שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    האינסטינקט האנושי: לבגוד בחסות המדע
    חושבים שגברים בוגדים יותר מנשים? תחשבו שוב. מחקרי עומק מראים שיעורי בגידות דומים בקרב גברים ונשים, ויש לכך אפילו הסבר ביולוגי: גברים בוגדים כדי להפיץ את הגנים, בזמן שנשים עושות זאת כדי למצוא פרופיל גנטי טוב יותר מזה שנמצא כרגע באמתחתן

    מה תפקידה של הביולוגיה בעיצוב ההתנהגות שלנו? האם הגנים מכתיבים את האופן שבו נתפקד בסיטואציות שונות במרחב הזוגי, האם ייתכן שהתגובות שלנו הן לא יותר מאשר דחפים כימיים ופיזיולוגיים, ומה זה אומר על הרגשות שלנו, ובראשם אהבה?

     

    עוד בנושא בערוץ יחסים:

    מחקר: גברים הם הראשונים להתוודות על אהבתם  

    בגידה: סלחתי, אך בפעם הבאה תשלמי ביוקר

    לשקר אין רגליים: איך מתוודים על בגידה?

    האם את יוצאת עם בוגד פוטנציאלי?

     

    הניסיון להסביר את ההתנהגות האנושית התפתח בדיסציפלינות שונות, וקיימות היום תיאוריות סוציולוגיות ופסיכולוגיות רבות המנסות לפרש מדוע אנחנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים בהינתן מצבים מסוימים.

     

     

    המטרה: ריבוי צאצאים

    תיאוריות אבולוציוניות ותיקות כמו זו שמדברת על גברים ציידים ונשים מלקטות, ואפילו בדיקות דם הצטרפו למאמץ המשותף של חוקרים מתחומים רבים ושונים, והכל מתוך מטרה אחת: להסביר את ההתנהגות האנושית ולהצליח לפרש אותה.

     

    דוגמה טובה לכך היא תיאוריית "הציידים והמלקטות", שהפכה לשם דבר בתרבות הפופולרית. רובנו מכירים אותה, ויודעים להסביר כיצד התפקידים הביולוגיים שהיו לאבותינו – הגברים צדו, הנשים ליקטו מזונות בקרבת מקום המחסה – עיצבו את הגנים שלנו בתהליך איטי של ברירה טבעית ויצרו בידול במבנה הפיזיולוגי, האנטומי ואולי גם הפסיכולוגי של זכרים ונקבות.

     

    לפי הגישה הזו, זכרים שיוצאים לציד צריכים מנעד מסוים של תכונות, כמו למשל - היכולת להתמקד בטרף, תגובה מהירה ורפלקסיבית וחוזק פיזי, ואלו שהתברכו בתכונות אלו שרדו והעמידו יותר צאצאים שבתורם נשאו את אותן תכונות ו"קיבעו" אותן אל תוך הרצף הגנטי.

     

    לעומתם, הנשים היו צריכות תכונות שונות, כמו יכולת לבצע מספר משימות בו-זמנית, רגישות לקול טורפים או סכנות, ויכולת להבחין בין גוונים שונים שמעידים על מידת הבשלות של מזונות שונים. חלוקת התפקידים הזו הביאה לקיבוע תכונות שונות בשני המינים, ואלה הפכו ברבות השנים למקורות בלתי-פוסקים לבדיחות, מחלוקות ואי-הבנות בין גברים לנשים.

     

    מהפכת הידע

    קיימים ספרים ומחקרים רבים העוסקים בזווית הביולוגית של ההתנהגות האנושית, כש"האינסטינקט האנושי", ספרו של פרופסור רוברט ווינסטון המבוסס על סדרת טלוויזיה מצליחה של ה-BBC, הוא ללא ספק אחד הנגישים, המעניינים והמשעשעים שבהם.

