קטנה על סקוטר

שנים שאני תוהה מה עושה את הילדים הניו-יורקים אתלטיים כל כך? איך זה שבגיל אפס וקצת הם כבר טסים על הסקוטרים שלהם? בגיל אפס ועוד קצת מדוושים בזריזות על האופניים שלהם? ובגיל רבע לאחת עושים פליקלקים באוויר בסנטרל פארק. השבוע נדמה היה לי שאני מבינה מה פה קורה פה, וכמו כל דבר בצד הזה של הביצה, אני מבינה דרך שיעור אותו אני נאלצת לחוות על בשרי.

אחרי הרכש המוצלח שלנו התחילו רוב חבריה לגן להגיע עם הסקוטרים שלהם (צילום: דני לרנר)

הכל התחיל כשהפעוטה שלנו הצביעה על ילד זריז ואתלטי, רכוב על סקוטר, שעקף אותנו בכזאת מהירות שבקושי יכולתי לזהות מה האובייקט והתופעה שזה עתה חלפו על פני. "מי טו! מי טו!" דרשה הפעוטה שבעצלותה כי רבה (או שמא בעצלנותינו שלנו מדובר) מובלת בכל יום לגן בתוך עגלת הרולס רויס שלה כשהיא עטופה בשק"ש פרוותי ונעים. גם היא רוצה סקוטר כזה, גם היא רוצה להיות אחת מהחבר'ה.

שמחים וטובי לב שמצאנו פתרון למתנת יום ההולדת הקרב שלה, התחלנו לצעוד לכיוון חנות הספרים שלנו, "בוק קלצ'ר", כדי להתמקם באגף ספרי הילדים. מי שלא מכיר את פינת החמד הזאת שנקראת "בוק קלצ'ר און ברודוויי" (האחות הקטנה של חנות הספרים המיתולוגית "לאבירינת"י) שעל ברודוויי ו-114, ויש לו גורים משלו לשעשע, הרי שהיא מומלצת בחום. בקומה התחתונה אפשר למצוא את כל ספרי הילדים השווים, לשבת בפינת הקריאה המגניבה שלהם לנסות מה באמת כדאי לקחת הביתה. אפשר גם סתם לתת לילדים לשחק במשחקי העץ שלהם – בית בובות כולל כל מה שצריך בתוכו והכל מעץ אמיתי! – בזמן שהמבוגרים עושים בחירה מושכלת בספרים הרצויים. בקומת הרחוב אפשר למצוא לא רק ספרים נחמדים למבוגרים ולמתבגרים אלא גם אביזרים חשובים כמו סקוטרים וקסדות!

זה היה יום המזל שלנו כי לא רק שמצאנו סקוטר שלושה גלגלים, כמו שננסים מתחילים צריכים, אלא גם היה אחד בצבע אדום, של ילדות. היה לנו גם מזל שבחנות עשו את המחקר בשבילנו ומצאו את הברנד הכי טוב שיש; רק אחר כך גילינו שכל הילדים בעיר, שההורים האחראים שלהם דווקא כן בדקו, ביררו וחקרו, גולשים בגנים על הסקוטרים של אותה החברה ממש. לסיום, מצאנו לה קסדה מקסימה מנוקדת בכל הצבעים, שקל לחבוש על ראש עצבן כמו של הפעוטה שלנו ולא פחות חשוב מזה, קל להסיר כשהיא נתקפת בקלסטרופוביה.

כשהפרופסור משלם, ואני מסיימת להכין את כלי הרכב החדש לנסיעה, הפעוטה שלנו מזנקת על הסקוטר ויוצאת לדרך. אז נכון שההתחלה הייתה כרוכה בהתנגשות בפוסטר ענק של פול מקרתני (אותו היא מכנה משום מה "סבתא"), אבל בסך הכל נראה שמדובר באינסטינקט מולד וכישרון מלידה. והיא יוצאת לדרך!

ואני אחריה!

היא על הסקוטר ואני במעיל, אוחזת במעיל, בכובע של המעיל. רצה אחריה ואוחזת בכובע שמחובר למעיל שמחובר לפעוטה. ואז הוא לא מחובר לשום דבר. כי זהו כובע נתלש והיא ממשיכה במורד הרחוב אל עבר הלא נודע. כמובן שהיא נפלה, אבל דווקא יצאה בשן ועין ומיד עלתה חזרה על הגלגלים כמו טייס חיל האוויר שחוזר למבצעית.

מאז כבר שבוע שאנחנו עושים סקוטינג לגן ובחזרה. כמו בכל גיל, גם בפעוטון יש לחץ חברתי, ובימים שאחרי הרכש המוצלח שלנו התחילו רוב חבריה לגן להגיע עם הסקוטרים שלהם. ביום שישי האחרון, ג' ואבא שלו הצטרפו אלינו ועשו אתנו סקוטינג ששה רחובות. ג', שהוא גם בוגר יותר וגם מנוסה יותר, טס קדימה תוך כשהפעוטה אחריו בקריאות "ווייט פור מי!"

"את צריכה לשחק אותה הארד טו גט", מחנכת אותה אחותה הגדולה, ובסוף היום, אחרי אינספור נפילות ואכזבות, הקטנה מכניסה כזה "אנטרנס" לבניין, שהדורמנים בלובי מוחאים לה כפיים. והיא מנופפת להם לשלום בנון שלנטיות, כאילו את כל היום העבירה על הגלגלים ללא שום תקלות.

"דאטס מיי ביג גירל", אומרת לה אחותה המתבגרת, שיודעת כבר שמה שלא קורה "דה שואו מאסט גו און".