מים שקטים
קווים לדמותו של קווין דוראנט
אני לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שכתבתי קווים לדמותו של שחקן. פעם, כשהייתי צעיר ויפה, עשיתי זאת בתדירות של 5-6 פעמים בשנה. מאמרים על שחקנים שונים זכו לכסות את שער "7-ימים" בפרוטרטים של מג´יק ג´ונסון, לארי בירד, ד"ר ג´יי, ואחרים – 2-3 פעמים בשנה.
אבל בשנים האחרונות אני עומד מול שוקת שבורה. על מי אכתוב? סיפור שער על לברון? בינתיים לא מגיע לו. לא בגלל שלא לקח אליפות, אלא בגלל הטרנספר מקליבלנד למיאמי, שעדיין מטריד אנשים כאילו שזה עניינם. גם לא בא לי לכתוב עליו במיוחד כי למרות שאני אוהד את מיאמי היט, והוא שחקן שאני מעריך מאד, אני לא אוהב אותו במיוחד. אז אולי שאכתוב על קובי? מה יש לכתוב על קובי שאנשים לא יודעים? מה ידוע עליו מלבד מקרים שליליים של אונס שהיה או לא היה, וזריקת שאקיל אוניל מהלייקרס – סיפור נכון או לא נכון, תלוי עם מי אתה מדבר?
מג´יק, לארי, ד"ר ג´יי, צ´ארלס בארקלי, מייקל – ובעבר ווילט צ´מברליין, ביל ראסל, או אוסקאר רוברטסון, היו אייקונים של ממש. שחקני כדורסל עליונים שאהבת, והיו בעלי אישיות מיוחדת ששווה סיפור. אפילו אנשים כפיט מרביץ´, אייזיה תומאס, קרל מלון, חאכים אולג´ואן, מוזס מלון, או וולט פרייזר היו שווים סיפור, והיה כיף כתוב עליהם.
בשנים האחרונות לא בא לי לכתוב על אף אחד מלבד סטיב נאש ודוויין ווייד, ועל שניהם כתבתי לידיעות 'אמריקה'. על מי אכתוב עוד היה לכתוב? על איגודלה? על מונטה אליס? כמעט שאין יותר ספורים: המיליונרים האלה באים כולם מאותה שטנצה, אותו בקגראונד, ולכולם בערך אותו סיפור: ´אול סטייט´ בהיי סקול, שנה בתיכון, ואז הופ, לאן.בי. איי. אבל היום, אחרי שחזיתי בקווין דוראנט קולע שלשום 18 מה-38 נק´ שלו נגד אורלנדו מג´יק בעוד משחק אדיר, ויום אחרי זה עוד 42 נקודות, הרגשתי שהגיע הזמן לכתוב על הבנאדם. גם נזכרתי ב-36 עבור נבחרת המערב בשבוע שעבר, וזכייה בתואר 'השחקן המצטיין' והידע שהוא היום השחקן מספר אחד בעולם כולו, והחלטתי שהגיע הזמן לכתוב עליו.
לא אנס, לא נהג שיכור, לא נאסר
הבנאדם מעולם לא נאסר; לא אנס; לא נהג שתוי; לא רב עם אף מאמן; לא הלך מכות עם אף שחקן אחר, ובקושי שמענו אותו מדבר. הוא הכוכב העליון הנחבא ביותר אל הכלים מכל כוכבי-העל האחרים שהיו לפניו. הוא ´האדם השקט´ ביותר מכל הקנונים בליגה. הוא מריץ את הצגת האוקלהומה-סיטי מבלי לגנוב אותה: ראשית, הוא משאיר מספיק טרף לראסל ווסטברוק וג´יימס הארדן, ושנית, אפילו שיקלע 70 נקודות הוא לא ייראה כאחד שגונב את ההצגה, כפי שהיה שקיל, כפי שהיה אייזיה תומאס. כפי שהיה מייקל.
