רגע לפני התעודות: איך להתייחס לציונים של הילד

ט"ו בשבט הגיע, ובסוף השבוע הקרוב יחזרו תלמידי בית הספר היסדי הביתה עם תעודות המחצית, שאמורות לסכם את כל מה שהם עשו, לא עשו, יכלו היו לעשות ולא רצו לעשות - והכול דרך ציונים, ציונים, ציונים.

הורים רבים נוקטים לרוב באחת משתי הגישות הקיצוניות בבואם להתייחס לתעודה: או שהאחריות עליה היא שלהם - כלומר הם צריכים להתערב עד הסוף, לדחוק בילד ולגרום לכך שהוא "יביא להם" ציונים טובים, או שהם נוקטים בגישה שהאחריות כולה היא של הילד - הוא מספיק גדול והוא זה שצריך לשאת באחריות ובהשלכות העתידיות, ולכן אין מקום למעורבות כלשהי מצדם בנושא.

עוד על ציונים ותעודות בערוץ הורים :

הילד קיבל תעודה גרועה? 9 דרכים לתגובה  

כמה שווה תעודת סוף שנה טובה?

איפשהו באמצע הדרך עומדת הגישה השפויה, שקוראת להורים להיות מעורבים בתהליך הלמידה של הילדים, אך מבלי ליטול מידיהם את האחריות. אני שייכת לסירוגין לזן המעורב ולזן המתערב. נכון, הציונים שלו, החיים שלו, התעודה שלו, אבל באיזשהו מקום הם גם קצת שלנו, לא? ובכל זאת לפעמים אני שואלת את עצמי איפה עובר הגבול. כלומר, היכן מפסיקה ההתערבות ונשארת רק המעורבות, ואם רוצים להפסיק להתערב יותר מדי - איך בכלל עושים את זה?

אחריות משותפת על התהליך הלימודי

ד"ר דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית מומחית באבחון וטיפול בילדים ונוער, אומרת כי האחריות ללימודים מתחלקת בין שלושה גורמים: הילד, המשפחה והמערכת החינוכית. "המשפחה ובית הספר אמורים להשלים זה את זה, להתחלק באחריות ולקיים קשרי גומלין שמטרתם המשותפת היא הצלחת התלמיד. אחריות משותפת על התהליך הלימודי משפרת בהכרח את ההישגים ואת ההתנהגות של התלמיד. ללא מוטיבציה ולקיחת אחריות מצד הילד לא תיתכן למידה, אולם הוא זקוק לידע, לכלים ולמעורבות של ההורים כדי להצליח".

-האם יש שלב מסוים שבו ההורים יכולים וצריכים להפחית את רמת המעורבות?

"כהורים תמיד חשוב לגלות מעורבות - ולא התערבות – בלימודים, החל מכיתה א' וכלה בכיתה יב'. בתוך כך, בכל שלב חשוב להעביר לילד את המסר שסומכים עליו ובטוחים ביכולתו לשאת באחריות על הלימודים ולהצליח".

-אז מה בעצם ההבדל הגדול בין מעורבות להתערבות?

"הורים מתערבים מייחסים ללימודים חשיבות עליונה ושופטים את הילד שלהם דרך הפריזמה של הצלחה או כישלון במבחנים. הורים שמתערבים בצורה מוגזמת ולא פרופורציונלית הופכים את הלמידה לנושא טעון, רצוף בעימותים בינם לבין הילד - ובסופו של דבר משיגים את המטרה ההפוכה: הילד נמנע מלמלא את חובותיו, לא נושא באחריות על לימודיו, והמוטיבציה שלו ללמוד הולכת ופוחתת. יתרה מזו, ילדים כאלה עלולים לפתח סלידה של ממש מבית הספר. הם יגידו בצורה פשוטה וכנה שהם 'לא אוהבים את בית ספר', בזמן שמצפות להם עוד שנים רבות במערכת החינוך".

-מה צריך לעשות כדי להפוך להורים מעורבים, מבלי ליפול בפח של "התערבות יתר" או חוסר מעורבות מוחלט?

"ראשית, יש לכבד את הילד ואת מערכת החינוך, לנהל קשר פתוח עם הילד, לגלות עניין במה שעובר עליו בבית הספר, במקצועות שהוא אוהב, בקשיים שלו, ובמקומות שבהם הוא צריך עזרה. תמיד חשוב, לא רק בהקשר הלימודי, לקיים תקשורת זורמת ופתוחה עם הילד. תקשורת חיובית כזו מאפשרת מעורבות חיובית, הכוללת תמיכה רגשית ומעשית כאחד.

"ההורה צריך לסייע לילד לזהות את מוקדי הכוח והחולשה שלו, וללמד אותו כיצד 'לפצות' או לעקוף את הקשיים כדי להצליח. בתוך כך חשוב כמובן לכבד את האוטונומיה שלו. התמיכה המעשית תכלול למשל סיוע או תגבור במקצוע מסוים, העשרה של הלמידה באמצעות רישום לספרייה העירונית, עידוד לחפש מידע נוסף, סיורים וכו'".

