סנדרה בראון: "כולנו מכורים למתח"

"אני אוהבת את הקצב של מותחנים. הם מהירים יותר. קוראים, וגם אני ביניהם, צוללים לתוך הסיפור מיד, והמתח לא פג עד הדף האחרון. אני אוהבת את סוג הקריאה הזה, ולפיכך אני גם נהנית לכתוב באותו הסגנון". זוהי התורה כולה על פי הסופרת סנדרה בראון, מסופרות המתח האהובות והמצליחות ביותר בעולם. היא נולדה וגדלה בטקסט, ילידת 1948, וכתבה עד כה למעלה משבעים ספרים, שתורגמו ליותר משלושים לשונות, ונמכרו בעשרות רבות של עותקים בארצות הברית ומחוצה לה.

כתבות נוספות בערוץ הספרים :

• כל משפחה גיבורה בדרכה שלה - בקומיקס
• ראיון עם סופרת הביכורים רוני אשכול
• פרק מתוך זיכרונותיה של זינאידה פסטנק
  

"מעבר חד". מותחן מסוכן (עטיפת הספר)

החודש רואה אור ספרה "מעבר חד" (הוצאת כנרת זמורה-ביתן) בתרגומה של אסתר קלשטיין, שהיטיבה לשמור על הקצב והדרמה הדחוסה שבראון מדברת עליה. בשיחה עמה, היא מנסה להסביר את סוד המשיכה העצומה של המותחנים על הקהל. "כולנו מכורים למתח, הלא כן?", היא טוענת. "העולם שלנו נע כל כך מהר, שאני רק יכולה להניח שגם הספרים שלנו צריכים לנהוג כך. אני חושבת שהקצב של מותחנים מושך קוראים. הם מנה גדולה של אקשן, ופעמים רבות הדמויות גדולות מהחיים. מותחנים נוטים לאחד תתי-ז'אנרים כמו סיפור רומנטי, אימה, הרפתקאות, ריגול וכן הלאה. האלמנטים הנוספים הללו תורמים לפופולריות של ספרי המתח, שגם מושכים קוראים מז'אנרים אחרים".

מרומנטיקה לסטרס

השילובים שבראון מתייחסת אליהם ניכרו היטב בכתיבתה המוקדמת. היא החלה לכתוב ב-1981, והתמקדה בעיקר בז'אנר הרומן הרומנטי, ואף פרסמה ספרים במספר פסבדונים. כתיבתה בז'אנר זה זיכתה אותה בפרס על מפעל חיים של איגוד הכותבים הרומנטיים באמריקה, ומעניין לדעת שב-2008 זכתה בתואר "אמנית המותחנים" על-ידי האיגוד האמריקאי של סופרי המתח. הזליגה בין הז'אנרים הביאה לה פופולריות עצומה בעולם ורבים מספריה הפכו לרבי-מכר. אך בראון אינה נחשבת לסופרת פופולרית שטחית, ולאחרונה קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת טקסט.

ההצלחה המטאורית וההספק הבלתי רגיל שלה, מעלים תהיה בנוגע למידת ההשפעה של החוץ על כתיבתה. "שאננות יכולה להיות הרסנית עבור סופר", היא מספרת. "זו הסיבה שאני מנסה לעשות משהו שונה בכל ספר. אני מאתגרת את עצמי על ידי עשיית דברים שמעולם לא ניסיתי קודם לכן. זה משאיר את הכתיבה רעננה עבור הקוראים, ויחד עם זאת, מונע ממני להפוך למשעממת. המוטו שלי הוא שמידת ההצלחה שלי נקבעת על פי הספר האחרון שכתבתי".

"מעבר חד" הוא רומן מתח לפי כל חוקי הז'אנר. יש בו עלילה קצבית, טוויסטים מפתיעים וסיפור דרמטי שבו רב הנסתר על הגלוי. הוא נפתח במותו של איש העסקים פול וילר, אשר נורה במהלך שוד מזוין. אולם מה שעשוי להיראות כטעות מצערת, מתערער כאשר חברתו ג'ולי יוצאת להוכיח את טענתה שמדובר ברצח, אותו ביצע אחיינו של פול, קרייטון. לתוך המרקחת הזאת נכנסות שלל דמויות משנה, המוצאות עצמן במרכזה של תעלומת שחיתות מסעירה.

לאהוב את הפשע

נקודת המוצא של הספר - פשע שיש להוכיחו ככזה - משמשת את בראון ללכוד את הקוראים כבר מהרגע הראשון. "קוראים של מותחנים מצפים שהסיפור יפתח בדבר מה מלהיב, מפחיד, עוצר נשימה", היא מסבירה. "הפתיחה מכתיבה את הקצב של המשך הסיפור ולאחר הסצנה הראשונה ב'מעבר חד', אתה יודע שלא תהיה לך קריאה רגועה ועצלה. באופן מיידי הקורא נהיה מעורב. מיהו האיש במסכה? האם היה זה רק שוד או אירוע בעל אופי אפל יותר? האם פול היה מטרה, ואם כן - מדוע? כל השאלות הללו נטועות במוחם של הקוראים בעמודים הראשונים, והן לא נענות עד סוף הספר. זה יוצר את ההשהייה הנדרשת כל כך".

