טנק מחתרתי

"Eavesdropping זו במה למלחינים ונגנים של מוזיקה חדשה, נועזת, לא קונבציונלית", מסביר גיא ברש, האוצר הישראלי הצעיר של הסידרה. היצירות שמועלות בסדרה חוצות זא'נרים ולעיתים קרובות ממזגות וידאו, ארט פרפורמנס, ריקוד, עיבוד אלקטרוני חי ומדיות אחרות. "מדובר ביצירות פחות ממוסדות, מהסוג שאולי לא יכול לשמש כמוזיקת רקע, שאולי אי אפשר לזמזם אותן במקלחת. הסדרה הזאת נותנת במה וקהל לאנשים האלה שהם יותר אמיצים, יותר מחפשים, ומוכנים לנסות גם משהו שלא בהכרח ימכור".

סאונד צ'ק לפני ההופעה. גיא ברש (צילום: שימפיי טקדה)

תיאטרון "טנק", פאתי טיימס סקוור על גבול הלז קיצ'ן, נמצא בסביבה השופעת במות מסחריות משלל סוגים. מיותר לציין שמה שהציבור אוהב זה מה שהציבור כבר מכיר והיצירות שמועלות על הבמות האלו ממחזרות לרוב נוסחאות מוכרות. ב"טנק", לעומת זאת, מתמקדים ביצירות נסיוניות מכל תחומי אמנויות הבמה, ממוזיקה ועד ל"מילה מדוברת" והתכנסויות ציבוריות. "אנחנו מזמינים את הציבור להשתמש ב'טנק' בתור כיכר ציבורית מודרנית, היכן שרעיניות חדשניים, פרובוקטיביים, ולעתים מנוגדים זה לזה יכולים לקבל את הבמה המרכזית", נכתב באתר התיאטרון.

"זאת חוויה מסוג שונה לחלוטין מהופעה בברודוויי", ברש מסביר. "כאן הקהל הוא חלק מתהליך היצירה. הוא לא רק יושב על כיסא ביציע ומחכה שייצקו לו דבש לאוזן. זאת חוויה שאחר כך תהדהד אצל המאזין יותר זמן. הוא יקח אותה אתו, יחשוב על המסר". כשאני מעירה שהמוזיקה לא תמיד, במחילה, ערבה לאוזן, גיא עונה: "ככה נשמעת המציאות שלנו. לא כמו מחזמר בברודוויי. תמיד יש משהו לא שלם, מקוטע, צורם קצת. המוזיקה הזאת רלוונטית וכנה. זה לא משהו שכבר זכה לחותמת האישור שלו... זה גם לא משהו שכבר עבר 60 ביצועים ומכיר את עצמו בעל פה. יצירה שכבר זכתה לאישור, לדעתי, מאבדת הרבה מהכוח שלה. היצירות האלו הן בשלב יותר טרי, יותר אמיתי".

הסידרה Eavesdropping מציגה פעם בחודש ערב בן שלוש שעות של מוזיקה חדשה, מעין מיני-פסטיבל, שמוקדש בכל פעם לנושא אחר. ביום שישי האחרון הנושא היה מוזיקה חדשה לכלי מיתר, וברש עצמו השתתף כמוזיקאי בשיתוף פעולה עם נגן קונטרבס איטלקיה בשם סאלבטורה מאקייה כשברש מצטרף במוזיקה אלקטרונית. על הבמה ניגנו השניים לראשונה ביחד.

"אימפרוביזציה בהופעה חיה, בעיקר כשזו הפעם הראשונה שמנגנים יחד, זו חוויה", אומר גיא. "אני לא מתכנן מה אני עומד לעשות. הכל חדש ולא צפוי. זה מחייב אותי ואת הנגנים האחרים להיות מרוכזים וקשובים אחד לשני בגלל שהכל קורה בזמן אמת והתגובות שלנו חושפות מי אנחנו. אני לומד הרבה על עצמי, על האחרים, ועל המוזיקה".

