באמצע שנות ה60- הפציעה לחיינו יוהנה פרנר ז"ל, מורה לביולוגיה בלונדינית ומוקפדת, שכבשה את המרקע. היא אמנם היגגה על מסתרי הדנ"א וקסמי החיידקים - תחום שאולי נשמע קצת משעמם - אבל התלמידים התהפנטו למרקע. הכל התחיל כשפרנר, מורה לביולוגיה וכימיה בגימנסיה הרצליה בתל אביב, שהוקסמה מכל התחום הגנטי, הבחינה במודעה המכריזה על פתיחת קורס של מגישי תוכניות לימודים מצולמות לבתי ספר. פרנר נענתה לאתגר, וזאת הייתה תחילתה של קריירה טלוויזיונית מפוארת. במשך שנים אחדות הנחילה לנו המורה לביולוגיה החביבה ובעלת החיוך הכובש שיעורים על מסתרי היקום, ולימדה אותנו דבר או שניים על עובדות החיים ומולקולות מתוחכמות. אחרי שמיצתה את נושא הוראת הביולוגיה, פרנר הפכה לאישה הכי בכירה ומשפיעה בתעשיית הטלוויזיה בישראל - תחילה היא מונתה למנהלת התוכניות של הטלוויזיה החינוכית, והייתה אחראית לקלאסיקות כמו "קרובים קרובים" ו"זהו זה." בשנות ה90- עברה לערוץ 2 ובהמשך הייתה ממקימי ערוץ ,10 וכיהנה במשך תקופה קצרה כמנכ"לית הערוץ. ב2005- נפטרה ממחלת הסרטן בגיל .67
הצופים היו מהופנטים. יוהנה פרנר (צילום: הטלוויזיה החינוכית)
"הכינותי מראש," הביטוי שהנחילה בתיה עוזיאל, הכוהנת הגדולה של מלאכת היד, כל כך התקבע בשפה העברית, שהוא כיכב לאחרונה אפילו באוצר המילים של התוכנית "מעושרות." "גדלתי בבית שבו הקפידו מאוד על עברית תקנית," הסבירה פעם עוזיאל את פשר מטבע הלשון. אבל זאת לא התרומה היחידה של עוזיאל להווייתנו התרבותית - הרבה לפני עידן המיחזור היא לימדה דורות של תלמידים איך להתקין בובות מאצטרובלים, ציפורים מנורות חשמל וחנוכיות מגלילי נייר טואלט. הקריירה התקשורתית של עוזיאל, מורה לציור ותולדות אמנות, החלה בפינה בתוכנית הרדיו "לעקרת הבית" בקול ישראל. בשלהי שנות ה60- היא קיבלה פינה בטלוויזיה הערבית, ועם פרוץ מלחמת יום כיפור התבקשה על ידי קברניטי החינוכית להכין תוכנית שתוקדש לקישוטים לסוכה, והשאר היסטוריה. ב,1983- במהלך מלחמת לבנון, הורדה הפינה של עוזיאל. אבל האישה הנמרצת הזאת לא נחה לרגע מאז: היא עדיין מלמדת, יוצרת ומתנדבת בעמותת "לילך." לפעמים היא מוזמנת להתארח בתוכניות בוקר ולייף סטייל. בשנת 2000 עוזיאל אפילו כיכבה בפרסומת לגבינה, שבה לימדה להכין טלפון מקופסאות קוטג.'
הכינותי מבעוד מועד. בתיה עוזיאל (צילום: הטלוויזיה החינוכית)
בספר דברי הימים של הטלוויזיה בישראל שמור לחלוצה שלומית דקל מקום של כבוד: מורה למתמטיקה ובוגרת הפלמ"ח, חתומה על השידור הטלוויזיוני הראשון בארץ הקודש - כן, שנתיים לפני הפריצה של חיים יבין ושרי רז - היא הגיחה למרקע הביתי. זה קרה ב24- במארס ,1966 בשעה 12 בצהריים, כשדקל הגישה את השיעור "תחושת המספר והכמות" (מתמטיקה לכיתות ז(' יחד עם הבובה דודו - הבובה הטלוויזיונית העברית הראשונה. יחד עם דודו הסקרן-חייכן-נמרץ, מכונת השברים והרובוט העגלגל המהבהב והרועש - דקל, בעלת התספורות הנפוחות והטון הדידקטי, הצליחה לחבב עלינו את שיעורי המתמטיקה השנואים. ואם לבתיה עוזיאל היה את מטבע הלשון "הכינותי מראש," לדקל היה את "נכון, דודו"? בזכות פועלה להנחלת המתמטיקה, דקל אפילו קיבלה פרס ביפן. דקל, סבתא רבתא, חיה בשנים האחרונות בדיור המוגן "אחוזת בית כרם," ועד היום שואלים אותה שאלות בסוגיות מתמטיות או מזהים אותה ברחוב. וכיאה לחלוצה, לדקל יש פייסבוק ואתם מוזמנים לעשות לה לייק.
