תרמית טרזין
מרכז התרבות Y92 מקיים מחווה רבת ממדים לחיי התרבות הענפים שהתקיימו בגטו טרזין, תחת עיניהם של השלטונות הנאצים
"הכוח ליצור, הכוח לחיות – התרבות של טרזין", סדרת אירועים בת חמישה שבועות של Y92 נפתחה בתשעה בינואר. טרזין, עיירה קטנה ומוקפת חומה, לא רחוק מפראג שבצ'כיה, שימשה בעבר כעיר מבצר. ב-1941 הכריז אדולף היטלר על העיר כמקום מקלט ליהודים מרדיפה ומפגעי המלחמה. הוא גם נתן לעיר שם גרמני, טרזינשטאט. בסרט תעמולה שהפיקה מחלקת ההסברה הנאצית נראו יהודים בעלי שם והשפעה מבוהמיה ומורביה, מוזיקאים, סופרים, אמנים ואנשי רוח, מובלים לעיירה הקטנה כדי לחיות בביטחון. מאוחר יותר הצלב האדום הובא למקום לביקורת ונציגיו ראו עיירה שוקקת ובריאה.
התרמית הזו עבדה מספר שנים. העיירה שימשה כתפאורה מוצלחת. יהודי צ'כיה, שהשתלבו היטב בחברה המקומית, לא האמינו לשמועות שהחלו להגיע מאוחר יותר על רצח העם במזרח, במיוחד לנוכח החיים הנוחים בטרזין. בפועל, טרזינשטאט היה מחנה ריכוז זמני של יהודים בדרכם למחנות עבודה ולהשמדה. בעיירה המקורית חיו כ-7000 צ'כים, אבל בגטו היהודי שנקרא טרזינשטאט נדחסו בצפיפות בין 25,000 ל-58,000 יהודים, בדרכם למחנות אחרים ולמוות. צפיפות, רעב ומגפות היו מנת חלקם של יושביו ובסך הכל, בארבע שנות קיומו של המקום, מתו בטרזין 97,297 יהודים.
כדי להקל על התרמית, הנאצים אפשרו ליהודים לשמור על כמה מחפציהם האישיים, ובאופן מעורר השתאות פן אחד של השקר הפך לאמת: מהגיהנום הזה התפתחה חממה תרבותית שוקקת. הקהילה שמרה על צלם אנוש באמצעות שימור התרבות. בגטו פעלה להקת ג'אז, מקהלה וקברטים הועלו במקום. בשנות פעילות הגטו נישאו בו למעלה מ-2,400 הרצאות בנושאים שונים. נערכו בה הקראות שירה ותצוגות אמנות ואסירי הגטו חלקם ספרי קריאה בספריה מרכזית. אחד האוצרות התרבותיים היחודיים לטרזין הוא אוסף היצירות המוזיקליות שהולחנו ובוצעו בה בידי מלחינים יהודים כמו ויקטור אולמן, האנס קראסה, גדעון קליין, פאבל האס ועוד.
כמחווה וזיכרון לחיי התרבות העשירים שבגטו טרזין, החליטו ב-Y92 ליצור סדרת אירועים בין-תחומית ובהיקף נרחב. התוכנית כוללת קונצרטים, הופעות מחול, הרצאות, הקראות, הקרנות סרטים ושיחות עם ניצולים מהמחנה. הסופר הצ'כי הידוע, איבן קלימה, בעצמו ניצול המחנה, יקריא מספרו. טרזין הייתה "שילוב בלתי רגיל של עמידות הרוח, והישרדות כדרך חיי הרוח, שזה עניין את כולם", אומרת חנה ארי-גייפמן, מנהלת מרכז טיש לאמניות של מרכז התרבות שבאפר איסט סייד. "מתכננים מכל תחומי ה-Y92 התעניינו בתופעת טרזין", והם התכנסו לתרום מכישרונותיהם ויצירתם לפרויקט המורחב.
"טרזין היה האובססיה האישית שלי בחמישים השנים האחרונות", מוה ארי-גייפמן בראיון ל-Jewish Voice. "כמעט כל המשפחה שלי עברה בטרזין וסיימה את דרכה באשוויץ. כשהייתי ילדה, שמלה עם טלאי צהוב הייתה תלוייה אצלנו בארון. מתחילים לשאול שאלות כשרואים משהו זה. ... אמא שלי – אמא שלה, אחיה, הדודים ובני הדודים שלה – כולם עברו דרך הגיהנום הזה".
הוריה של ארי-גייפמן הצליחו להימלט מצ'כיה הכבושה ב-1939 והגיעו לפלשתינה. חנה עצמה החלה לחקור את הארכיבים מטרזין ב-1974, ומצאה תיעוד פרטני ומדהים של חיי התרבות הענפים שם. המימצאים האלו הם הבסיס לתוכנית העולה כעת ב-Y92, בעיר בה התרבות היהודית עדיין פורחת ומשגשגת.
לפרטים:
