על התוצאה הסופית בבחירות לראשות הליכוד
כבר לא נותר הרבה מה לומר, ועוד פחות מה לחדש. התוצאה, שמן הסתם תישכח תוך זמן קצר, משקפת פחות או יותר את יחסי הכוחות בין "הזרם המרכזי" לבין "קצוות האמוניים-משיחיים". בין המתונים-השפויים לבין אלו הרואים עצמם כנביאי האמת של ישראל האחרת, זו המתפללת ומתרחבת מזרחה. התוצאה גם מוכיחה, למזלו הטוב של בנימין נתניהו, שמשה פייגלין וחבריו עוד לא הצליחו להשתלט על הליכוד, למרות המאמצים הגדולים המושקעים ברעיון כבר שנים רבות.
אך התוצאה מוכיחה גם כי איך שלא מסובבים את זה - בבחירת רשימת הליכוד לכנסת הבאה, משה פייגלין יהיה שחקן משמעותי ורלוונטי. הוא היה בעבר, בבחירות האחרונות, והוא יהיה גם בעתיד - בבחירות הבאות. במציאות שבה מגיעים לקלפיות רק כמחצית ממתפקדי התנועה, וכשרבע מן המתייצבים הם אנשי פייגלין - אבוי למי שיעדר מרשימות המומלצים שלהם.
נתניהו. ומה עכשיו? (צילום: ירון ברנר)
מי שלא יסגור איתם דיל - ייפגע. מי שלא יישבע אמונים לארץ ישראל ולא יבטיח להילחם בכל ניסיון להשיג הסכם שלום המבוסס על רעיון שתי המדינות המשוקץ - יידחק אל שולי הרשימה, במקרה הטוב - או מחוצה לה, במקרה הכואב. מי שלא יבטיח לעשות הכל כדי לחבוט בבית המשפט העליון - ייענש.
פייגלין, שמחנהו ממושמע ומתייצב בכל עת ובכל מזג אוויר כמעט בכל מקום, יהיה שחקן מרכזי ביצירתם, בטיפוחם ובקידומם של חיילים ממושמעים במחנה ה"מורדים" הבלתי מתכלה, חיילים שלא יהססו לאיים בהצבעה נגד הקואליציה אם יהיה מי שיעז להרים יד על מאחז הפחונים ג' שעל גבעות השומרון.
נתניהו מצביע. ומה יהיה בבחירות לרשימה לכנסת? (צילום: גיל יוחנן)
והפייגלינים, יש להזכיר, אינם לבד. באגף הימני של הליכוד שוכנות קבוצות נוספות, מאורגנות לא פחות, עם אינטרסים ברורים וחלומות המשותפים להם ולפייגלינים. בשעת הצורך, בעת בחירות, למרות שאינם אוהבים זה את זה, הם יכולים לשתף פעולה, לתפור דילים ולייצר רשימות. מספרם אינו זניח, ולפתחם עוד יגיעו ויעמדו רבים וטובים, ח"כים ושרים, בפועל ובפוטנציה.
כרגע, שאלת הרשימה לכנסת אינה רלוונטית, וכך גם שאלת האחוז המדוייק שבו זכה פייגלין עצמו. אחוז לפה, אחוז לשם - כל זה לא משנה כעת. כל זמן שנתניהו ימשיך עם הקואליציה הקיימת - הפייגלינים יאלצו להתחמם בשולי המגרש, ויופיעו לעתים בלבד, כשסכנת השלום תתקרב שוב. אך אם נתניהו יחליט להקדים את הבחירות הכלליות לחודשי הסתיו הקרוב, כפי שמאמינים לא מעט בכירים בליכוד ובמערכת הפוליטית המשוחחים עם ראש הממשלה - אזי יחזרו פייגלין ואנשיו למשחק - ובגדול.
פייגלין במטה שלו ברמת-גן (צילום: מוטי קמחי)
בינתיים, כאמור, הכדור במגרש של נתניהו. כעת יצטרך ראש הממשלה להחליט כיצד הוא מתכוון לצלוח את שנת 2012. הוא אמנם הזכיר הלילה, בחצי פה, כי הבחירות הכלליות "לא כל כך קרובות", אך האתגרים שעומדים בפני הממשלה הזו, ובעיקר בפני ראש הממשלה הזה, רבים. וככאלה, הם עשויים לגרום לו להחליט לנצל את המומנטום שנוצר עם נצחונו הקל בבחירות הפנימיות בליכוד. שהרי - אם הלך לו כל כך בקלות בליכוד, מדוע שלא יקטוף בתקופה הקרובה, כשהוא נהנה מפופולריות רבה בציבור, את פירות חוסר הרלבנטיות של אלה המתיימרים להחליפו?
מדוע שלא יקדים את הבחירות ביוזמתו, עוד לפני שהנשיא אובמה יתמודד לכהונה שנייה, ולפני שהמשק מתחיל, חלילה, לצלול אל תהומות של מיתון, אבטלה ושאר דברים נוראיים שיכללו עוד עליות במחירי הדלק, והחשמל, והמים ומה לא - וכל זה עוד לפני שדיברנו על תקציב המדינה הבא.
מדוע שלא ינצל נתניהו את הפחד הקיומי הממשי שעימו מתעוררים ישראלים רבים מדי בוקר למשמע שמה של הרפובליקה האיסלאמית, ויצעד לעבר קדנציה נוספת שכרגע נראית די מובטחת?!
הדינמיקה בפוליטיקה הישראלית קשה מאוד לחיזוי. היא משתנה מדי יום כמעט, תלויה לא מעט בכפייתיות ובמצבי רוח, בסקרים, בסקנדלים עסיסיים או בדו"חות של ועדות חקירה ושל חוקרי מבקר המדינה. לכן מוקדם עוד לקבוע מה יקרה בחודשים הקרובים. בינתיים, נתניהו מביט לצדדים ואינו רואה איומים פוליטיים ממשיים. הוא בטוח בעצמו, כמעט זחוח. וכשנתניהו זחוח, הוא מתמלא ביטחון עצמי, ואז קורים דברים. כמו למשל בחירות מוקדמות.
