תנו לסנקציות לנצח
אולי המפגשים של אובאמה עם שמעון פרס ובנימין נתניהו בחודש הבא יצליחו לשכנע את ההנהגה הישראלית לתת הזדמנות לסנקציות הכלכליות על איראן לעשות את שלהן
קולם של תופי המלחמה נשמע היטב בבירות המזרח התיכון ומגיע בקצב אחיד עד לאירופה ולוושינגטון. כל זווית של התלקחות אפשרית בין ישראל ואיראן כבר עלתה לדיון. "ניו-יורק טיימס" דיווח השבוע כי אם ישראל אכן תחליט לפעול צבאית נגד איראן היא תזדקק ל-100 מטוסים לפחות ואלו יצטרכו לטוס רוב הזמן מעל מדינות עוינות ולתדלק באוויר. בנוסף, לא ברור אם הפצצות חודרות הבונקרים שברשות ישראל אכן יצליחו להשמיד את המתקנים התת-קרקעיים באיראן.
כל אלו הן שאלות מבצעיות ומן הסתם מקבלי ההחלטות מעודכנים בכל הפרטים הטכניים והמבצעיים ויוכלו לבסוף להכריע בשאלת היעילות מול הנזק של פעולה צבאית שכזו. מערכה אחרת היא המערכה הפוליטית המתחוללת סביב שאלת המבצע, ומי שינצח בקרב הפוליטי הוא זה שיקבע אם ישראל תתקוף את איראן במהלך שידליק את האיזור כולו וצפוי להביא למספר לא ידוע של נפגעים והרוגים בשני הצדדים.
המימשל האמריקאי איננו מעונין במלחמה כזאת. זאת הסיבה שהנשיא אובאמה שלח את בכירי יועציו לישראל בימים האחרונים, כדי לנסות ולמנוע מלחמה. ראש המטות המשולבים של צבא ארצות הברית, הגנרל מרטין דמפסי, אמר השבוע כמה דברים מעניינים. הוא צייר את איראן באור אחר מזה שבו התרגלנו לראות אותה. הוא אמר שאיראן היא שחקן רציונלי על המגרש, שחקן איתו אפשר להגיע להבנות ולעיסקה. השאלה היא מה המחיר. בהחלט אפשרי שאיראן מנסה לשגע את כל העולם, ללבות את האש המילולית רק כדי לקבל יותר עבור הוויתורים להם היא מוכנה מראש, כלומר עבור פיקוח בינלאומי על מתקני הגרעין שלה כדי לוודא שם נועדו למטרות אזרחיות בלבד. בנוסף אמר הגנרל דמפסי כי פעולה צבאית ישראלית נגד איראן לא תהיה חכמה כעת. היא תגרום לערעור היציבות באיזור ולא תשיג את המטרות לטווח ארוך.
בעוד דמפסי פורש את משנתו בנושאי איראן, ביקר ראש הממשלה נתניהו בקפריסין ואמר באופן חד משמעי כי הסנקציות באיראן לא מניבות תוצאות. במימשל האמריקאי מתקשים לפרש את אמירות הבכירים הישראלים בנוגע לאיראן. אחד הבכירים בבית הלבן שהתבטא בנושא בפורומים סגורים אמר: "אנחנו סוגרים עם הישראלים דבר אחד ולמחרת מישהו מדבר ואומר דברים שונים לחלוטין". הוא רמז בכך להבנות שהושגו בין וושינגטון לירושלים לתת עוד זמן לסנקציות לפעול בצורה כזו שתפגע באופן משמעותי בכלכלת איראן באופן שלא יותיר ברירה למנהיגיה אלא לבוא לשולחן הדיונים.
מומחים לכלכלה טוענים כי הסנקציה הגדולה מכולן, הסנקציה המנצחת, היא זאת שקיבלה עליה מרצון החברה הבינלאומית להעברות כספים, "סוויפט". החברה, שבסיסה בבלגיה, אחראית להעברות כספים בין כל קצוות העולם ואין כמעט עיסקה בינלאומית שלא עוברת דרכה. בהיותה חברה פרטית ובשל החוק האירופי, אין אפשרות חוקית לכפות דבר על חברת "סוויפט", אולם נציגי המימשל האמריקאי נפגשו עם ראשי החברה וקיבלו מהם הבטחה כי הם לא יעבדו בשיתוף עם הבנקים האיראנים ולא יבצעו העברות כספים עבורם.
חסימת הצינור הזה משמעה חנק טוטאלי של הכלכלה האיראנית, אולם יש לאפשר לזמן לעבור כדי שהחנק יורגש בפועל. את הזמן הזה ביקש המימשל האמריקאי מישראל.
ההערכות בבית הלבן הן ששר הביטחון אהוד ברק הוא זה שדוחף לבצע את הפעולה הצבאית ונתניהו עדיין לא בטוח שזה הזמן המתאים. בבית הלבן לא אהבו את ההתבטאויות האחרונות של אהוד ברק, שאמר, "מאוחר יותר יכול להיות מאוחר מדי". ברק נימק זאת בכך שברגע שהאיראנים יעבירו את המתקנים להעשרת אורניום ל"מרחבים החסינים", אי אפשר יהיה לתקוף אותם. בניגוד לדעתו של ברק, במימשל האמריקאי טוענים כי יש עדיין מספיק זמן והמונח "מרחבים חסינים" הוא גמיש ונועד לתאר מציאות מורכבת.
