שתף קטע נבחר

כוכב הכלב סיריוס

המצרים הקדמונים השתמשו בו לניבוי גאות הנילוס, צבעו לבן והוא נראה היטב בשמי הערב הקרים. הכל על הכוכב סיריוס, בשמו העברי – אברק

אחד מגרמי השמים המושכים את שימת ליבנו בלילות החורף הקרים הוא כוכב השבת הבהיר ביותר – סיריוס, או בשמו העברי – אברק. מקור שמו במילה היוונית זאיר, שפירושה להאיר או משיבוש שמו של האל המצרי אוסיריס. כוכב זה מופיע בשעות הערב והלילה המוקדמות מעל האופק הדרומי ואי אפשר לטעות בו בשל זוהרו הגדול, כאשר רק כוכב הלכת צדק המצוי ברום השמים עולה עליו בבהירותו.

 

  עוד ב-ynet מדע:

 

הגוון של של סיריוס לבן והוא מצוי בהמשך הקו שמתווים שלושת כוכבי החגורה של אוריון הציד מצוי צפונית לו (למציאת קבוצות הכלב הגדול ואוריון אפשר להיעזר במפת הכוכבים המסתובבת). סיריוס בולט בגונו הלבן וכאשר הוא מצוי נמוך מעל האופק, נשבר אורו העז באטמוספירה והוא מנצנץ בכל צבעי הקשת. תופעה זו גם שכיחה בלילות בהם האוויר אינו יציב ותנועות האוויר גורמות לשבירת האור ולנצנוץ בכל צבעי הקשת. תופעה זו ייחודית לסיריוס בגלל אורו הלבן העז הנשבר לכל צבעי הקשת.

 

סיריוס (צילום: Cristóbal Alvarado Minic) (צילום: Cristóbal Alvarado Minic)
סיריוס(צילום: Cristóbal Alvarado Minic)

 

הודות לבהירותו הרבה היה סיריוס חשוב מאוד לקדמונים בעיקר בתרבות המצרית, שם בישרה זריחתו ההליקלית עם השמש בשלהי חודש יולי את גיאות הנילוס המתקרבת (כוכבי השבת משנים את השעה בה הם זורחים בשל סיבוב כדור הארץ סביב השמש. כאשר גרם השמים זורח באותה שעה עם השמש זו נקראת זריחה הליקלית). לכן, נקרא הכוכב כוכב הכלב כיוון שהופעתו שהתריעה על גיאות הנילוס דמתה לנביחת הכלב המתריע על סכנה. סיריוס הוא הכוכב הראשי בקבוצת הכלב הגדול, שיחד עם הכלב הקטן מסמלת את שני הכלבים הרצים אחרי אדונם – אוריון הצייד.

 

סיריוס הוא אחד הקרובים הקרובים לכדור הארץ, ומרחקו מאיתנו – 8.6 שנות אור, מעמיד אותו במקום החמישי במרחקו מאיתנו. זהו כוכב שצבע פניו לבן. קוטרו גדול פי 1.6 מקוטר השמש, הוא כבד ממנה פי 2.4 ומאיר בעצמה הגדולה פי 21 ממנה. בשל קרבתו היתרה לכדור הארץ תנועתו על כיפת השמים ביחס לכוכב השבת ניכרת ומאז נצפה על ידי המצרים הקדמונים נע כ-4 מעלות על כיפת השמים. בשנת 1834 נמדדה תנועתו על כיפת השמים ביסודיות על ידי המתמטיקאי בסל שהבחין שתנועתו של סיריוס מופרעת באופן מחזורי על ידי גוף נסתר הסובב סביבו.

 

בשנת 1862 התגלה אותו מלווה קטן, שעצמת אורו קטנה פי 10,000 מזו של סיריוס אך מסתו (כמסת שמש אחת) כמעט זהה למסתו של סיריוס. חישוב מהיר הראה שכדי להסביר את ההבדל בעוצמות האור של שני הגופים יש צורך להניח שהוא נובע מהיחס בין שטח הפנים שלהם ומכאן, שקוטרו של המלווה קטן פי 100 ונפחו, לפיכך, קטן פי מיליון. מכאן, הגיעה המסקנה המדהימה שצפיפותו גדולה בערך פי מאות אלפים מזה של סיריוס, ובמלים אחרות – מדובר בגוף שצפיפותו כרבע טון לס"מ מעוקב.

 

הכוכב המלווה, ששמו נקרא – סיריוס B – מצוי במרחק של 24 יחידות אסטרונומיות מסיריוס (פי 24 מהמרחק בין השמש לכדור הארץ). שניהם משלימים הקפה סביב מרכז הכובד המשותף אחת ל-49 שנים לערך. בגלל היחס הגדול בין עוצמות התאורה של שני הכוכבים, קשה מאוד להפריד ביניהם בטלסקופים קטנים ויש להמתין עד שהמרחק בין שני הכוכבים הנעים במסלולים אליפטיים, יהיה מירבי (הפעם הבאה שזה יקרה תהיה בשנת 2025).

 

סיריוס B נמנה על משפחה של כוכבים הקרויה ננסים לבנים. אלו הם כוכבים המצויים בסוף חייהם לאחר שכילו את מלאי הדלק הגרעיני בליבתם. בשל צפיפותם הגבוהה הם מתקררים לאט ולאחר מיליארדי שנים יכבו כליל ויהפכו לננסים אפלים. גורל זה ממתין לכוכבים "קלים", בהם השמש, שמסת חייהם התחילית היא עד 5 מסות שמש. השמש עצמה תגיע למצב זה בעוד כמה מיליארדי שנים, לאחר שתתנפח ותהפוך לענק אדום.

 

ננסים לבנים אינם קורסים, למרות שהפסיקו את הבעירה הגרעינית בליבתם, הודות ללחץ שמפעילים האלקטרונים המצויים בהם בצפיפות כה גבוהה. לחץ זה, הנובע מתכונה קוונטית של האלקטרונים המצויים בצפיפות גבוהה, יכול למנוע מננס לבן שמסתו עד 1.5 מסות שמש מלהמשיך לקרוס. נקודה מעניינית היא שכאשר סיריוס B היה בשלב הענק האדום של חייו, עצמת אורו היתה גבוהה פי כמות מאות מעצמת אורו של סיריוס עצמו, והוא זהר בשמי הלילה בעצמת אור הדומה לזה של ירח ברבע הראשון.

 

סיריוס נראה בשמים בחודשי החורף וכל קבוצת כלב גדול מצויה באיזור עשיר על רקע שביל החלב. סריקה של האזור בלילה חשוך, במשקפת שדה או בטלסקופ תגלה שמים עשירים בכוכבים ובצבירי כוכבים על רקע אינספור הכוכבים של שביל החלב.

 

מפת כוכבים מסתובבת להורדה ואת ספר השנה האסטרונומי לשנת 2012, הכולל מידע נוסף על התצפית בירח ובכוכבי הלכת ואירועים אסטרונומיים נוספים לשנת 2012 אפשר למצוא בלוח השנה האסטרונומי לשמי ישראל.

 

ד"ר יגאל פת-אל, קוסמוס טלסקופים, יו"ר האגודה הישראלית לאסטרונומיה, מנהל מצפה הכוכבים בגבעתיים ומנהל פורום אסטרונומיה ב- YNET.

 

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
כוכבים בצילום של נאס"א
צילום: Cristóbal Alvarado Minic
צילום: ארז ארליכמן
יגאל פת-אל - קוסמוס טלסקופים
 האגדוה הישראלית לאסטרונומיה
קוסמוס
מומלצים