שלומית דקל יחד עם דודו (צילום: הטלוויזיה החינוכית)
שיעורי האנגלית הצמיחו לא רק את הביטוי "לוק אנד ליסן," אלא גם שלל טיפוסים ססגוניים ודמויות משובבות: סוזי סורפרייז המזמרת, דבי ששברה את הרגל מ"דבי אין הוספיטל," הצמד דן אנד עדנה, מיס קפלן הפלגמטית והמתוקה בעלת הידיים השמאליות ומיסטר קשטן הירקן המזמר-מפזז. אבל ללא ספק, הדמות שהכי בלטה בכנופיה הזאת הוא שריף גודמן, שכיכב בסדרה "השריף של הוליווד הילס," שצולמה ב1978- ועקבה אחר הפקה של מערבון. בשלהי הסבנטיז, ראשית האייטיז, השריף היה אליל נערץ בישראל החד ערוצית. להצלחה של השריף אחראי ארווין קפלן, אביהם של הבמאי אהרון קפלן והזמר ירמי קפלן.
קפלן, ,78 שעבד בתוכניות ילדים בארה"ב, עלה ארצה ב.1969- הוא הסכים להיות מורה לאנגלית בטלוויזיה בתנאי שיאפשרו לו לביים ולהפיק. גודמן ביים את התוכנית ,we are Here אליה הוא ליהק את בנו אהרון. גם ירמי התארח בחלק מהסדרות, עד שקיבל תפקיד קבוע - בנה השובב של חנה ב"נייבורס." אבא קפלן המשיך לעבוד כבמאי בטלוויזיה. בין היתר הוא חתום על "זהו זה" - והיד שלו מופיעה בפתיח של התוכנית כזאת שמכבה את הנר. כיום קפלן הגמלאי לא מפסיק לזכות בגילויי ההערצה. "כן, עדיין מצביעים עליי ברחוב ואומרים: 'הנה השריף."'
היי שריף, ארווין קפלן (צילום: הטלוויזיה החינוכית)
באמצע שנות ה70- היה השחקן דודיק סמדר השפם של המדינה בזכות התוכנית "עברית בסימנטוב." "יש לי אותו עוד מימי הפלמ"ח, אני אף פעם לא מוריד אותו," הוא מספר כיום. "זה הסמל שלי." מדי פרק גילם סמדר את סימנטוב, מדריך הטיולים האדיב ותמיר קומה היוצא לפנינת חמד בארץ, ותוך כדי מלמד עברית נכונה ומדוברת מהי. בין לבין פתר סימנטוב בעיות למזכירתו אביבית (אותה גילמה רחל הפלר) הנמרצת והבלתי נלאית, והחזיר לאמו את הסאמובר שנגנב ממנה.
לתפקיד הבלתי נשכח הגיע סמדר, אז שחקן פעיל, למרות שלא היה לו רקע בהוראה. "לקחו את כל השחקנים שהיו אז בארץ בגילאי 55-25 ועשו לכולם אודישן," סיפר בראיון. "בהתחלה בכלל קראו למדריך הררי, אבל בסוף מישהו הביא את ההברקה של סימנטוב19 ." הפרקים שיועדו לעולים חדשים וותיקים מוחזרו בשידורים חוזרים אינסופיים. השפם המפואר ושיר הפתיחה "טוב ללכת בדרכים" בביצוע להקת שריד נחקקו אצל רבים. לסמדר, הזיהוי הזה עם סימנטוב לא עשה טוב. "אפשר להגיד שיש קללת סימנטוב," רטן סמדר. "מאז שסיימתי את הצילומים של הסדרה ההיא לא הופעתי בשום דבר בטלוויזיה."
סמדר, ,81 הוא כיום פנסיונר שמדי פעם עדיין נשלח לאודישנים. לפני ארבע שנים הוא התקמבק לרגע לתוך הפריים טיים בזכות פרסומת לבנק דיסקונט יחד עם מודי בראון, שבה מדריך הדרך סימנטוב מתלונן על המשכורת ומצטרף לבנק. "הפרסומת הזאת בעיקר הזכירה לי שאני מתגעגע לטלוויזיה," התוודה, "ורוצה לעשות עוד משהו."
