פרצופו האמיתי של סלים
איך קרה שדווקא אביר הפוליטיקלי קורקט איבד שליטה בבלומפילד, ולמה דווקא בעדלאידע יורדות כל המסכות
הג'ורה - הפיוז המוזר של סלים
מכירים את הטיפוסים חסרי האישיות האלה, שבחיים לא יעזו להגיד מה שהם באמת חושבים, אבל כשיש להם גב של החבר'ה, תופסים אומץ ומשחקים אותה אבו עלי? כזה הוא בדיוק סלים טועמה, שפרצופו האמיתי נחשף השבוע בבלומפילד.
עוד ב-ynet ספורט:
- עיתוני ספרד יוצאים מגדרם מליונל מסי
- סל ניצחון לג'ורדן פרמאר ב-NBA
- ליגת האלופות - פרויקט מיוחד לכבוד יום האישה
וגם:
טועמה הוא לא עוד דמות בכדורגל הישראלי. בניגוד לרפעת טורק, למשל, שאף פעם לא דפק חשבון ותמיד נלחם בגזענות ובקיפוח, סלים הוא ילד טוב יפו, שמאוד השתדל לא להרגיז אף אחד. ג'ימי גרם לבית"ר ירושלים נזקים ספורטיביים לא פחותים מאלה שהסב להם טועמה, אבל איתו האוהדים הפרימיטיביים העדיפו לא להתעסק. על סלים הם חיברו שירי שטנה דוחים, קראו לו מחבל - ודווקא הוא חי עם זה בשלום.
השיא היה כמובן לפני שלוש שנים, אחרי שבית"ר ניצחה בגמר הגביע את מכבי חיפה. בחגיגות הזכייה הופיעה להקת "הגזענים",
והנה השבוע, בגיל 33, פתאום הוא נהיה לנו גבר. סלים ראה שאביחי ידין, פרחח עם קבלות, מסתער על השופט (הבעייתי) מנשה משיח, הבין שאלפי המתוסכלים ביציע באטרף, תפס אומץ ופצח בצרור קללות של ערסוואת מצוי. התמונות שקלטו מצלמות הערוץ הראשון לא הצריכו כתוביות ולא קוראת שפתיים. "בן־זונה" ו"שרמוטה" (שהן כידוע מאותה משפחה), היו המילים היותר עדינות שיצאו לו מהג'ורה.
מעניין שדווקא באווירת העדלאידע ששוררת בהפועל תל־טביב, המסכות יורדות. בהתחלה התברר שניצן שירזי, שתמיד הטיף לקולגות
אפרופו פורים ויום האישה הבינ"ל, בשלושת הימים האחרונים מאוד חסרה לה התבטאות של הדמות הכי חזקה בהנהלת הפועל ת"א. מישהו יודע למה התחפשה הנסיכה ליהי טביב?
הפופוליטיקאים - לבנת, סטרשנוב, וילן ושות'
וכמו תמיד אחרי אירועים חריגים שכאלה, יוצאים מהחורים הפוליטיקאים, הפופוליסטים, רודפי הפרסום וגוזרי הקופונים. היום, למשל, בהוראת שרת התרבות והספורט לימור לבנת, ייערך בלשכתה "דיון דחוף" בנושא האלימות במגרשים. לפורום, שיהיה בעצם סימפוזיון, הוזמן גם יו"ר ההתאחדות אבי לוזון, ההוא שצועק על שופטים ומקלל במשחקים של מכבי פ"ת, המגלומן שהגה את המשפט המיתולוגי: "עוד לא קרה שבא אליי בנאדם ואמר אתה חרא יו"ר".
חוץ ממנו, הוזמנו להצגה בלשכה יו"ר המועצה למניעת אלימות בספורט אמנון סטרשנוב, שהפך משופט קשוח לפקיד חביב, קציני משטרה, מנהל האצטדיון, נציגי הקבוצות המעורבות, והכי חשוב - התקשורת. אז מה אם הספורט נגוע בעסקנים מושחתים, ועבריינים מטיילים להנאתם בשדרת הניהול? העיקר שהצלמים ינציחו את המפגש ההיסטורי בין נציגי המועצה למניעת אלימות, בראשות סטרשנוב, לאנשי המועצה למניעת אליפות, בראשות טביב.
וזו לא רק כבוד השרה שמנסה לסגור פינה. תנועת אומ"ץ (אזרחים למען צדק חברתי) כתבה מכתב בהול ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה, עם העתקים לתקשורת כמובן, ואפילו יו"ר "הקרן לרווחת נפגעי השואה", רוני קלינסקי, שיגר מכתב ללוזון, למרות ששום דבר מאירועי הדרבי האחרון, כולל הקרנות, לא היה קשור לקרן החשובה שהוא מנהל.
עוד טורים של עמיר פלג:
אז הנה, לכבוד הפופוליסטים והטרמפיסטים למיניהם, תזכורת קטנה מלפני שמונה שנים. ב־15.2.04 כינסה שרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת, דיון חירום בעקבות הדרבי התל־אביבי, שבו נפצע קשה אוהד הפועל אדהם שביטה. גם שם השתתפו נציגי ההתאחדות, המשטרה, הקבוצות, וכמובן יו"ר הוועדה למניעת אלימות בספורט, אבשלום וילן, שאמר בדיונים: "לצערי, הכתובת הזאת על הקיר כבר כמה שנים ואנחנו לא מצליחים להתמודד עם התופעה". אתמול קראתי שאותו וילן התייחס לאירועי הדרבי ביום שני, ואמר: "בשנים האחרונות הנושא הזה מוזנח". את תגובת סטרשנוב נביא לכם בשנת 2020.