     

    ווינסטון הוא בראש ובראשונה מדען, שהצליח לפרוץ את מגדל השן האקדמי אל התודעה הציבורית והפך מדע לא-נגיש לשיחת היום בבריטניה. החוקר מאימפיריאל קולג' בלונדון, הצליח כל כך במשימה, שבשנת 1995 קיבל תואר אצולה על הצלחתו הרבה בהנגשת מדע לכלל הציבור.

     

    אחד ההישגים המרשימים שלו היה, ללא ספק, היכולת שלו להעביר בסדרות טלוויזיה (ובהן: "האינסטינקט האנושי", "המוח האנושי" ו"לעשות ילדים"), ידע מורכב ומסובך, בצורה פשוטה, מרתקת ומשעשעת. ספרו, המבוסס על הרעיונות הנסקרים בסדרת הטלוויזיה באותו השם, עושה זאת באותה צורה, תוך ציטוט מחקרים מרתקים העוסקים בנושא.

     

    שלמה המלך לא לבד

    כך למשל, מצטט ווינסטון את מחקרה של האנתרופולוגית לורה בציג (Betzig), שהציג סקירה של עריצים בתקופות שונות בהיסטוריה, ועסק בהרמונות שמנהיגים אלו הקימו לעצמם.

     

    אותם עריצים תאווי נשים (שבחלקם החזיקו הרמונות ובהם אלפי נשים), הם דוגמה קיצונית לתופעה נפוצה, כך מתברר, בהרבה: בסקר אתנוגרפי התגלה שב-708 מתוך 849 חברות אנושיות שונות, יכולים היו הזכרים "להחזיק" ביותר מאישה אחת, כשלרוב הגברים בעלי ההשפעה והכוח - היו אלו שקיימו מערכות יחסים בו-זמניות עם המספר הרב ביותר של נשים.

     

    פרופ' ווינסטון מציג מחקרים רבים המראים שהמודלים המונוגאמיים שקודמו, בין היתר, באמצעות מוסדות הדת המאורגנת, מנוגדים לדפוסים הביולוגיים שאפיינו את החברות האנושיות הקדומות. אבותינו, רוצים מחקרים אלו לומר, היו הרבה פחות שמרנים מאיתנו, לפחות בכל הנוגע לנאמנות ומונוגמיה.

     

    ההיבט הביולוגי של הניאוף

    בניגוד לעמדה התרבותית הרווחת, מחקרי עומק מראים כי שיעורי הבגידה של נשים וגברים דומים למדי. כלומר שגם נשים, בהינתן היכולת וההסכמה החברתית, מוצאות אף הן מערכות יחסים מחוץ לנישואים, ביחס דומה למספר הגברים העושים זאת.

     

    מדוע זה קורה? לכאורה, בגידה נתפסת כמשהו המזוהה עם גבריות, אבל הקונספט הזה הוא לא יותר מאשר מיתוס המונחל בתרבות ולא תואם את המציאות.

    אם כן, כיצד מסבירות התורות הביולוגיות את הניאוף? כשמדובר בגברים, ההסבר הוא שהדחף הביולוגי להפיץ את הגנים מניע את הזכרים לבגוד.

     

    הסבר משלים, המנסה לתת סיבה לניאוף נשי בטבע בכלל ובבני-אדם בפרט, גורס כי כך יכולה האישה "לרענן" את מאגר הגנים, ולהשיג לעצמה פרטנר עם פרופיל גנטי טוב יותר מזה שאליו היא נשואה.

     

    האנתרופולוגית מרג'ורי שוסטק (Shostak) תיארה דפוסי ניאוף של נשים בחברות שבטיות, וציטטה את אחת המרואיינות שלה שהסבירה מדוע היא בוגדת בבעלה: "גברים הם כמו מרק, את תמיד רוצה שיהיה סיר על האש, לכל מקרה".