וכפי שהם היום קובי או לברון. משום מה הוא שקט ונחבא אל הכלים אפילו במשחק המטרף ביותר שלו כי הוא השחקן המדבר בקול הכי רם, מבלי להוציא מילה. הוא בוודאי גם אחד השחקנים המעצבנים ביותר את יריביו. רוצים לדעת למה? מחזיקים בו, מכניסים לו מרפקים, והבנאדם לא מגיב, לא מתלונן, לא עושה פרצופים כמו פאו גאסול, ולא בוכה לשופטים: הוא פשוט מחזיר לך בשתי שלשות מאזור חיוג 02. הוא גם מעצבן את השחקנים האחרים כי כל מה שהוא עושה נראה כה קל ובר ביצוע! דברים שמייקל או קובי עושים, אתה יודע שהם בלתי ניתנים לשיחזור. אבל מה כבר קווין דוראנט עושה? קולע סל נוסף רגיל ופשוט. מה כבר הקושי בכך? הוא כל כך פשוט במשחקו שאפילו כינוי שם שתפש אין לו פור גאד סייק. אני כבר מזמן אמרתי זאת על כדורסל: כפי ששיר או מנגינה לא חייבים להיות וירטואוזים כדי להפוך לשלאגרים, כך גם שחקני כדורסל כמו לארי בירד וקוויט דוראנט לא חייבים לבצע להטוטי אוויר כדי להיות עליונים.
ללא ספק, 'שחקן העונה'
הוא השחקן השני בליגה בקליעות (28.0 נגד ה-28.5 של קובי) שבוודאי יעבור את קובי תוך חודש אפילו בלי לנסות או לרצות, הוא כעת חיה 'השחקן המצטיין' של הליגה כי הוא לא רק אישית הטוב ביותר, אלא גם בגלל שהוא הגורם העיקרי ב-7-29 רקורד של קבוצתו, הטוב ביותר בליגה (מיאמי 8-28). בואו אספר לכם כמה דברים שאני יודע עליו:
1. הוא אף פעם לא היה מאוהב באישה. הוא מרגיש שהוא עדיין ´ילד´ ויש לו זמן.
2. חברו הטוב ביותר מילדות – והם חברים לנפש עד היום עם כמה שיחות טלפון ליום – הוא מייק ביזלי. השניים מתייעצים אפילו איזה סוג מכנסי ג´ינס לקנות.
3. הוא יצרן מוסיקה מתקדם. יש לו בביתו סטודיו ברמה טכנולוגית האחרונה בנמצא, והוא טוען שזאת תהיה הקריירה שלו אחרי שיפרוש.
4. הוא אדם דתי, מאמין גדול של יישו, אבל המקום המועדף עליו לשינה הוא בכנסייה ביום ראשון בבוקר.
5. הוא ראפר שלא נופל משאקיל.
6. הטאטו בחזה שלו לקח יומיים, והוא מספר את סיפור החיים שלם שהוא בינתיים לא מסביר. תקלוט – קלטת. לא תקלוט – לא תדע.
7. גבו כבר חצי מכוסה. 8 שעות עבודה כבר בוזבזו. הטאטו ייגמר עד סוף העונה, או בקיץ לפני האולימפיאדה.
8. הוא לא מתחרט בינתיים על מאומה. אפילו על שהחמיץ את ´הפרום´ כי לא בא לו להזמין ´דייט´.
9. בכל שנת הפרשמן שלו בטכסס (26.7 נק´, אול אמריקן) הוא השתתף רק במסיבה אחת.
10. הוא היה מאושר כשגרג אודן ניבחר ראשון בדראפט של 2007 (הוא ניבחר שני), "כי אני אוהב לבוא כאנדרדוג".
דוראנט היה כוכב ההשבתה
מה שגרם לי להידלק על דוראנט היה הקיץ שעבר בזמן השביתה. הוא הגיע לכל חור. הוא שיחק בכל טורניר. בטורניר של הארלם הוא היה ככל האדם, מלבד ה-40 נקודות כל משחק שקלע. הוא הפך את כל הארלם על פניה: בד"כ שחקני השכונות המקומיים עושים טוב מאד בואו נגיד נגד כוכבי האן.בי.איי. דוראנט הגיע, וכולם חשבו שהוא איזה קאובוי שחור מהגבעות השחורות של אוקלהומה (הם שכחו שהוא נולד וגדל בשכונה קשה בוושינגטון הבירה), עוד אחד שצריך ללמוד שעור כדורסל מהסטריט בסקטבול פליירס. ובכן, הם רצו 'סטריט'? הוא נתן להם "סטריט", והיה יותר "איקס" (אתם יודעים, מהמילה 'אקסטרים') מכל מרחף שכונתי שאי פעם הופיע בהארלם. זה מראה מי הוא הדוראנט הזה: מייקל לא דרך שם מעולם; גם מג´יק לא שיחק בהארלם, לברון לא שיחק, ומעט כוכבים בעמדתו העיזו לשחק (בימים עברו זה היה אחרת; כל שחקן שכיבד את עצמו הגיע לקבל "רפיוטציה". דוראנט קיבל אותה תוך שלוש הדקות הראשונות של המשחק). היוטוב 'קווין דוראנט מדליק אש בהארלם' הפך לפופולרי ביותר בקיץ עם 3.2 מיליון חוזים בשבועיים הראשונים.