-עד כמה ניתן לצפות מהילד לקחת אחריות על הציונים שלו? 

"הציפייה שלנו מהילדים צריכה להיות מותאמת לשלב הלמידה שבו הם נמצאים", מדגישה ד"ר אלוני. "בהנחה שאין לילד שלנו קשיים מיוחדים, כמובן שנצפה שאם הוא בתיכון הוא יישא באחריות בצורה בוגרת יותר מאשר אחיו שבכיתה ד'. אחריות היא חלק מתהליך של התבגרות, כמו גם היכולת לראות לטווח הרחוק ולא רק לטווח הקצר, להציב מטרות, לקבל החלטות, וגם ליישם אסטרטגיות של התארגנות וניהול זמן כדי להשיג מטרות".

ומה לגבי מורים המנהלים דיאלוג בעניין הציונים עם ההורים בלבד, ועל ידי כך מגבירים אצל הילדים את המסר שהם "מוציאים ציונים בשביל ההורים"? בעניין הזה מדגישה מנהלת האגף לחינוך על יסודי במשרד החינוך, יפה פס, כי "ישנה הכוונה מפורשת לדיאלוג בין המורה לתלמיד לגבי הערכתו כתלמיד, באופן הכולל התנהגות, התייחסות ללימודים ולחברה, והישגיו הלימודיים. אולם ההורים הם חלק עיקרי וחשוב בגידול התלמיד, ולכן יחד עם עידוד עצמאות אין מקום לעזוב ולהפקיר את הילד. הם חייבים להיות מעורבים - ולעתים גם מתערבים".

שיחה, צ'ופר או נזיפה?

כעת, כשהתעודה בידיכם, אתם מתלבטים איך להגיב. ד"ר אלוני ממליצה שלא לתת צ'ופר עבור תעודה טובה ולא עונש על תעודה מאכזבת. "אם תצ'פר את הילד על הציונים שלו, הוא יבין מיד שכל מה שחשוב לך זה ההישגים", היא מסבירה. |תחת זאת, מוטב לפרגן ולנהל שיחה על הנושא, על הציפיות של הילד, היכן הוא חושב שהוא יכול לשפר וכו'. כדי ליצור מוטיבציה פנימית אצל הילד לאורך זמן חשוב לפרגן על התהליך, על האחריות שהילד נושא בה, ולא על הציון עצמו".

ד"ר אלוני מציינת גם שהמידע שמספקת התעודה אינו חדש. "יש ימי הורים, היום גם יש עדכון מידע באינטרנט – לא אמורות להיות לכם הפתעות".

"חשוב מאוד לא לצעוק ולא לאיים, כי תגובה כזו תוביל בדיוק לתוצאות הפוכות של מרדנות ותסכול, ובמקרים קיצוניים אף לנשירה", מוסיפה שרף. "מעל הכול, חשוב לקחת את הדברים בפרופורציות ולהעביר לילד את התחושה והמסר הבא: 'הכול בר תיקון ויהיה בסדר'".

עצות למעורבות חיובית בתהליך הלמידה של הילד:

תקשורת זורמת ופתוחה: גלו עניין במה שעובר עליו בבית הספר, במקצועות שהוא אוהב, בקשיים, ובמקומות שבהם הוא צריך עזרה.

תמיכה מעשית: העניקו לו סיוע או תגבור בהתאם לצורך והעשירו את הלמידה שלו, אולם בתוך כך העבירו לו את המסר שהלימודים הם עבורו ובאחריותו.

תמיכה רגשית: מעורבות חיובית פירושה לתת לילד תמיד תחושה שההורה

נמצא לצדו ואיתו, קשוב לצרכיו ומוכן לסייע במידת הצורך.

דגש על התהליך ולא על התוצאה: עודדו וחזקו את תהליך הלמידה, ואל תעניקו התייחסות יתרה להישגים. העניקו חשיבות ליכולת לשאת באחריות על הלמידה, להיות נוכח בשיעורים, לעבוד בכיתה, ללמוד למבחנים וכו'.

אבחון וסיוע לילדים עם קשיי למידה: ילדים בעלי לקויות למידה, הפרעות קשב וריכוז מגבלות פיזיות, קוגניטיביות או רגשיות זקוקים לליווי, הכוונה, סיוע ותיווך מתמשכים. זהו את מוקדי הכוח והקושי של הילד, ובנו מערך תומך הכולל עזרה מקצועית.

פרופורציות נכונות: הימנעו מלעשות דרמה מהציונים ולהטיל עונשים, כדי לא להשיג תוצאה הפוכה.

מתוך פורטל "עשר פלוס", מגזין אינטרנט ייחודי המיועד להורים למתבגרים ולאנשי מקצוע