מתכתבות עם אלוהים. הצגה חדשה

כמו הרבה מפגשים גורליים במציאות הישראלית, גם זה של רותי אוסטרמן ועמית זרקא התרחש בצבא. שתיהן הגיעו לאותו בסיס כקצינות חינוך דתיות, ושתיהן סבלו מזמזום עצבני שליווה את היומיום שלהן: "משהו חסר, משהו חסר, משהו חסר". זרקא אומרת שהן חיפשו משהו לנשמה. "אמרתי לרותי שהנשמה שלי כבויה", היא נזכרת. "שתבוא איתי ללמוד תיאטרון".

• לכל כתבות המגזין באתר לאשה

וזה מה שעשו: הן הלכו לקורס אצל יורם לווינשטיין ואחר כך כל אחת בתורה נרשמה לתוכנית לימודים מלאה בסמינר הקיבוצים. שתיהן עוסקות מאז בתיאטרון והשנה, לראשונה, הן מעלות הצגה משותפת – שתיהן כתבו, שתיהן מביימות, שתיהן משחקות יחד.

עמית זרקא ורותי אוסטרמן מתוך "ד.נ הקדוש ברוך הוא" (צילום: אורי דרוקמן)

ההצגה "ד.נ. הקדוש ברוך הוא" תעלה באחד מתיאטראות הפרינג'. המופע, תיאטרון מחול שיש בו גם שירים שעובדו על ידי השתיים וריקודים המבוצעים על ידי להקה של שבע בנות אולפנא שאתן עבדו בסדנה מיוחדת לקראת המופע, עוסק בדרך שעוברות שתי ילדות דתיות בדרך לנעורים ולנשיות בשלה.

בין אמונה לנשיות (צילום:אורי דרוקמן)

כל אחת מהנערות עוברת מסלול אחר, במהלכו היא מתעמתת עם האמונה שלה, עם החיים בקהילה, עם הזהות הנשית, עם מושגים כמו צניעות ופריצות, קרבה אל האל, נשיות וגבריות וגם עם הצורך להשתייך והצורך בביטוי אישי, ואגב כך שואלת את עצמה אם היא רוצה להישאר בעולם הדתי או לא. אוסטרמן וזרקא בחרו בדרכים שונות. הראשונה, החיה כיום בתל אביב, נותרה דתייה והשנייה, המתגוררת באזור, חילונית.

זרקא, בת 29, שגדלה במושב הדתי יונתן ברמת הגולן, אומרת שהשאלות בנוגע לדת התעוררו במהלך לימודי התיאטרון. "אני אפילו לא יודעת למה בחרתי בתיאטרון", היא אומרת. "הייתי על מסלול אחר – בטוחה שאהיה עובדת סוציאלית או מטפלת. ראיתי בקושי הצגה או שתיים עד אז, אבל כשהתחלתי ללמוד הרגשתי שהעולם שלי מתהפך. הייתי דתייה מתוך יראה, סוג של אמונה בשכר ועונש. והיום? אני לא ממש יודעת להגדיר את עצמי ולא יודעת מה לענות כששואלים אותי".

לזרקא זהו המופע הראשון בו אינה עובדת לבד, והאישי מכל מה שהתמודדה אתו עד כה. "זה לא פשוט", היא אומרת. "העבודה מול בימאית נוספת גורמת לך לעסוק בהמון רבדים של היצירה ובסופו של דבר ליצור יצירה מורכבת יותר. החיבור בין שתינו היה חזק מאוד, אבל מאחר שכל אחת בחרה בחייה דרך שונה, נוצר בתוך העבודה דיאלוג. אני משערת שאילו הייתי עובדת לבד, הייתי מתריסה יותר".

סוגרות מעגל במופע משותף (צילום: אורי דרוקמן)

טובות השתיים

למרות הבחירות השונות שלכן אתן עדיין חברות טובות

"כל השנים נשארנו חברות טובות. כל אחת מאתנו הביאה לעבודה הזו את הקשר שלה עם בורא עולם בדרך אחרת – אם אומרים עליו שיש בו חסד ורחמים ודין, אחת לקחה את הדין לקיצוניות השנייה את הרחמים, את האהבה".

איך זה מתבטא על הבמה?

"יש במופע שלושה חלקים שלכל אחד מהם יש אופי אחר. אנחנו מעלות שאלות על היופי והאלימות של הקבוצה, למשל, ועל הדרך שבה היא מוחקת את הפרט. בחלק הזה שילבנו יותר תנועה והרבה שירה. שתינו כתבנו גם את השירים, פרט למה שנלקח מהמקורות. תרגמנו את הסיפורים האישיים שלנו".

זה לא מפחיד להציג בחושפנות כזו את ההתלבטויות האישיות הכי קשות?

"ההצגה הראשונה שעשיתי עסקה ביחסים של גבר ואישה שמגיעים לקצה והורגים אחד את השני תוך כדי משחק. זה היה הגועל של החיים, האלימות שיש מתחת לחיים הכאילו אידיאלים, מחזה מאוד פרובוקטיבי שהיה בו גם עירום. בהתחלה כל כך נבהלתי שרציתי לזרוק את זה לפח והתנצלתי בפני כולם על הבזיון. אחר כך הבנתי שיש בזה משהו חזק שמושך אותי ושהתקפי החרדה שהיו לי לפני שההצגה עלתה הם טבעיים. הפעם הדרמה היא ממקום אחר, אמא שלי תגיע לראות את המופע. היא לא ראתה את כל מה שעשיתי, ובמובן הזה זה קשה לי – כי יותר קל להתפשט נפשית בפני זרים מאשר מול הבית שלי..."

"ד.נ. הקדוש ברוך הוא" ימשיך לנדוד בין תיאטראות בארץ?

"זאת התוכנית. המופע התחיל בתור תרגיל שעשינו בסדנה של בנות אולפנא לפני שנתיים. בשלושת החודשים האחרונים עבדנו רק על זה, ואספנו רקדניות ושחקניות. בעזרת השם, המופע יעלה באחד מתיאטראות הפרינג' בתל אביב."

לפרטים על המחזה ומועדי הופעות קרובים:

Doarna.akaba@gmail.com