התחמנים - בהתאחדות מנציחים את הבלוף
בשבוע שעבר כתבתי כאן על הנבחרת הצעירה שהביסה 0:4 את נבחרת המשנה של אוקראינה הצעירה, ועל התחמנים בהתאחדות לכדורגל שהסתירו את המידע הזה מהציבור. לאחר חשיפת העניין בתקשורת, בהתאחדות נזכרו להתייחס לסוגיה, אמרו שרק במהלך המשחק נודע להם שמדובר למעשה בנבחרת אוקראינה ב', והודיעו שבכוונתם להתלונן בפני ההתאחדות האוקראינית. ונניח שבאמת עבדו עליכם, למה להמשיך לעבוד עלינו?
גם היום, אם תיכנסו לאתר ההתאחדות, תגלו שכתוב שם: "ישראל הביסה את אוקראינה", נקודה. לא ב' ולא בטיח. עדיין מופיע שם ציטוט של המאמן גיא לוזון, שמתגאה שהחזרנו לאוקראינים על ההפסד 3:0 באוגוסט האחרון (למרות שמדובר בנבחרת שונה בתכלית), והבלוף הפך לעובדה מוגמרת. בדיוק כמו שבצמד משחקי הידידות שנבחרתנו עד גיל 21 קיימה מול צרפת עד גיל 20 בנובמבר האחרון, לא מוזכר באתר שהצעירה שלהם הייתה צעירה משלנו. בעוד כמה שנים, כשיבואו לסכם את הרזומה של גיא לוזון, מי יזכור? לא חשוב הגיל, העיקר התרגיל.
בכלל, באתר הסלקטיבי של ההתאחדות, כמו בביטאון "תשרין" של מפלגת הבעת' הסורית, מכניסים רק מה שבא להם. לתבוסה ההיא מול האוקראינים, בטורניר לובנובסקי המסורתי, אין שום זכר, וגם לא להפסד השני באותו טורניר, 1:0 לסרביה. מעניין מאיפה הם השיגו את מאבד הנתונים.
הזבנים - אבי לוזון או רמי לוי
ואם כבר אתר ההתאחדות לכדורגל, השבוע חנכו שם את "חנות המוצרים הרשמית". כשירות לצרכן, החלטתי להשוות קצת מחירים. ניתן לגלוש ולרכוש חולצה רשמית של נבחרת ישראל לילד ב־199 שקלים, בעוד שבאתר של ההתאחדות האנגלית מצאתי חולצה לילד של נבחרת אנגליה, שבתרגום לכסף ישראלי מחירה נאמד ב־280 שקלים. לעומת זאת, מכנס של נבחרת ישראל לילד עולה בהתאחדות שלנו 149 שקלים, מחיר יקר יותר ממכנס של נבחרת אנגליה לילד, שעולה באתר ההתאחדות האנגלית כ־132 שקלים. ואל תשאלו אותי מה מיוחד כל כך בפריט הלבוש הזה, במיוחד לאור העובדה ששחקני הנבחרת שלנו תמיד עושים במכנסיים.
כמו כן תוכלו למצוא בחנות של ההתאחדות כדורי רגל, כמו למשל רפליקה של כדור גמר ליגת האלופות בוומבלי 2011, שעולה אצלם 199 שקלים (בשני אתרים מצאתי אותו כדור בחצי מחיר). בעוד שבהתאחדות שלנו מנסים לשווק את גמר וומבלי 2011, בחנויות כבר ניתן לרכוש, באותו כסף, כדור של גמר האלופות במינכן 2012. הלו, אם אתם מנסים להיפטר מסחורה ישנה, לפחות תנו הנחה.
זה המקום לציין שאם תקנו ארוחה במקדונלדס, תוכלו לקבל כדור של יורו 2012 תמורת 59 שקלים, ויש גם אופציה של 70 שקלים, בלי ארוחה. השאלה כמה אתם רעבים לכדור.
ההתנצלות - העלבתי את איגוד הטייחים
לאחרונה, ולא בפעם הראשונה, התייחסתי להרשעתו של מנשה משיח בעבירה של דיווח כוזב על שעות עבודתו בהוצאה לפועל, וגם לפרשת
השופטים הבכירים, בכדורגל ובכדורסל, שהעלימו הכנסות במאות אלפי שקלים ונאלצו לשלם כופר למס הכנסה. כתבתי שאנשים כאלה לא יכולים להמשיך לשפוט, וכיניתי את איגוד השופטים, שממשיך להעסיק אותם, "איגוד הטייחים".
במייל ששלח לי אתמול בעז חרובי, מהנדס בנייה מכרכור, הוא כתב: "למה לפגוע בטייחים? טייחים הם אנשים העובדים קשה מאד למחייתם, ולמיטב ידיעתי לא עשו דבר המצדיק את הפגיעה בהם, בשמם ובמקצועם".
אני מקבל את הנזיפה בהכנעה ומבטיח לא לטייח גם בעתיד.
לפנייה לכתב/ת 