ילד שובב ללא שונאים
היום דוראנט שגובהו 2.06 מ' הוא בן 23. הוא נראה צעיר יותר ומבוגר יותר מגילו באותו זמן. מצד אחד יש בו את פרצוף הילד השובב המוכן לעוד תעלול, אבל ישנה בעיניו כבר הרצינות של צעיר היודע שעתיד פרנצ´ייז שלם רובץ על כתפיו. הוא כועס מאד על ההשבתה כי לדעתו הכל היה יכול להסתדר בלעדיה, וכואב לו שכל כך הרבה אנשים החיים מיום ליום סבלו כל כך מההשבתה. את תרומתו לחברה הוא בחר לבצע במוסיקה. הקרן שלו היא "פי.טי. מיוסיק" והוא הפך למספר אחד בעזרה לילדים כשרוניים מהגיטאות להמשיך את לימודי המוסיקה שלהם. אף מילה על כדורסל.
אני לא שמעתי, ואני לא מכיר שחקן אן.בי.איי ששונא את דוראנט (טוב, אילו קבר 40 דרכי, גם אני הייתי שונא אותו. אבל רק עד שהבאזר היה מצפצף). הוא גובר עליך מבלי לקבור אותך.אף פעם לא תראה אותו תוקע מבט מבטל בשחקן שהוא קבר זה עתה. "הוא לא מסוגל", אומר חברו הטוב לקבוצה ניק קוליסון. "הוא לא מסוגל להעליב או לפגוע. כואב לו שאנשים סובלים. בזמן ההשבתה הוא דיבר כל הזמן על הסדרנים, אנשי החנייה, והמוכרים בעגלות הקטנות, על כל הכסף שהם מפסידים". דבר נוסף שגיליתי במבחן אישי עליו, ובמשחק הבא תנסו לבחון אם אני צודק או לא: שמתי לב שאחרי מבצע שמיימי שלו המקום היחיד שהוא מסתכל לעברו זארת הריצפה! הוא לא מרים זרוע מאוגרפת כמו פאול פירס; הוא לא מרים ידיו כמטוס כמו ג´ייסון טרי. הוא לא תוקע מבט כאילו הוא מלך העולם כמו לברון. הוא פשוט תוקע מבט לריצפה. זהו דוראנט.
נשמה
הוא גם שחקן מאד רגיש. אחרי הפסדים בתיכון הוא היה מרבה לבכות. "אבל בכיתי פחות בשנה שלמדתי ושיחקתי באוניברסיטת טכסס", הוא אומר.
-"ומה באן.בי.איי.?" הוא נשאל."האם בכית אי-פעם?"
-"רק פעם אחת. אחרי שהפסדנו ללייקרס בפלייאוף של 2010".
הוא עשה דיל עם נייקי על 60- מיליון דולארים. אבל הוא דאג לפיסקה אחת בחוזה:" "הנעליים של דוראנט יהיו הזולים ביותר בקו המכירה של ´נייקי´". כדי שכל ילד יוכל לרכוש אותם במחיר סביר. הוא ויתר בכך על מיליונים רבים של דולארים באחוזי מכירות שהוא מקבל.
עולם הכדורסל מחכה לגיבורו החדש. מייקל פרש. קובי נערץ ע"י רבים, אבל נשאר בר פלוגתא של מיליונים. גם הסיפור על האונס, גם הסיפור עם שאק, וגם השחצנות, גנדרנות, התפארות, ויומרה במשחקו. קווין, לעומתו, נראה צנוע והגון. יש משהו תמים ומהוגן בשפת גופו. אפילו כשהוא לוחם ללא-רבב, הוא נראה כזה מין ´איש-שלום´. אפילו גופו הוא כזה: רזה, לא שרירי. מזכיר את ד"ר ג´יי, לפני שד"ר ג´יי התבגר. אני לא יודע כמובן, אבל אני מוכן להתערב שקובי, לברון, דוויין, וכרמלו אנטוני מבלים חצי שעה לפני המראה. דוראנט נראה לי כאחד שמתקלח, מתנגב, מבריש את שערו בעשר שניות, ויוצא החוצה.