     

    נראה כי במקרה של בגידות, הוויסות הוא פנימי-ביולוגי, אך בו בזמן נשען על מוסכמות עומק תרבותיות שיכולות לסרס אותו או לכל הפחות, להעלים אותו מהמודעות הציבורית.

     

    הגן האנוכי

    אבי תורת האבולוציה, צ'ארלס דארווין, היה שוביניסט לא קטן, ולמרבה הצער הוא ואחרים ניכסו את האבולוציה כדי לתרץ דיכוי נשים בחברות שונות. עובדה זו דיה להראות כמה מסוכנת (ולפעמים אפילו מטומטמת) ההקשה מעולם הביולוגיה לעולמם הדינאמי של בני-האדם, ומדוע תיאוריות וגישות שונות עשויות להוות מחסום תרבותי ממשי, שרק מנציח עוולות וחוסר שוויון בין המינים.

     

    למעשה, אפשר לראות שהמחקרים היותר מתקדמים כרונולוגית מצביעים דווקא על מקומן של נשים בוויסות החברה האנושית: הלכה למעשה, יש לנקבות (אצל בע"ח וגם אצלנו, בני-האדם) תפקיד מכריע בקביעת הפרופיל הגנטי של דור ההמשך.

     

    בחברה המודרנית, טוען פרופ' ווינסטון, נשים יכולות לבחור בחופשיות את בני-הזוג המתאימים להן, והן מחפשות את הגברים המצליחים, הנושאים את מאגר הגנים הטוב יותר ומוכיחים יכולת לקיים תא-משפחתי מוצלח.

     

    תרבות מול טבע אנושי

    העולם הביולוגי הוא קר ומנוכר, והוא נסמך על החלטות אוטומטיות של ריבוי והפצת הגנים. מה מקומה של האהבה בכל הסיפור? לפי ווינסטון, האהבה היא בחירה לא מודעת אך בו בזמן מושכלת, שמוכתבת על ידי גורמים פיזיולוגיים, כימיקלים והורמונאליים, שפת גוף ומראה, ומדדי הצלחה שונים שמעידים על יכולתו של הגבר לתמוך במשפחה ולקיים המשכיות גנטית.

     

    הרגש הסוער הזה, שמניע את התרבות האנושית, הוא למעשה רציונליזציה לא-מודעת של בחירות פיזיולוגיות. אם נשלב את צורת ההתבוננות הזו עם פרמטרים פסיכולוגיים של משיכה, נדמה שנקבל תמונה פחות או יותר שלמה של הבחירות הזוגיות שלנו.

     

     

    יש משהו מאוד מדכא, ובו בזמן מרתק, בהבנה שבסופו של יום, אנחנו עדיין יצורים פיזיולוגיים. שלמרות המרחק העצום שעשינו מהסוואנה האפריקנית, עדיין מפעמים בנו הגנים של אבותינו לפיהם יצר ההישרדות והעמדת הצאצאים גובר על כל שיקול אחר.

     

    נדמה שהחיים שלנו הם תהליך השואף לאיזון בין דחפים חייתיים לרצונות הרגשיים, וגם אם נבחר שלא להאמין לתיאוריות הביולוגיות המסבירות את ההתנהגות האנושית, עדיין יש בהן משהו כובש, מרתק ומעורר מחשבה. לא מן הנמנע שכדי ללמוד על זוגיות ויחסים, עלינו ללמוד על בני האדם כיצורים ביולוגיים, וספרו של פרופ' רוברט ווינסטון הוא מקום טוב להתחיל בו.

     

    "האינסטינקט האנושי", פרופ' רוברט ווינסטון. הוצאת אוניברסיטת תל-אביב.

     

    לכל העדכונים והכתבות - כנסו לעמוד המעריצים של ערוץ יחסים בפייסבוק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "האינסטינקט האנושי: לבגוד בחסות המדע "
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    אתה חרא של בן אדם או שזה סתם הדחף הביולוגי שלך? בוגד
    צילום: shutterstock
    הכרויות
    הכרויות
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים