בסדר, יורד גשם, הבנו: שירי חורף שנמאסו
עורכים מוזיקליים יקרים, אנחנו פונים אליכם בפנייה נרגשת: הפסיקו לשתף פעולה עם "נוהל גשם" ולשלוף את אותם שירים מיד כשאנחנו מפעילים את הווישרים. קבלו רשימה של שירים נפלאים שנמאסו, כי לא התאפקתם. לגזור ולתלות בתקליטיה

גשם - מאיר בנאי

אני אוהבת את מאיר בנאי. אני חושבת שהוא זמר ויוצר גדול. אלו עורכי המוזיקה ברדיו שלפעמים מנסים להיות קוהרנטים לסיטואציה, ברגעים שממש אפשר לוותר עליהם. נגיד להשמיע את השיר "גשם" ביום של גשם. ובכן. זה נכון שחלקם מקפידים לא לשדר את "Friday I'm In Love" של הקיור ביום שישי, וכן להתעלם מה"בלאדי סאנדיי" דווקא בימי שני. 

 

 

אבל בנוגע לגשם, האסימון כנראה לא ירד. ביום גשם, כך הם סבורים, השיר הזה מתאים לשידור בכל שעות היום, ויותר מפעם אחת. בין אם מדובר על סופה נחשולית, או על טיפטוף חצי דמיוני שעובר תוך דקות - מאיר בנאי מפאר את הרמקולים ברכב, בפקקים, שמגיעים מיד בסמוך לטיפות, ושר לנו "גשם". מדובר אמנם בלהיט ענק, ובקול פוצע ועוצמתי של זמר חד פעמי. אבל אפשר הרי לחשוב על גשם גם כמצב נפשי או מטאפורי. זוהי אמנות. לא רק לחבר בין מצב צבירה למילה המסמנת אותו בחלל הפלייליסט. בחיי שהעיר כבר עייפה. (שרי שביט)

 

מדונה - Rain

אחד השירים החרושים מכולם בימי החורף הוא ללא ספק "Rain", שירה של מדונה מ-1993, שגם כיכב בסיבובי הופעותיה ברחבי העולם.  

 

 

השיר ענק, זה נכון, אבל לא רק שהוא מלווה בצלילי הגשם המעיקים שגם ככה יש לנו מבחוץ, הוא גם נמשך חמש דקות ו-25 שניות, כשאת הפואנטה הבנו אחרי פחות מדקה: גשם יורד, עצוב, גשם יורד, דמעות, עולה על הגבעה או משהו, סיום אופטימי. גשם. סוף סצינה. (עמית קוטלר)

  

בי.ג'יי. תומס - Raindrops Keep Falling On My Head

נו בסדר, השיר הזה היה נורא חמוד בקטע ההוא ב"קיד וקסידי" כשפול ניומן עושה פעלולים עם אופניים. מדובר בקלאסיקה מלודית וחמודה שברט בכרך והאל דיוויד כתבו לבי ג'יי תומס וזכו עליה באוסקר מוצדק, אבל זה היה ב-1969. הצלילים הנאיביים של השיר הזה מיצו את עצמם - בעיקר כשהם חוזרים בכל חורף, כל שבוע, בכל מקום. 

 

 
חורף זה טוב, חשוב ואפילו כיף, אבל כשהאוטובוס לא עוצר בתחנה ומשפריץ עליך מים משל היית שובר גלים בפעם המי יודע כמה, הדבר האחרון שצריך הוא לשמוע שוב את השיר הזה, עם האופטימיות הלא מציאותית שלו. מי ייתן ויעשו עמי חסד קטן תחנות הרדיו, ולפחות ישמיעו מדי פעם גרסה נוספת שלו, שהמאניק סטריט פריצ'רס הקליטו ב-1995, קצת אחרי שהגיטריסט שלהם נעלם ללא שוב. גם היא כבר קצת ישנה, אבל לפחות יש משהו כואב, אמיתי ואפילו קצת מרגש בקול של ג'יימס כשהוא מבטיח בלי לחייך שהעצבות לא תביס אותו (לירון סיני)
 

גשם בעיתו - רותי נבון

"מדינה משוגעת" - איזו קלישאה מרוסקת. אבל במדינה משוגעת, גם הגשם הוא משוגע, לא יודע אם הוא הולך או בא, מטפטף קלות או שובר גגות, מלטף את האדמה, או פוער בה בורות. הגשם אף פעם לא מגיע "בעיתו": כאן שום דבר לא "עוצר", לא "עומד", והגשם אף פעם לא "בא לו בזמן".
 

 

ובכל זאת, כארבעים שנה, בכל פעם שיורד קצת גשם בחוץ, ערוצי הרדיו חוזרים ומשמיעים לנו את שירה של רותי נבון "גשם בעיתו" - וסוף-סוף יש לי את הבמה לזעוק: כמה הוא מעצבן. שיר פופ רך עד קופצני, מתקתק עד כאב, מלא בסתירות פנימיות.

