ברכבת, בין ההריון לקריירה: "לא יעסיקו חיפאים"
התקלות והעיכובים הקשים ברכבת פוגעים לעיתים קרובות בעשרות אלפי נוסעים, וסיפורה של הילה קניג מחיפה ממחיש כיצד המצב המידרדר פוגע אנושות בחלום הקריירה. "עד שנותנים לנו הזמנות, כל יום אתה בא עם סיפור חדש", סיפרה האם שמצויה בחודש התשיעי להריונה. "זו מלחמה על העבודה שלי"
"אנשים פשוט היו על אנשים, לא ניתן היה לזוז. רציתי להגיע לשירותים, לאשה בהריון זה עניין מאוד לחוץ, ולא הייתה אפשרות כזו". נוסעי הרכבת סבלו הבוקר (יום ג') שוב מתקלות קשות בקווי השירות של אזור החוף, אך דווקא סיפורה של הילה קניג, נוסעת קבועה אחת בקו חיפה-תל אביב, ממחיש עד כמה רחוק חלום חיבורה של הפריפריה למרכז, כפי שהוא בא לידי ביטוי בהצהרות בכירי הממשלה.
עוד בערוץ החדשות:
קניג, אם לילד בן שנתיים וחצי שמצויה בחודש התשיעי להריונה, אומרת שהיא לא רוצה לתקוף ולהתלהם, אלא לשנות את המצב הקשה. יותר משנתיים שהיא נוסעת ברכבת מחיפה לסניף ההנהלה הארצית של בנק מוביל בתל-אביב. לאמצעי התחבורה אין תחליף של ממש, וגם הבוקר, בשל העיכובים, נאלצו להמתין לה עם הישיבה היומית ולדחות את לוח הזמנים. "זה לא עוד עיכוב, זו מלחמה על העבודה שלי", הסבירה ל-ynet.
"אני לא נכנסת לשאלה אם מדובר בתקלה טכנית או לא, אבל ראש הממשלה ושר התחבורה חייבים להתערב אם באמת רוצים להשאיר סיכוי לפריפריה", הדגישה, תוך שהיא מפרטת את השתלשלות האירועים בנסיעה.
"עליתי לרכבת כבכל יום בסביבות השעה 6:50, והייתי אמורה להגיע עם הקו הישיר לתחנת השלום ב-7:50, עם עצירה בודדת בבנימינה. אלא שברכבת ישראל, במיוחד בחצי השנה האחרונה, המצב קשה". בבנימינה הודיעו לקניג ולשאר הנוסעים לא לרדת, וכי ההחלפות השונות יבוצעו בתחנת חדרה. כך, עם עליית הנוסעים החדשים, נוצר עומס של ממש ברכבת העמוסה גם כך. בחדרה חזרה על עצמה הסיטואציה ונוצר עומס בלתי נסבל. "אנשים פשוט היו על אנשים. רציתי להגיע לשירותים, לאשה בהריון זה עניין מאוד לחוץ, ולא הייתה אפשרות כזו".
בהמשך, עצרה הרכבת גם בנתניה ונסיעה מתוכננת של שעה נמשכה יותר משעתיים. "לא הבנו מה קורה, כי רכבות אחרות כן המשיכו לנסוע. נעצרנו שוב, עד שהגענו תשושים לתל-אביב, סמוך לשעה 9:00", תיארה קניג.
"נמאס, אין אמון ברכבת. מאות אנשים ששוב צריכים להתקשר לעבודה ולהודיע שהם מאחרים, סטודנטים שאיחרו למבחנים, כולם בעצבים", תיארה קניג את חוסר האונים והסבירה גם כי מנגנון הפיצוי הניתן לנוסעים אינו יעיל. "רבים מבעלי ה'חופשי-חודשי' שרוצים למזער את האיחור עד כמה שאפשר, מוותרים על הפיצוי, שניתן לנו רק אם אנחנו מגיעים מיד לקופות".
לדבריה, "אני ורבים אחרים סופגים את כספי הנסיעה בשביל לא להפסיד את העבודה. גם ככה תוהים שם: 'מה היא מגיעה מחיפה', ומעדיפים את העובדים מתל-אביב. עד שנותנים לנו הזמנות, כל יום אתה בא עם סיפור חדש. המסקנה של הבוסים היא שלא כדאי להעסיק עובד מחוץ לגוש דן, כי הוא כל הזמן מאחר".
יום השביתה האחרון, לפני שבוע, פגע שוב בקניג, המביטה בדאגה לאיומי ועד עובדי הרכבת. "לקח לי שלוש שעות להגיע מחיפה לתל אביב באוטובוס, במקום 50 דקות ברכבת, ובדרך עברתי תורים מטורפים, ושילמתי כפול. זה נהיה טירוף. אי אפשר לסגור את הרכבת כמו שהשר מציע, צריך לשפר אותה, כי מדובר בעתיד שלנו".
במציאות שנוצרה, לקניג יש רק תקווה אחת, שמצביעה על המצב העגום. "עם כל הכאב על חבריי הנוסעים הקבועים, אני
מקווה מאוד ללדת לפני השביתה בעוד שבועיים, ושעד שאחזור מחופשת הלידה, תיפתר הבעיה".
לדבריה, "מסתכלים עלינו בסימן שאלה לא בגלל הכישורים המקצועיים, אלא בגלל האיחורים הרבים. אומרים לי בעבודה שלא חסר מקומות עבודה בחיפה, אבל כולם יודעים שהנהלה ארצית יש רק אחת, ושם הקידום. לא משנה אם זו אשמתי או אשמת הרכבת, בעתיד ישקלו מאה פעם אם לקבל עובד מחיפה או הסביבה, אז אם באמת חושבים שם למעלה לשנות את המצב בפריפריה באמצעות התחבורה, זה הזמן, הפריפריה מצפה להתערבות".
לפנייה לכתב/ת 
