המעושרת לאה שנירר: עכשיו מבינים למה פאן לי?

אני זוכרת את התחקירנית שהגיעה אלי הביתה בפגישה הראשונה. היא היתה מלאת התלהבות כהר געש תוסס בגלל כמות הזוויות והנושאים המעניינים שגילתה בדמות שלי. אמרתי לה שכבר עברתי הרבה דברים בחיים, אבל טלוויזיה עדיין לא עשיתי. אמנם יש לי ניסיון במה מעולם האירובי והפילאטיס, אבל אפשר לומר שבאיזשהו מקום חלמתי להופיע גם בטלוויזיה. ואף פעם לא מאוחר מדי לנסות.

איזה פאן היה: ה"מעושרות" נחשפות ב-ynet

• ניקול ראידמן: "יש לי ביצים מפלדה"
• ענבר שנהב: "לפעמים מחיר החשיפה כבד"
• טלי סיני-ריקליס: "אני דוגמה לכוח ותקווה"
  

לאה שנירר. "ניסיון הבמה שלי מגיע משיעורי הפילאטיס"(צילום: אלכס ליפקין)

לא הייתי מוכנה להשתתף בשום תוכנית שיש בה הדחות. אני לא רואה איך מדיחים אותי. אחרי כל מה שעברתי בחיים, אותי לא ידיחו! תוכנית כמו "מעושרות", שמתעדת את החיים שלנו, היא הזדמנות טובה לתת השראה וכוח. הבאתי הרבה תוכן מגוון לתוכנית. נהניתי מאוד מהחוויה וסימנתי עוד V בחיים.

טלי סיני מי?

כשהיוצרת אורנה בן דור הודיעה לי שטלי סיני-ריקליס נמצאת בקאסט - לא רציתי לעשות את התוכנית. פרץ אצלי כאב רדום. שנים רבות עברו מאז שהיינו שכנות והזיכרונות לא מרפים. זכרתי את הניכור והעלבון כשלא פתחה לי את הדלת והלב. וזה קרה בדיוק בתקופה הקשה בחיי: עבדתי קשה למחייתי, הייתי מורה לאירובי, בחורה צעירה ובודדה בעיר הגדולה. קשה להסביר את הבדידות הזאת.

באחת השבתות, בשביל לא להיות לבד, ישנתי אצל זוג חברים טובים. הם הלכו לארוחה אצל טלי ואריק ובדקו האם יש אפשרות שאני אבוא איתם. טלי היתה אז בשיאה. אשת סלב בלה לה לנד. ואני? כנראה לא הייתי אטרקטיבית מספיק כדי להיות שם. לא הייתי סלבריטאית, לא הייתי עשירה ואת טלי כנראה לא עניין להזמין הביתה מורה לאירובי. ההתעלמות הזו כנראה הביאה אותי להיות הדבר שאי אפשר להתעלם ממנו שאני היום.

טלי סיני-ריקליס. "היא חיה בלה לה לנד, אבל סלחתי"(צילום: ענת מוסברג)

טלי אפילו לא זכרה את זה, אבל לי זה נתן דרייב. "חכי חכי", אמרתי אז בליבי, כמו שאומרים למלכת הכיתה ומחכים שנים לנופף לה לשלום מבעד למסך תוך מלמול: "תהני לך שם". ואז פתאום אורנה בן דור מחזירה אותי אחורה בזמן. זה הציף בי כעס שברחתי ממנו שנים. לא רציתי להסתכל לתקופה ההיא בעיניים. ואז חשבתי לעצמי שבעצם עבר כל כך הרבה זמן ואני סתם קטנונית. אחרי שיחה עם צחי בעלי, החלטתי שאף פעם לא מאוחר לסגור מעגל ולתקן את העבר.