חורץ את גורלם של יוצרים צעירים (צילום: שימפיי טקדה)

גיא הגיע לניו-יורק ב-2008 ללימודי תואר שני במחלקה למוזיקה של NYU. הקריירה שלו כאוצר הסידרה ב"טנק" התחילה עם המופע הבימתי "פרותאוס". את המוזיקה הלחין גיא לטקסט של הסופר הברוקלינאי ניק פלין והיצירה, ששילבה הרכב מוזיקלי גדול, וידאו ומוזיקה אלקטרונית, הועלתה לראשונה ב"גאלאפגוס ארט-ספייס", בדאמבו. כשחיפש מקום להעלות בו את המופע בשנית, גיא מצא את הטנק."הייתה במקום אווירה מחתרתית שמאד אהבתי וחשבתי שהיא מתאימה במיוחד ליצירה הזו". בתום הקונצרט ניגשה אליו מנהלת הטנק בזמנו, סוזן ארסלן, והציעה לו לאצור את הסדרה. "כמובן שאמרתי כן. זו הייתה הזדמנות אדירה בשבילי להשפיע בתחום שחשוב לי".

כאוצר, התפקיד של גיא בהרכבת ערב קוהרנטי אחד של שלוש שעות מתחיל בלסנן את היצירות שיועלו מתוך מאות מיילים בחודש. הוא מודע לכך שבמידה מסוימת, הוא חורץ את גורלם של יוצרים צעירים. הוא פיתח שמיעה מיוחדת המאפשרת לו לזהות משהו באופי היוצרים כבר בשלב ההתכתבות הראשונית. "לפעמים הם נבוכים, חרדים. מרגישים את הלחץ הזה במייל. הם משתמשים בשפה רשמית, מתאמצים להגיד את הדבר נכון. יש את הביישנים, יש את המוחצנים יותר שמקדמים את עצמם בהתלהבות מוגזמת, ויש גם את המעצבנים, שמתנהגים כאילו ברור שאני ארצה אותם ועוד לפני שהחלטתי אם אני רוצה לענות להם למייל הם שואלים כמה הם ירוויחו מהקונצרט. זאת האינדיקציה: ככל שהשאלה על הכסף עולה מוקדם יותר, אני יודע שמה שיש להם להציע הוא פחות מתאים".

מעבר לבחירת האמנים, הרכבת התוכנית, האודישנים, וקידום האירוע בעיתונים ובמדיה, גיא צריך לדאוג גם שכל המוזיקאים יגיעו, ובזמן. הוא דואג שהם יעשו סאונד צ'ק לפני ההופעה. הוא דואג לכך שכל הציוד יעבוד ("כמו התיאטרון עצמו, גם הציוד נאבק על חייו"), ואם הציוד לא עובד, הוא דואג למצוא פתרונות של הרגע האחרון. יוצא לו לדאוג הרבה.

"תמיד לפני הופעה, יש לי בקבוק וויסקי קטן בכיס", הוא צוחק.

ההלחנה היא הדבר הכי חשוב. תיאטרון "טנק" (צילום: שימפיי טקדה)

כמו כל הצוות בטנק, גיא עושה את כל העבודה הזו בהתנדבות. בשביל הכסף, מתשע עד חמש, חמישה ימים בשבוע, הוא עובד כעורך בחברת הוצאה לאור גדולה. חוץ מזה הוא קם כל יום בשש כדי להספיק לכתוב מוזיקה לפני העבודה. "בימים שאני לא מספיק לכתוב, אני בדיכאון כל היום", הוא מעיד.

כל זה ועוד סידרה מוזיקלית מהצד?! המוזיקה זה לא הצד, פוסק גיא, זה העיקר. "ההלחנה היא הדבר הכי חשוב.... אם הייתי צריך, הייתי מוכן לזרוק את העבודה, לגור על ספסל, ורק לכתוב מוזיקה", אבל גיא גם נשוי במשרה מלאה, הוא מוסיף, ורעיון כזה לא היה עובר טוב אצל אשתו.

"נכון, זה המון לחץ. אבל אני עובד טוב בלחץ. אני מתחיל להבין שאני צריך עשייה בלתי פוסקת. זה דוחף אותי, נותן לי סיבה להמשיך", אומר גיא ומזמין עוד כוס קפה. זה שוט האספרסו השביעי שלו מהבוקר. השעה רק 12:00 בצהריים.