מי שלא קופץ שזום: הקהל הכי מצחיק בישראל

אפתח בגילוי נאות: אני אוהד הפועל מרמורק. לא מכיוון שבילדותי ניצבה בידי הבחירה - או מרמורק או ברצלונה - אלא פשוט כי אני יליד השכונה.

עוד ב-ynet ספורט:

• צפו ברגעי האימה - צבע אדום באמצע משחק כדורגל
• הבלאנקוס מסרבים למעוד במאבק האליפות מול בארסה
• וגרנט חוטף על הראש מאוהדי פרטיזן - תרתי משמע

עצרו. עכשיו תסתכלו למעלה. עכשיו תסתכלו אליי. עכשיו הביטו לקרדיט הכתבה, כעת חזרו אליי. ראיתם נכון. בן להורים שהגיעו מהרי אוקראינה וצ'כיה - גדל והתחנך באזור שבין הרב דוד ישראל בצפון ועד שיכון הרוסים בדרום, עם חבריו הטובים מנצור, מודחי ויחיה.

האיש והאגדה. משה אוננה על הקווים (צילום: מור שאולי)

אחרי שנתיים של היעדרות מהמגרשים, החלטתי לחזור למפגש הפסגה מול מכבי קביליו יפו. התאכזבתי לראות בפתיחה בקושי 50 מקומיים לעומת כ-300 איש מיפו (ח"ח ענק. מגיע להם לעלות ליגה). חששתי שאולי מותו של ג'קי מקייטן השפיע על האווירה, אך באיטיות החלו לזרום הפרצופים המוכרים מהשכונה.

"משו" (קיצור של משוגע-מטורף-לא נורמלי), הסביר את העניין בהיגיון - "כולם הלכו לחגוג שושן פורים בערים המוקפות". ידעתי שאני במקום הנכון.

היידה בי, היידה בו. שחקני יפו חוגגים (צילום: מור שאולי)

תורת הבאלה

מישהו חכם פעם כינה את היציע באצטדיון טוני שרעבי - "פאב אנגלי עם תימנים". אתם יכולים לקרוא למה שהלך בשעתיים הבאות "בדיחות קקי-פיפי בג'חנון", במרמורק זו פשוט "תורת הבאלה".

לצלילי "מי שלא קופץ שזום (שחור, אדום ועוד צבע לא ידוע)", החל התענוג. בכל בעיטה חופשית, עוד לפני שהכדור יוצא מהמקום, שירה גדולה של "איזה גול, איזה גול", עודדה את הבועט. צעקות "צנעני, צנעני", נשמעו לעברו של הבלם, למרות שאין שחקן בשם הזה. "זה בשביל דוד ציקוושווילי. אין מה לעשות, אי אפשר לבטא את השם שלו, אז עברתנו לצנעני".

סלח לי, אתה שזום? אוהדי מרמורק (צילום: מור שאולי)

את שעמום המחצית הראשונה קטעה פציעה. אל המגרש נכנס בשעטה של 4 קמ"ש החובש. "יאללה, עד שהוא יגיע כבר אפשר לקבוע את מוות", אומר אחד לימיני. צרחת "שמישהו יביא חובש לחובש" נזרקת. בשלב הזה אני כבר על הרצפה. כשהזר אוקואגו דאנדי שלח עוד מסירה סתימת, ל-"משו" היה הסבר לתסכול: "הוא הגיע בהעברה חופשית מ'הפנינג'".

"שופט, זה צהוב! וכאפה"

חלק לא קטן מהקהל שומר בצד תחביב - לאהוד את הפועל ת"א. אז אפרופו ענייני מנשה משיח והדרבי, במרמורק יצאו במדריך להתמודדות עם שיפוט גרוע: במקום ללכלך על עבודתה הלא חוקית של אימו, לגלגלו על עיסוקו השני מחוץ למגרש: "שופט, תדלק לי ב-100, 95 באשראי".

יוצאים לדרך. שחקני מרמורק, רגע לפני הפתיחה (צילום: מור שאולי)

כשנבדל נעלם מעינו של הקוון, שאלו אותו ברוגע "ליימן, לא נמאס לך מעצמך?!". בהחלטת שיפוט שגויה, הביעו דעתכם בתקיפות: "שופט, מגיע על זה צהוב! וכאפה". במקום שירי

השטנה הרגילים, השתמשו במילים שכתבו ח.נ צברי וא.ב שרעבי: "שופט - מזל ש'תה אהבל, וגם לא חכם וגם טיפש - אחת, שתיים, שש". או קחו מנגינה מוכרת והקדישו אותה לקוון: "אני אוהב אותך קוון, אני אוהב אותך קוון, למרות שאתה לבן".

בדקה ה-52 נוי ויצמן כבש את השער היחיד במגרש. הפסדנו. את הסיבה ליכולת החלשה קיבלתי, שוב, מ-"משו": "שחקני מרמורק התלוננו שחנן עדני נתן להם כדורים פסיכיאטריים במשרד".

יצאתי מהמגרש הרעוע והדלוח עם חיוך דבילי. עשיתי את הדרך הקצרה, מרחק שני מעברי חצייה, אל בית הוריי ועברתי על פני זקן קשיש מהשכונה שצולע עם המקל באיטיות אל עבר בית הכנסת. אין כמו בבית.