צילומי התכנית היו הפעם הראשונה שראיתי את טלי אחרי 25 שנה. ידעתי שאני הולכת להמם אותה. היא באמת לא ידעה על מה אני כועסת, וביום ההולדת של ניקול, בחרתי להיכנס ולתת לה נשיקה כאילו כלום. זה הימם את כולם. היא לא הבינה, אבל אני בכל זאת סולחת.

פאן לי כתפיסת חיים

לבחור בפאן! זאת תפיסת העולם שלי. כל יום שבו אנחנו קמים שלמים ובריאים הוא יום הולדת. זה להרוויח יום. אפשר לבחור להישאר במיטה, אבל אפשר להתלבש היטב, לשים ליפסטיק וללכת לעבודה - ושואו טיים!

בגלל תפיסת העולם הזאת בחרתי במקצוע שלי: מדריכת כושר, אירובי ובעלת סטודיו לפילאטיס. כל דבר בסטודיו הזה נושם לאה. התחלתי בתחום האירובי שהיה בעצמו שואו גדול: במה, מאות מתאמנים, מוזיקה, תאורה והרבה אדרנלין באוויר. במשך השנים, אחרי פריצת הדיסק בגב, עברתי לפילאטיס. ספורט עבורי זה תרפיה. אני מאוד מאמינה בדרך שלי ולכן העסק שלי מצליח. What you see is what you get.

אני רוצה לאהוב את עצמי. אני כל יום בוחרת לאהוב את עצמי. נכנסות אלי לסטודיו נשים ואני אומרת להן: "דבר ראשון - את חייבת לאהוב את עצמך". מי שאוהב את עצמו ומאמין בעצמו משדר הצלחה ואוהבים אותו בחזרה. חלק גדול מהאמונה הזאת הוא הטיפוח. לחיצוניות יש השפעה גדולה על התחושה הפנימית וגם השפעה על איך הסביבה רואה אותך ומגיבה אליך.

בוטוקס זה פאן

בוטוקס זה דבר נפלא ויש היום הרבה קרמים מצוינים. וזו לא פונקציה של כסף. היום יש קרמים שווים לכל כיס וכל אחת יכולה לקנות איפור, להתאפר ולהרגיש מטופחת.

"אם אין אני לי, מי לי", אני מטיפה לנשים. אנחנו חייבות לפרגן לעצמנו. הגוף שלנו הוא יצירת אומנות שצריך לטפח אותה.

אני מקבלת הרבה תגובות מרגשות וזה אולי אחד הדברים הכי טובים שיצאו מ"מעושרות". נשים וגברים באים ואומרים לי - "נתת לי את הכוח ללכת לעשות בשביל עצמי. ללכת לעבודה, לטפח, ללכת לספר, לקוסמטיקאית, לפילאטיס ולעשות בוטוקס". אז אם הצלחתי להביא אנשים למצב שהם עושים משהו בשביל עצמם - שאפו.

אייל גולן - חוּם ומצליח

לפני 15 שנה הבת של צחי התחתנה ואייל גולן הגיע להופיע. זה היה חיבור ממבט ראשון. ישר ראיתי סיפור חיים ולחלוחית בעין שמשקפת לי רגש וסיפור הצלחה. מאותו הרגע נולדה חברות גדולה. הרגישות שלו והחברות המסורה טוטאלית שלו הביאו לחיבור צמוד וענק. וכן, גם היום אני בוכה כשהוא שר "אלוהי אלוהים".

איל גולן ולאה שנירר. "חיבור צמוד וענק"(צילום: ערוץ 10)

לסיכום - ברור שפאן לי

ועכשיו אני יושבת עם עצמי ולא בנחת. אמנם עשיתי וראיתי הרבה, אבל עדיין הגלגלים לא עוצרים מלחשוב על הצעד הבא. מה יהיה הלאה? אני תמיד מפתיעה ומחדשת. מחפשת אחר חוויות ואתגרים. אף פעם לא מאוחר מדי לחלום חלומות ולהגשים אותם.