האם ישנה דמות ב"מעבר חד" שאת מגישה קרובה אליה?

"זה פשוט - דודג'. הוא אפילו לא היה בסינופסיס שהכנתי. הוא פשוט נכנס לתוך סצנה עם דרק, פרקליט ההגנה, והתאהבתי בו מייד. אני אוהבת את הרוגז ואי-הנחת שלו, את ההתעלמות הנינוחה שלו מחוקים ותקנות. כשסיימתי לכתוב את 'מעבר חד', התקשיתי להיפרד מדודג', ולכן המשכתי לספר את סיפורו בספר אחר".

לטענתה של בראון יש הרבה סופרי מתח נפלאים, והיא מתקשה שלא לחוש מאוימת מהם. "אני מעריצה של רבים מהם," היא מספרת, "אבל כשאני כותבת, אני מנסה לקרוא מחוץ לז'אנר. אני לא רוצה להיות מושפעת באופן מודע". בראון עובדת מחוץ למשרד, בו נמצאים שלושה עובדים שאחראיים על אחזקת אתר האינטרנט שלה, ניהול קשרים במדיומים החברתיים השונים, התכתבויות ועניינים עסקיים. "הם אלו שמאפשרים לי לכתוב", היא מספרת. פעמיים או שלוש בשנה, בין השאר כדי להתרחק מכל השפעות אפשריות, היא הולכת למקום מרוחק ולא עושה דבר פרט לכתיבה, עד שהספר גמור. "אלו הזמנים האהובים עלי ביותר", היא אומרת.

כתבת יותר משבעים רומנים עד כה. כיצד את מתחילה לכתוב רומן?

"המקור של כל ספר הוא שונה. רעיונות צצים מכל מיני כיוונים - חדשות אקטואליות, נושאים שערורייתיים, התבוננות בחיים של אנשים. האנטנות שלי תמיד מורמות. לרוב אני מתחילה עם דמות ובונה את הסיפור סביבה. פעמים אחרות, הקו הסיפורי עולה בראשי קודם לכן, ואני מציבה את הדמויות בהתאם לו. אבל ברגע שהרעיון המקורי נמצא, אני משחקת איתו עד שהוא גורם לי להבין, האם ברצונו להפוך לספר. חלק מהרעיונות נשארים וחלקם עפים במהירות הבזק. אני אוהבת את הרגע המיוחד הזה, שמלווה לרוב בקריאת 'אה-הא!', בו אני מבינה שכן, הרעיון הזה הפך לסיפור של ממש".

לפני שהפכה לסופרת במשרה מלאה, הייתה בראון דוגמנית, מגישת חדשות, כתבת וחזאית ואף כתבה פרק לסדרת טלוויזיה. המעברים בין התחומים השונים, שרובם נשלטים על-ידי גברים, דרשו ממנה להפגין נחישות יוצאת דופן. בראון ערה לכך שהאמונה הרווחת בנוגע לתכנים האלימים והדרמה הקצבית במותחים היא שהם מתאימים יותר לכותבים גברים, והיא מציינת שיש בה הערכה רבה לריבוי סופרות המתח כיום.

"מעולם לא חדלתי לעסוק במחסומים המגדרים", היא מספרת. "במשך שלושים שנות הקריירה שלי לא נסחפתי אחר אופנות או מסורות. אני כותבת סיפורים שאני מרגישה מחויבות לכתוב, בין השאר משום שהדמויות לא מניחות לי עד שאני מעלה את הסיפור על הכתב. האם אני מרוצה מכך שאני וכותבות נוספות מכרסמות בדעות הקדומות וההנחות המוטעות של מוציאים לאור והקהל הרחב? בהחלט."

ב"מעבר חד" קיים גם סיפור אהבה. מהו הערך שבשילוב הפן הרומנטי בעלילת מתח מוחלטת?

"הוספת אלמנטים רומנטיים מעשירים את הסיפור וגורמות לדמויות להיות יותר ריאליסטיות

ומעוררות סימפתיה. אם חייה של דמות נמצאים בסכנה, נכון שזה יותר מרגש לגלות שאותה דמות גם מתאהבת בפעם הראשונה? אהבה שתמיד חמקה ממנה, נמצאת סוף-סוף בהישג ידה - אבל ייתכן שהגיעה מעט מאוחר מדי. מהלך זה מעניק לקוראים סיבה נוספת לדאוג לניצחונה של הדמות או כישלונה על המכשולים האדירים".