הוא לא, ואף פעם לא יהיה, "הגבר". הוא בחור צנוע שיתחבר לשחקנים הפחות טובים בליגה ללא בעייה, כפי שיתחבר לטובים ביותר. הוא לא מנסה למכור את עצמו. קוליסון אמר "הוא אף פעם לא חושב על האדרת ה-'בראנד' שלו". הוא מאד קרוב לאימו. אפשר לכנותו "הילד של אמא'לה". היא מכירה אותו טוב יותר מכל אחד אחר: "הוא מסרב אפילו לדבר על היותו כוכב. כל מה שהוא רצה אי פעם זה להיות שחקן כדורסל!". החוזה שחתם על 86 מיליון ל-5 שנים נודע ב-טוויטר. אוקלהומה-סיטי היא עיר התפורה עליו, אם כי הקיץ הוא הרגיש בבית בתפוח הגדול כאילו היה דריק ג´יטר או…ג´רמי לין. אבל לי נראה שאוקלהומה סיטי יהיה המקום בו ישחק את כל הקריירה שלו. מין לארי בירד נאמן ולויאלי, וכל זמן שהוא מרגיש שהתנהגו איתו בהגינות, הוא יחזיר לקבוצה באותנטיות, כנות, ויושר.
כששאלו אותו לפני שבוע באול-סטאר, במסיבת העתונאים בה שואלים שאלות ש-´מה נשתנה´ היה בוש וניכלם בהן, אם הוא "טיפוס משעמם", הוא ענה שאין לו שליטה על כיצד אנשים מקבלים אותו. דקה אחרי הוא הראה כמה הוא "יבש" ו-"משעמם" כשעתונאי אחר שאל אותו כיצד זה שמולטי מיליונר כמוהו נוהג בשברולט ישנה מודל 1958 (לא משנה שבמוסך בבית חונות שתי פרארי ו-ג´גואר ספורט), הוא ענה, "כי היא משמיעה את שירי אלוויס פרסלי"…ארבע מאות עתונאים נישכבו על הריצפה מצחוק. כשנשאל "האם יש לך אישיות?" הוא הגיב, "תשאל את הנאגטס" (נגדם קלע 39 וקטף 12 ריבאונדים כמה ימים לפני).
"מים שקטים חודרים עמוק"
אנשים אומרים שחסר לו משהו: לארי בירד ומג´יק ג´ונסון לחמו אחד בשני כאילו הם היו שני צדדים במלחמת עולם; אייזיה תומאס היה קטר שלא נח, והשתמש בכל טריק בספר לנצח, כולל פסיכולוגיה וטריקים אישיים. מייקל היה רוצח. מוציא להורג על הפארקט ללא התחשבות קלה שבקלות. גם לקובי יש את המכפיש, מכניע, מדכא, ומשפיל. לדוראנט אין את התכונות האלה. ישנם אפילו המכנים אותו "ווימפ".
הצעתי לכל אלה המהססים אם יש לו את זה, ואם יהיה לו את זה כשהקרב יהיה על הקו, להיזהר בדברם. אחד המשפטים שהמורה שלי קווינט לימד אותי, ולדעתי הוא בין החשובים ביותר בחיים, היה "מים שקטים חודרים עמוק". אתה לא חייב להיות תחרותי עד כדי אובססיה קלינית כמו מייקל או קובי כדי לנצח. אתה יכול לנצח גם כי אתה סתם טוב, ואתה רוצה לנצח. ובמקרה שלנו דוראנט הוא לא סתם ´טוב´. הוא ´הטוב ביותר´. הוא לא סתם ´רוצה´. הוא "רוצה מאד". הוא מגיע לאימונים 90 דקות לפני כל אחד אחר. הוא מבלה בחדר הכושר שעה יותר מהנידרש. אתה לא חייב להיות מטורף לנצחון כדי לנצח. ולי נראה שהעונה יהיה קשה ביותר לנצח את דוראנט, וקבוצתו.