 

למשמע המילים "כמה עצב בוא איתו", אני מיד מתמלאת תוגה, גם אם לפני רגע שאפתי מלוא ריאותיי, ובחדווה, את ריחו. וכשהשיר הזה אונס אותי להיכנס לדיכאון חורפי תוך רחמים עצמיים, מגיעות המילים: "גשם מתוק, גשם נשק, גשם לטף, הבא לי אותו" - אני מתחילה להרגיש את פיצול האישיות מתדפק על חלוני. אולי הגיעה העת שתפסיקו להביא לנו אותו?  (שני שחם)
 

It's Raining Men - Weather Girls

כאילו לא די בכך שבלילות קיציים ומיוזעים אנחנו צריכים לסבול את השיר הזה עודנו נתונים במצב כפית בחתונות שגרתיות במיוחד (פלוס-מינוס 15 דקות לפני המיקס של "אינפקטד") ולצפות בהמון המשולהב מרים ידיים ומוחא כפיים בסנכרון מופתי - אלא שגם בימי גשם קיים סיכוי סביר, שזה יהיה השיר שתקיצו לצליליו, בדיוק כשאתם מכסים את הראש בפוך וחולמים שהיום שבת.

 

 

מדובר בשיר מאוס, לעוס ואופטימי להחריד, שמבקש להכניס בנו עליזות, לפחות כמו ש"I Need a Hero", מבקש להרים אותנו לפיזוז שמח, רגע אחרי ששברו לנו את הלב. עורכים מוזיקליים יקרים, אנא הפנימו: זה לא באמת שיר על גשם, זה לא ממש חם ומחבק - וזה בעיקר נמאס. (עיינה לי)

 

שרון ליפשיץ - קשה בלעדיך

חורף, יותר מאשר זמן לאהבה ולהתכרבלות יחד מתחת לפוך, זהו זמן הפרידות. סביר להניח שלחלק גדול מכם הקוראים, יש סיפור אהבה נשכח שלא התממש והגיע לסופו ביום גשום ליד תנור חימום. כנראה ששעות רבות יחד בתוך הבית, כשאי אפשר לצאת החוצה מבלי להירטב ולהתעצבן, יכולות גם לנתק אוהבים אחד משני. ואז מגיעה תקופת השבר וההסתגלות - בעיקר של הבנות, הבנים בדרך כלל סתם ממשיכים להיות אידיוטים.

 

 

עם התקופה הזו, מגיעים גם הצלילים. העורכים המוזיקליים מתים על "קשה בלעדיך" משתי סיבות: אחת, כי נוסטלגיה מעל גלי האתר תמיד עובדת על הלב הישראלי - והשנייה היא שמדובר כנראה בתיאור מדויק של התקופה בה עוברים את החורף לבד: "קשה לקום בבוקר, לפתוח ת'עיניים, והמיטה ריקה, חושך וקר". אחר כך כמובן מגיע הגשם ואיתו עוד תיאורי בדידות בחורף הקר. אין ספק, יצא לה שיר יפה לשרון ליפשיץ שהלחינה, כתבה וביצעה אותו - אבל חאלס. עצוב וקשה מתחת לפוך? חושבים על כל הבודדים במיטה לבדם? תרימו אותם על הרגליים, אל תגרמו לכולנו לשקוע יחד איתם. (אור ברנע)

 

Here Comes The Rain Again - Eurythmics

מעבר לקלישאות שירי גשם וחורף, הרדיו בדרך כלל סובל גם מקלישאות שדרנים בלתי נמנעות. החתומה מטה יכולה להעיד כי בתחילת דרכה הרדיופונית חטאה בכמה "גם השמיים בוכים היום" ואיזה "השיר הזה כל כך מתאים למה שקורה בחוץ". מאז שבגרתי והפסקתי לדבר על עצמי בגוף שלישי, לא רק שהקלישאות הללו נשחקו ונמאסו - הן גם הפכו למשחק נסיעה קטן שלי עם עצמי: הבה ננחש איזו שורת קישור נדושה תלחש עכשיו השדרנית. וזה קל כמו לנחש מתי ישמיעו את מירי אלוני (באזור נובמבר).

 

 

אז לפעמים העורכים המוזיקליים פשוט עושים את זה נוח יותר לשדרנים: אתם לא צריכים לחשוב על משהו חכם לומר על המוזיקה שאתם משמיעים: ראינו את התחזית אתמול בטלוויזיה, היה שם ציור מפורש של ענן עם טיפות, שלפנו את השיר שיושב על זה בול. תפתחו מיקרופון ותגידו: הנה שוב בא הגשם.  (סטלי סולומונוב)

 

איזה שיר נפלא המאיס עליכם הרדיו? הוציאו את הידיים מהכפפות וטקבקו!

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה בסדר, יורד גשם, הבנו: שירי חורף שנמאסו
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אולי די?
    גשם בעיתו. כמה קיטש בא איתו
    צילום: index open
    מדונה. נרטבת
    עטיפת האלבום
    מאיר בנאי. כי העיר כבר עייפה
    צילום: דוד סקורי
    7 לילות
    ynet ספיישל