לא רק גנרל דמפסי דיבר השבוע בוושינגטון. בשימוע בסנאט דיברו גם ראשי קהילת המודיעין האמריקאית ובראשם ג'יימס קלפר, ראש מערך הביון הלאומי. כמו דמפסי גם קלפר סבור כי המימשל האיראני עדיין לא קיבל החלטה לייצר נשק גרעיני. זה מה שהמומחים מכנים "מדיניות הסף": האיראנים עובדים על איסוף כל המרכיבים הנחוצים לייצור נשק, שאותם הם ישיגו בפרק זמן שבין שנה לשנה וחצי, תלוי אם שואלים את הישראלים או האמריקאים, ורק אז תתקבל החלטה פוליטית אם לייצר את הפצצה. כל מה שידרש בנקודה זו, על פי דברי המומחים, הוא "להדק את הברגים".
כל הדוברים האמריקאים, מדמפסי ועד קלפר, מליאון פנטה ועד הנשיא אובאמה, טוענים כי ככל הידוע להם איראן לא קיבלה החלטה לייצר נשק גרעיני. אם איראן משחקת משחק הרי שאין ספק כי מדובר במשחק מסוכן ביותר. הקולות שהיא משמיעה מייצרים במערב את התחושה שהיא איננה מוכנה למצוא פיתרון דיפלומטי למשבר ולכן יש הצדקה לפעולה צבאית. הדרך של הסנקסציות הכלכליות היא דרך פחות מסוכנת לבדיקת כוונותיה האמיתית של הרפובליקה האיסלאמית, אולם היא דרך ארוכה יותר ומתמשכת הדורשת יותר זמן לפני שהתשובה מתבהרת.
צריך לשים לב היטב לקווים האדומים אותם הציב המימשל האמריקאי, מהנשיא אובאמה דרך ליאון פנטה והלאה: אם איראן תפעל כדי לייצר נשק גרעיני, או אם תחסום את מיצרי הורמוז לתנועת מיכליות נפט ו/או תפגע במטרות אמריקאיות במפרץ או במדינות שהן בעלות ברית, אז ורק אז יגיע הזמן לפעולה צבאית אמריקאית.
כל גורמי המודיעין האמריקאים מעריכים כי איראן ביוזמתה לא תפתח בפעולה צבאית. כל גורמי המודיעין מעריכים כי אם ישראל תפגע צבאית באיראן, איראן תגיב בירי טילים, הן על ישראל והן על מטרות אמריקאיות.
ההחלטה לצאת למלחמה היא החלטה קשה, נוראית. איש איננו מקנא בנתניהו שיצטרך, אולי, לקבל החלטה כזאת בקרוב. אולם ההחלטה לא לצאת למלחמה היא קשה פי כמה ואולי אף יותר מתסכלת. גם אם זאת תהיה החלטתו של נתניהו אין לקנא בו. בסופו של יום, גם כשאהוד ברק בסביבה, נתניהו ישאר בודד בצמרת.
השבוע אנשיו של אובאמה מפעילים לחץ על ישראל לדחות כל החלטה על פעולה צבאית. הם לא מבקשים מישראל להוריד את האופציה הזו מעל הפרק. הם רק מבקשים זמן. בתחילת החודש הבא יפגש אובאמה עם ראש הממשלה נתניהו, שיבוא לנאום בוועידת איפא"ק בוושינגטון.
באותו כינוס יבקר גם נשיא המדינה, שמעון פרס, שיקבל כאן עיטור על מפעל חייו. גם איתו יפגש אובאמה. עבור הנשיא הישראלי זאת יכולה להיות הזדמנות יוצאת דופן להביא לשינוי פני ההיסטוריה. הוא יכול להיות האיש שמנע את המלחמה נגד איראן. הקהילה הבינלאומית מקשיבה לו. יש לו ותק, יש לו ניסיון, במידה רבה הוא נחשב לא רק לזקן השבט אלא גם לאחד מחכמיו. שמעון פרס יכול להשיג מאובאמה הבטחות מרחיקות לכת ומדויקות יותר מאשר האמירה כי לא יאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני. פרס יודע בדיוק מה הוא צריך לבקש מאובאמה. וברגע שאובאמה יעתר לפרס, יוכל נשיא מדינת ישראל לבוא לראש הממשלה ולבקש ממנו על בסיס ההבטחות האמריקאיות שיתן עוד זמן לעולם, עוד זמן לסנקציות לעבוד, עוד זמן למהלך דיפלומטי שיתכן ויפתח בקרוב.
כולם יודעים איך יוצאים למלחמה. איש איננו יכול לדעת איך חוזרים ממנה. בתחילת החודש הבא, בוושינגטון, בפיסגת המנהיגים, כל מילה שתאמר תהיה בעלת חשיבות רבה. וכך גם כל מילה שלא תאמר.
