוחד. חבר הביא לי מהארץ קובץ כתבים של קפקא, 'היונה שעל הגג'. יש בו סקיצות, טקסטים קצרצרים, רעיונות לא גמורים, שלפעמים אפילו נגמרים בלי נקודה. מה שהדהים אותי זה הריבוד שלהם, כמה שכבות משמעות יש בכל משפט! קפקא יכול לתאר איך נראית העיר בה הוא חי ולשקף באותו המשפט את המצב הנפשי שלו באותו הרגע", היא אומרת. בהשראת הטקסטים של קפקא, רוני חיברה קטע מוזיקלי שבו הנגן גם מדבר וגם מלווה את את הטקסט בנגינה בטובה. משם היא פיתחה סולו לכינור; קטעים נוספים באו בעקבותיו. הגירסה הסופית של האופרה שלה מורכבת מארבעה פרקי סולו ופרק אחרון בו משתתפים כל הכלים בסצינה קפקאית, הומוריסטית וסוריאליסטית.

בימים שנותרו עד המופע שבו יועלו שתי האופרות, רוני ואיזי מתנהלים בהתרגשות ובעצבנות גוברת. "זה מפחיד שאתה יוצר משהו שנהיה כל כך גדול, עד שבשלב מסוים הוא יוצא לך מהידיים", אומרת רוני. רק 48 שעות לפני שהאופרה תעלה יזכו רוני רשף ואיזי גליקסברג לצפות בחזרה הגנרלית ולראות בפעם הראשונה את הרעיון שלהם לובש צורה גשמית: שחקנים, תלבושות, בימוי, תאורה. "עד שעתיים לפני ההופעה, לא נדע איך זה נראה", הם אומרים בחשש. "זה יכול לצאת טוב, אבל זה גם יכול להיות משהו... ענק. דלת לגבהים חדשים!"